הפחתה לשונית: ניתוח מקרה

פרופ' שלמה קניאל

מבוא

רות שהתה כחמש שנים באנגליה כסטודנטית למנהל עסקים והשתמשה שם רק בשפה האנגלית. פה ושם השתמשה מעט מאוד בעברית לצורך שמירת קשר עם משפחתה בארץ. לאחר שחזרה מאנגליה, ביקשה להתקבל לתפקיד בכיר בחברה מסחרית והחברה אליה פנתה שלחה אותה למבחני השמה תעסוקתיים. רות לא קיבלה את התפקיד ואז גילתה את הרעיון של הפחתה לשונית עליה נרחיב בהמשך. רות תבעה את חברת ההשמה לקבלת פיצויים. התביעה הכילה עוד סעיפים, כמו הפרת חובת הסודיות, לחץ נפשי שגרם לאלרגיות, נזקים כספיים ועוד. במאמר זה נתמקד רק ברכיב אחד בתביעה של רות, המתייחס להתעלמות חברת ההשמה מההפחתה הלשונית שלה. ביחס לסעיף זה פנתה אליי רות כדי שאכתוב חוות דעת וכך התגלגלתי למשפט. כמובן שהפרטים המזהים שונו כך שלא ניתן לעקוב אחר המעורבים.

הסבר המושג הפחתה לשונית

הפחתה לשונית (Language Attrition) פירושה ירידה זמנית ביכולת לשימוש בשפה, עקב מספר גורמים (למשל אירוע מוחי שנרפאים ממנו) ובמקרה שלנו עקב אי שימוש בה (Schmitt, 2009; Köpke, et al., 2007). אין הכוונה לשכחה מוחלטת של מילים אלא לקושי לשלוף אותם. הירידה בבצוע היא זמנית ובהדרגה השפה חוזרת לרמת יעילות כמו לפני הפסקת השימוש בה. לא מצאתי מחקרים על הקשר בין זמן ההפחתה הלשונית (מספר השנים שבהן האדם לא השתמש בשפה) לבין הזמן הדרוש להחלמה מלאה. אולם להערכתי במקרה של רות נדרשה לפחות חצי שנה כדי לחזור לרמה ההתחלתית, כל זאת כמובן בתנאי שיהיה שימוש מלא ופעיל בשפה.

מבחני השמה

מעט מידע על מבחני השמה (מבחני מיון) לפני שנמשיך למשפט עצמו. מבחני השמה נמשכים בדרך כלל יום שלם (כשבע שעות) וכוללים את המרכיבים הבאים: מבחני כישורים (סדרות צורות; בדיקת מידע; לוגי מילולי; לוגי כמותי; בעיות בחשבון; פקידותי מילולי; פקידותי מספרי; מבחן ערנות; מבחן חשיבה בצורות). מבחני אישיות (שאלון אישיות תעסוקתי; ציור אדם; ציור עץ; השלמת סיפורים, מבחן בנדר, ראיון אישי; שאלון ביוגרפי-אישי; מבחני מצב בקבוצה ("סימולציות") ושאלוני נטיות.

הציונים בכל מבחן נעים בין 1-9, כאשר 5 מייצג את הממוצע, 8-9 את המצטיינים ו-1-2 את הנמוכים ביותר. טווח הציונים יכול לנוע מ-90 שהוא ציון גבוה, 70 ציון בינוני, ו-50 ציון נמוך, כאשר המרווחים בין הציונים הם חמש נקודות. הציונים במבחנים מסוג זה הם יחסיים לנבחנים אחרים, חלקם ביחס לנבחנים באוכלוסייה בכלל וחלקם ביחס לנבחנים לתפקידים דומים לאלה שהמועמדים מיועדים אליהם.

