צוות בטיפולנט
אחאות לילדים אוטיסטיים מציבה בפני האחים הבריאים בנפשם אתגרים ייחודיים. במאמר זה (Aronson (2009 דנה באתגר הפסיכולוגי הייחודי איתו הם מתמודדים, על התגובות הרגשיות הנלוות לו ועל השפעותיו.
יחסי אחים קריטיים להתפתחות החברתית-בין אישית. יחסי אחים מייצגים את יחסינו החברתיים הראשונים ולמרות זאת הם נוטים להיות מוזנחים בספרות. וויניקוט ראה ביחסי אחים יחסים המעשירים את החוויה ותיאר את האופן בו ילדים יחידים מחמיצים את האפשרות להיות עדים לשינויי ההיריון החלים באם, לחוש כי אינם יכולים עוד להתכרבל בחיקה ולהכיר באופן הדרגתי בגורמים לכך. בפרט, ויניקוט התייחס לאופן בו ילדים יחידים מחמיצים את התהליך בו שנאה מתחלפת באהבה לתינוק הגדל להיות אדם איתו הם יכולים לשחק ובו הם יכולים להתגאות. בילדות, אחים מספקים גם תחושת ערך עצמי ומספקים אפשרות ללמוד כיצד חברי קבוצת השווים תופסים אותנו. כמו כן, עם לידתו של אח הילד צריך להתמודד עם התקת ואובדן תשומת הלב ועם שינוי ביחסיו עם בני משפחה אחרים ועם סביבתו. לצד זאת, לידת אח מלווה גם בהתרגשות והציפייה לקראת התווספות חבר חדש למשחק ולקראת קשר עם ילד קטן יותר בו ניתן לשלוט ואותו ניתן ללמד ללמד. התרגשות זו משותפת לכל בני המשפחה. ויניקוט תיאר כיצד האם שוקעת במהלך הריונה במצב של "מושקעות אימהית ראשונית" בו היא מעורבת באופן עמוק בתינוקה ושקועה בפנטזיות עליו ועל האימהות. לא רק האם אלא גם שאר חברי המשפחה מפתחים פנטזיות לגבי התינוק שיתווסף למשפחה, כולל האחים.
(Solnit and Stark (1961 תיארו את השינוי העצום החל במשפחה עם הולדתו של ילד עם מגבלות. המגבלה מתנגשת בעוצמה עם הפנטזיות של ההורים והמשפחה אשר התפתחו במהלך חודשי ההיריון. במקום הילד לו קיוו, מגיע לעולם ילד המעורר פחד, חרדה וזעם, אשר דורש תשומת לב רבה. להורים אין זמן להתאבל על אובדן הילד לו קיוו, ועליהם להתחיל להשקיע באופן מיידי ואוהב בילד המוגבל. דרישות אלו מביאות בדרך כלל לירידה משמעותית בזמן המוקצה ליתר האחים, ויכולת ההורים לחשוב על הילד הפגוע ועל הילדים האחרים באהבה מאותגרים על ידי הדרישות הקשות של הטיפול בילד הפגוע. ההורים מוצפים והמומים מול הקושי, האכזבה, הכעס והעצב ומתקשים לחשוב על הילדים האחרים באהבה והקשב הרגילים. הטיפול הייחודי הדרוש לילד הפגוע בא גם על חשבון זמן שהיה מוקצה לפעילויות חברתיות סטנדרטיות, דבר שמביא לבידוד ממשפחות אחרות. כמו כן, לא פעם הקשיים משפיעים לרעה על הקשר הזוגי ההורי. מורכבות נוספת נובעת מכך שבמשפחה מתבססות שתי מערכות חוקים- אחת המיועדת לילדים הבריאים ואחת לילד הפגוע. האחים הבריאים מצופים לקחת על עצמם אחריות החורגת מיכולותיהם ההתפתחותיות כדאגה לאחים הצעירים, באופן שבא על חשבון האפשרות לשחק, ליהנות ולמצות את חווית הילדות. לבסוף, הילד מגלה כי החבר למשחק לו ציפה לא רק שאינו מהווה פרטנר ומקור לגאווה, אלא הופך למקור לבושה והשפלה בחייו. רגשות נורמליים של שנאה כלפי האח הפגוע מתעצמים לנוכח האכזבה, ופעמים רבות נלווית להם תחושה קשה של אשמה. מאחר והאח האוטיסט אינו תומך בהערכתם העצמית של אחיו, לא פעם הם נוטים לחיפוש מוגבר אחר הצטיינות והישגים. כיצד, אם כן, אחים מתמודדים עם היותם אחים לאוטיסטים?
הכחשה- הרגשות האינטנסיביים כלפי האח הפגוע עשויים להמם את האח הבריא, ואחת מדרכי ההתמודדות היא הכחשה של קיומם. הנטייה לשימוש בהכחשה יכולה להתעצם כאשר ההורים מתחמקים מדיבור ישיר ומנסים להסתיר או לצמצם את לקותו של האח הפגוע, בדרך כלל ללא הצלחה ממשית. הילד נותר בודד מול השאלות והפחדים המתעוררים בו, ובהתאם הצורך להכחיש חוויות אלו גדל. כמו כן, הילד מפתח תיאוריות ופנטזיות מורכבות ומאיימות לגבי מקור האוטיזם.