הלקוח של חברת ההשמה הוא הגוף שהזמין את המבחנים ולא הנבחן
מקום העבודה קובע לאיזו חברת השמה לפנות מכיוון שעמה נוצר תיאום מראש לגבי התפקידים בחברה והדרישות לתפקיד. חברת ההשמה בונה את מערכת הבחינות ואת ההמלצות בתאום מראש עם החברה הזקוקה למועמדים, באמצעות ניתוח עיסוקים של התפקיד. מזמין המבחנים מחברת ההשמה הוא זה שמחליט אם העובד יתקבל לעבודה, על בסיס הנתונים וההמלצות של חברת ההשמה. לכן, מבחינה משפטית, חברת ההשמה מחויבת למי שמפנה אליה את המועמדים לבחינה ולא לנבחנים. לפיכך, במקרה שלנו, בין חברת ההשמה לרות אין מערכת חוזית, חוץ מהסכמתה הניתנת בכתב, בטרם נגשה לבחינות. חברת ההשמה מחויבת מצידה להימנע מפגיעה בנבחנים ועליה להקפיד על סטנדרטים גבוהים של מהימנות המבחנים ושמירת סודיות. מהמשפט התברר לי כי תחום ההשמה מצוי במסגרת אבטחת איכות ותו תקן.

שיחות משוב והעברת התוצאות לנבחן
ניתן לקבל שיחת משוב, אולם אך ורק באישור החברה השולחת לאבחון ורק לנבחן אשר עבר יום אבחון מלא. בכל מקרה, ניתן לתאם את שיחת המשוב רק לאחר קבלת תשובה מהחברה השולחת או חודש לאחר יום האבחון. שיחת המשוב נעשית בעל-פה וכרוכה בתשלום. תשובה טכנית לנבחן על תוצאות המבחנים שהוא עבר, איננה נותנת מידע משמעותי לנבחן ויכולה אף להטעותו, ולכן אינה אחראית. מתן משוב לנבחן על תוצאות המבחנים שעבר חייב לכלול הסבר על דרך בניית הציונים, על ההשוואה לנבחנים אחרים, על האוכלוסייה אליה נערכה ההשוואה, על 'הסרגל' שנבנה לכל מבחן ועל משמעות כל אחד מהציונים.

המשפט נערך לפני כעשר שנים. מסתבר כי בשנת 2012, פורסמה החלטה של רשם מאגרי המידע במשרד המשפטים, שמחייבת את מכוני ההשמה, למסור לכל נבחן בחינם, פירוט של הסיבות לחוסר התאמתו לתפקיד אותו בדקו. הנחייה זו משנה את המצב שהיה קיים בישראל, בו פירוט הנימוקים הועבר רק למעסיק (מזמין המבחנים) ולא לנבחן. ההחלטה גם קבעה שמכון ההשמה אינו רשאי להשתמש בתוצאות המבחנים למטרות אחרות, כמו מסירת חוות הדעת לגורם אחר כלשהו, אלא אם הנבחן נתן לכך הסכמה מפורשת. לאחר שהסתיים הליך בדיקת התאמת המועמד לתפקיד והעברת חוות הדעת למעסיק, חובה על מכון ההשמה למחוק את כל המידע על הנבחן או להפוך אותו לאנונימי, ללא אפשרות לקשרו לנבחן ספציפי. באפריל 2012 עתרו מספר מכוני השמה, בצירוף הסתדרות הפסיכולוגים, לבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב, לביטול ההחלטה. למיטב ידיעתי עדיין לא ניתן פסק דין בעניין, אך השופטת יהודית שיצר הנחתה את הצדדים לכיוון של הסדר פשרה, לפיו יוסכם כי הנבחן יקבל פירוט תמציתי ביותר של הסיבות לאי התאמתו לתפקיד (מתוך ויקיפדיה בערך חברת מיון).

מבחני השמה והצורך בשפה יעילה לצורך חשיבה: עושר לשוני ואוטומציה

לצורך המאמר הזה נחלק את מבחני ההשמה לשתי קבוצות עיקריות: מבחנים "טעוני" שפה (לוגי מילולי) לעומת מבחנים צורניים (סדרות צורות) או מספריים שהם "חופשיים משפה". ברור שבמבחנים טעוני שפה ההפחתה הלשונית משפיעה מאוד. אולם גם במבחנים שהם "חופשיים משפה" זקוקים הנבחנים לשפה יעילה כדי להצליח בהם. הכוונה לשפה עמה חושבים, כלומר השפה עמה מדבר הנבחן לעצמו (לא בהכרח שפת אם). על זה נאמר: "הוא יודע לדבר בשבע שפות, אבל לא לחשוב אפילו בשפה אחת." מול המשפט המפורסם "תמונה שווה אלף מלים" אפשר להעמיד משפט נגדי: "מילה שווה אלף תמונות". למילה יש פוטנציאל לדחיסת מידע רב לתוך מעט מאוד סמלים וסימנים. למילה יש כוח להפשטה ולרמות חשיבה גבוהות בעוד שלתמונה יש כוח להמחיש ולהדגים. השילוב המאוזן ביניהם נותן את הבצוע היעיל ביותר.

בזיכרון העבודה שלנו (כמו במחשב) התמונה תופסת מקום רב יותר מאשר המילה ולכן קל יותר לעבד (לחשוב) על מספר רב של מלים יותר מאשר על תמונות. הדבור הפנימי בעת המבחן עם שפה איכותית מסייע לנבחן לאסוף את המידע על המשימה, לתכנן לבצע ולפקח על בצוע המשימות. הדיבור העצמי מעלה את הסיכוי לפיקוח ובקרה על שלבי חשיבה שמטבעם הפנימי והמהיר קשים לשליטה ופיקוח. כדי שהדבור הפנימי כשפת חשיבה יהיה יעיל בתהליך הפתרון, עליו להיות בעל שני מאפיינים חשובים: א) עושר לשוני ב) אוטומציה ומהירות שליפה. להלן פירוט קצר.

עושר לשוני

עושר לשוני נחלק לשני מאפיינים: 1) אוצר מילים רב 2) מילים איכותיות כלומר, עד כמה גדול טווח ההכללה וההפשטה של המילה (מושגי מפתח לפי Gardner, 1999). הכוונה למילים שמבטאות קטגוריות וארגון כמו "משחקי מחשב" ותת קטגוריות בהם כמו משחקי פעולה משחקי תחרות. מילים כמו משקעים שמארגנות את המילים גשם, שלג טל ועוד מלים כמו; מדע, ידע ומידע, תודעה, מוסר וערכים, סיבה ותוצאה, תהליכים ותוצרים.

אוטומציה ומהירות שליפה

תהליך אוטומטי מאופיין בפעילות מהירה, מספר פעולות בעת-ובעונה-אחת (לנהוג, לאכול ולהקשיב לחדשות) ללא מאמץ רב (להרחבה עיינו קניאל, 2001). התהליך האוטומטי יכול להתחיל בלי הפעלה מודעת של האדם, וברגע ש"התחילה התוכנה לרוץ" היא נעה מעצמה וקשה להפסיקה (טייס אוטומטי). תהליכים אוטומטיים צורכים פחות ופחות אנרגיה ככל שהאימון והתרגול בהם נמשכים. האוטומציה של השפה פירושה שקל מאוד לזהות מלים (קריאה והאזנה) ולאחזר (לשלוף) מלים ממאגר הזיכרון (לדבור וכתיבה). יחד עם זה, אוטומציה זו אינה נשמרת אם האדם לא משתמש באוצר המלים באופן תדיר ומרענן את הזיכרון.

העדר שימוש בשפה מפחית את זמינותן של המילים לצורך דבור פנימי. הדבר יכול להתבטא בהפרעות במספר אופנים, כמו: איטיות בשליפה מהזיכרון, מילים ש"נעלמות" לזמן משמעותי, קצב איטי של עיבוד מידע, איטיות משמעותית בקריאה וכתיבה, היסוס בזיהוי ניגודים ומילים נרדפות, הפרעות בהמשגה המחלישה את שפה היצירתית ו/או החלשת האפשרות להפגין עושר שפתי וחשיבה גבוהה - כמו חיבורים, כתיבה סיפורית, בהם נדרשת עניין ומקוריות והפגנת חשיבה באמצעות השפה.