התקה ותצורת תגובה- הזעם על הילד הפגוע (ולעיתים גם על ההורים) עשוי לבוא לידי ביטוי מחוץ לבית, דרך מעורבות בקטטות אלימות ודרכי ביטוי נוספות.
כניעה מזוכיסטית- בחלק מהמקרים, שילוב של הכחשה ותצורת תגובה יכולה להוביל להסכמה פסיבית אילמת להתפרצויות זעם אלימות המאפיינות חלק מהילדים האוטיסטיים. אחים המאמצים עמדה של כניעה מזוכיסטית יכולים לקבל את הפגיעה בהם, ולהסתיר את החבלות והסבל הנלווים להם. לעיתים עמדה זו משתלבת גם עם תחושת האשמה של הילד על היותו בריא, ועם רצונו שלא להוות נטל על ההורים הסובלים ממילא. כמו כן, עמדת הכניעה המזוכיסטית עשויה לנבוע גם מהכחשת כל חוויה של סאדיזם, כעס או אגרסיה.
הזדהות ואי-הזדהות- אחים לילדים אוטיסטיים יכולים לאמץ התנהגות ילדותית ורגרסיבית מתוך הזדהות עם אחיהם האוטיסט, או מתוך חיזוק תחושת השליטה ("אני יכול להפסיק את ההתנהגות הילדותית, הוא לא"). במקרים אחרים, האחים מאמצים דווקא התנהגות בוגרת, מוצלחת ומצטיינת אשר שורשיה בחוסר רצון להזדהות ולהידמות לאח הפגוע. אחים בריאים יכולים להשתמש באח הפגוע גם כמושא להזדהות השלכתית: כל הרע מושם על האח הפגוע והאח הבריא שוטף מעליו כל תחושה רעה של אשמה. לצד זאת, חשוב להדגיש שהזדהות השלכתית בין אחים יכולה גם להוות בסיס לאמפתיה לילד הפגוע.
בושה ואשמה- ילדים לאחים אוטיסטיים יכולים לחוות אשמה מגורמים שונים. הם יכולים לתהות האם גם הם יכולים "להידבק" באוטיזם, או לחוש לא בנוח עם העובדה שניצלו ממנו בעוד שאחיהם לא. גם ההתפתחות, ההצלחות וההישגים הפיסיים, הלימודיים והחברתיים הגבוהים המשמעותיים מאלו של האח האוטיסט מלווים לא פעם באשמה ולעיתים אף בניסיונות הסתרה שלהם. לחלופין, אשמה עשויה להתעורר סביב תחושות הכעס הקשות כלפי האח האוטיסט, וחלק מהילדים אף חוששים כי הם מחמירים את מצבו כאשר הם כועסים עליו, מכים אותו או רבים איתו.הבושה באח האוטיסט אותה חווים ילדים רבים מביאה חלק גדול מהם להימנעות מסיטואציות חברתיות בהם יצטרכו להסביר את התנהגותו המוזרה של האח (כאשר הבושה וההימנעות מעוררות גם הן אשמה בחלק מהמקרים).
תוקפנות- כפי שויניקוט (1964) ציין, על כל ילד להתמודד עם השנאה והתוקפנות שלו כלפי אחיו ואלו מווסתים בסופו של דבר על ידי רגשות אוהבים. לאחים לאוטיסטיים יש סיבות טובות רבות לשמר את רגשות השנאה והכעס: האח האוטיסט גוזל תשומת לב הורית רבה, זוכה לחוקים שונים מאלו של האחים הבריאים, מהווה מקור לבושה ואשמה וכן הלאה. מתוך כך, תחושת האסרטיביות הבריאה של הילד לאח אוטיסט מעוכבת לא פעם על ידי ציפיות ההורים להבנת מצבו של האח.
אחת ההמלצות הקליניות הבולטות בספרות הקלינית העוסקת בטיפול בילדים אוטיסטיים היא הדגשת האוניברסליות של הרגשות המתעוררים כלפי האח האוטיסט. ילדים רבים מתביישים וחשים מבודדים ברגשות ה"רעים" והכרה באוניברסליות שלהם מקלה עליהם בצורה משמעותית. כמו כן, ילדים רבים זקוקים למידע על אוטיזם אותו ההורים אינם מספקים. הבנה טובה יותר של האוטיזם מסייעת בהתמודדות עם שאלות של ילדים אחרים. כמו כן, הטיפול יכול לסייע לאח הבריא לפתח מיומנויות התמודדות עם התנהגויות חריגות של האח האוטיסט- החל מפנייה להורה ועד להרגעה עצמית וויסות של תגובותיו.כמובן, עבודה עם ההורים קריטית לא פחות מטיפול בילד הבריא. האופן בו ההורים מתנהלים מול הילד האוטיסט משפיע על כל המשפחה, וחשוב לסייע להורים לטפח ציפיות התואמות את יכולותיו של הילד הבריא ולהתמודד עם הקשיים שהוא עשוי לחוות סביב היותו אח לילד אוטיסט.
Am I my brother's keeper? Challenges for the siblings of autistic children. Aronson, Seth. Journal of Infant, Child & Adolescent Psychotherapy, Vol 8(1), Jan-Mar 2009, 49-56.