לחץ אישי ולחץ זמן מעצים את הנזק של ההפחתה הלשונית
במבחני השמה לעבודה, כמו במבחנים רבים אחרים (למשל, פסיכומטרי) הנבחנים נמצאים בלחץ רב הבא משני מקורות עיקריים: א) לחץ הנובע מהצורך להצליח עקב חשיבות ההצלחה; ב) לחץ זמן הנובע מהצורך להשלים את המבחנים בזמן מסוים מכיוון שבחלק משמעותי מהמבחנים יש חשיבות רבה למהירות הביצוע. בנוסף, יש צורך לעמוד בלוח זמנים לוחץ, שכן במבחנים רבים יש הרבה יותר פריטי מבחן מאשר הנבחנים המוכשרים ביותר מסוגלים לענות. כך יוצרים סולם רגיש של מדידה, המאפשר להבחין בין הנבדקים. מצב לחץ גבוה הנובע ממספר מקורות, מדגיש את הצורך באוטומציה של השפה ובאוצר מילים אקטיבי. במושג אקטיבי מתכוונים לכך שהמלים זמינות ממאגר הזיכרון והנגישות אליהן גבוהה, כך שברגע שהאדם זקוק למילה, היא מופיעה במהירות בזיכרון העבודה.

לחץ גבוה ותחושה ראשונית של כישלון במבחן, יוצרים אפקט של כדור שלג מתגלגל, בתוך המבחן עצמו. תחושת חוסר מסוגלות בתחילת המבחן ו/או בהמשכו, יוצרים רגשות שליליים, כמו אכזבה, תסכול, החלשת הביטחון העצמי, מתח יתר, חשש יתר, לחץ משתק הורדת ההנעה (מוטיבציה) ועוד, המורידים את הביצוע, תהליך אשר מגביר את הרגשות השליליים, אשר מורידים את הבצוע (היסוס, ביצוע איטי המונע השלמת מרבית התרגילים במשימה) וחוזר חלילה (קניאל, 2006).

בשנים שקדמו לעריכת המבחנים, הייתה שפתה של רות אנגלית ולא עברית. מכיוון שמבחני ההשמה נעשו בעברית בלבד ותחת לחץ גבוה, נוצרה נחיתות ברורה של רות הן ביחס למתחרים אחרים על התפקיד וכן ביחס לנורמות קיימות לבצוע המבחנים בעברית. נחיתות זו נוצרה עקב הנמכה משמעותית בשפתה בעברית, אשר נשחקה בגין אי שימוש תדיר וסדיר בה, כתוצאה משהותה הארוכה באנגליה. סביר להניח, שסיכוייה של רות נפגעו קשות למול נבחנים אחרים שהתחרו מולה על אותה משרה.

עקב ההפחתה הלשונית היה צורך לבצע התאמות
כדי להיענות למוגבלות הלשונית הזמנית בעברית של רות, היה חשוב לבצע לה התאמות במבחנים. היה צורך למצוא עבורה מבחנים ודרכי הערכה חלופיות שמטרתם להתגבר על ההפחתה בשפה. הדרישה להתאמה במבחנים עקב ההפחתה הלשונית הינה מוצדקת לאור התאמות רבות הנעשות למגזרים שונים באוכלוסייה תוך שמירת תקפות המבחן כגון, דיסלקטים המקבלים תוספת זמן במבחני בגרות. ביצוע התאמות מקובלות וסבירות בתנאי ותוכן המבחנים, הוכחו מזה שנים ארוכות כמשמעותיות בסגירת פערים ובכך לגרום שרות תקבל הזדמנות שווה למצות את מירב יכולותיה.

הבעיה בהתאמות, היא שהמבחנים אושרו על ידי הגוף המזמין והם זהים לכל המועמדים לאותו התפקיד, לפיכך, חברות ההשמה אינן רשאיות לשנות את תוכן המבחנים על דעת עצמן. רות טענה כי אם חברת ההשמה לא מסוגלת לבצע התאמות כאלה עקב הדרישות של הלקוח שהזמין את המבחנים, יש לפחות להתריע בפניה על נחיתותה הזמנית בלשון ולאפשר לה להחליט האם להיבחן או לדחות את הבחינה לחצי שנה בערך.

השופט דחה את טענת ההפחתה הלשונית כי רות לא הוכיחה שההפחתה נעלמה באמצעות מבחנים דומים
בית משפט השלום דחה את תביעתה של רות נגד חברת ההשמה בנושא ההפחתה הלשונית. השופט נימק את החלטתו בכך שהיה על רות להבחן בבחינות דומות לאלה שערכה חברת ההשמה הנתבעת. למרות שהמבחנים מותאמים למזמין העבודה, השופט בדק כי חלק גדול מהמבחנים הם דומים ולכן רות הייתה צריכה להבחן בחברת השמה אחרת שבה יש סוללת מבחנים דומה (יש הרי תווית תקן לכולן). מכיוון שהיא כבר החלימה מההפחתה בשפה, התוצאות של חברת ההשמה החדשה היו צריכות להיות יותר גבוהות מהתוצאות שהושגו בתחילה. רות לא עשתה זאת ולכן השופט פסק נגדה.

לדעת השופט החובה להתריע על ההפחתה הלשונית היא של רות
רות טוענת כי נודע לה על ההפחתה הלשונית זמן רב לאחר הבחינות. לטענתה, מגבלות על האבחון כמו הפחתה לשונית הן באחריות המומחים להשמה. זאת בדומה לאחריות של הרופא להודיע לחולה כי עליו לצום לפני בדיקות או לקחת תרופות במינון מסוים. כך גם חובתם של המומחים בחברת ההשמה לוודא שלנבחנים אין הפחתה לשונית. השופט דחה את טענתה של רות וקיבל את טענתה של חברת ההשמה כי היה על רות לדווח על ההפחתה הלשונית במסגרת "כתב ההסכמה" שבו הנבחן צריך לדווח אודות בעיה כלשהי הקיימת לו קודם לעריכת הבחינה. רות מצדה טענה כי לא ידעה שאכן קיימת אצלה מגבלה של הפחתה לשונית. על טענה זו ענה השופט כי אדם חכם ומשכיל כמו רות אמור להיות מודע שיכולותיו השפתיות נפגמו בשל אי השימוש בשפה והיה עליו לדווח על כך לבוחנים. 

מה אתם הקוראים חושבים? בחוות הדעת שהתבקשתי לתת לא התייחסתי לטענה זו. כיום, כאשר אני כותב את המאמר אני נוטה לפסוק לטובת רות. להערכתי ההפחתה הלשונית היא באחריות המומחים ועליהם להכניס את המגבלה הזו בתוך כתב ההסכמה.

סיכום

רות חזרה לארץ לאחר היעדרות של חמש שנים שבהם השתמשה רק בשפה האנגלית והשפה העברית הייתה במעין "מחסן אחורי" ולא זמינה מספיק. מיד עם בואה ארצה היא נגשה למבחני השמה בשפה העברית לצורך קבלתה לתפקיד ניהולי בכיר. כתוצאה מכך נגרמה לה הפחתה משמעותית, זמנית, שבוטאה בליקויים בכושר השפתי, במכלול כישורי השפה שנדרשו לה במועד הבחינה. מכיוון ששפה ולשון קשורים בקשר הדוק לחשיבה, ביצועיה הנמוכים של רות הורחבו לא רק למבחנים בהם יש בולטות רבה לשפה, אלא גם למבחנים צורניים בהם משמשת השפה לתפעול החשיבה. בנוסף, הלחץ הטבעי בבחינות בתוספת לחץ זמן בתוך המבחנים עצמם, מעצים את השפעת ההפחתה הלשונית. כתוצאה מהפחתה לשונית, הונמכו הישגיה של רות בצורה משמעותית והיא לא קיבלה את התפקיד. השופט דחה את טענת ההפחתה הלשונית כי רות לא הוכיחה שההפחתה נעלמה באמצעות מבחנים דומים. בנוסף, קבע השופט כי ההתרעה על ההפחתה הלשונית חלה על רות ולא על חברת ההשמה. להערכתי השופט טעה והאחריות על ההתרעה בהפחתה הלשונית חלה על חברת ההשמה.

חשוב לשים לב כי ההפחתה הלשונית חשובה מאוד לא רק במבחני השמה הבודקים התאמה לתפקיד, אלא בכל האבחונים בהם על הנבחן לבצע משימות מילוליות ומשימות צורניות, כמו למשל בהבחנה בין מנת משכל מילולית לבין מנת משכל ביצועית. האחריות למודעות על ההפחתה הלשונית באבחונים חלה, לדעתי, על המאבחן ועליו לשים לב לשני היבטים חשובים; ההיבט הראשון קשור לאותם נבדקים שלא השתמשו בשפה העברית מספר שנים, ועל המאבחן לנסות לדחות את האבחון לחצי שנה עד שנה, כדי לקבל תוצאות מהימנות ותקפות, או ליצור "פיצויים" אחרים בתוך המבחן עצמו. ההיבט השני הוא שגם ללא הפחתה לשונית זמנית, נבחנים ששפת האבחון חלשה אצלם באופן קבוע, יכולים לגלות חולשה גם במבחנים צורניים או ביצועיים. ניתן לשפר מבחנים צורניים וביצועיים על ידי שפת חשיבה טובה, שבעזרתה הנבחן מדבר אל עצמו בקול (המללה) בעת איסוף הנתונים במשימה ומחליט על התשובה הנכונה. הרעיון של הפחתה לשונית הוא מרכיב במגבלות האבחון ומוביל, כמו יתר המגבלות, לבדיקת הגבולות (testing the limits), כדי להעלות את רמת הדיוק והאמינות (Baltes, 1987). בדיקת גבולות האבחון מתבטאת במספר אופנים: לספק רמזים; לשנות אופנות ותחומים; להבין את דרכי החשיבה של המאובחן על ידי המללה ופרוטוקול חשיבה; להוריד את מגבלות הזמן; לשאול שאלות בוחנות וחוקרות ולתת משוב, ובמקרה שלנו לתת פיצוי להפחתה לשונית (להרחבה עיינו, Dash & Rath, 1986; Carlson & Wiedel, 1979).

על הכותב-פרופסור שלמה קניאל

פרופסור שלמה קניאל הוא ראש התוכנית לייעוץ במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. הוא מומחה בעל שם בינלאומי וכתב מאמרים וספרים בתחומים הבאים: אבחון וטיפול דינמי בליקויי למידה; חינוך לחשיבה, לקשב ולזיכרון; תהליכי למידה וקבלת החלטות; פוסט טראומה ואשמה כמנוע צמיחה. בתפקידיו האחרונים בצה"ל שימש כסגן מפקד חטיבת טנקים וכיועץ אסטרטגי וחוקר בכיר במחלקה למדעי ההתנהגות (ממד"ה).

מקורות

קניאל, ש' (2001). הפסיכולוגיה של השליטה על התודעה. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
קניאל, ש' (2006). חינוך לחשיבה. תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב.

Carlson, J. S., & Wiedl, K. H. (1979). Toward a differential testing approach: Testing the limits employing the Raven matrices. Intelligence, 3(4), 323-344.
Dash, A. S., & Rath, S. (1986). Testing the limits of Raven's Progressive Matrices: An experiment. Psychological-Studies, 31(2), 82-89.
Gardner, H. (1999). Intelligence reframed: Multiple intelligence for the 21ST century. New York: Basic Books.
Kצpke, B., Schmid, M. S., Keijzer, M., and Dostert, S., (Eds,), (2007). Language Attrition: theoretical perspectives. Amsterdam/Philadelphia: John Benjamins.
Schmitt, A. (2009). Language attrition. Theoretical perspectives‏. NY: Taylor & Francis‏