דרורה קטוביץ
תופעות הסחרחורת והטנטון ממנה סובלים 40%-60% מהאוכלוסיה, זוכות לרוב לטיפול תרופתי או לתרגילי פיזיותרפיה בלבד במרפאות בתי החולים, ללא מענה גם להשלכות הרגשיות והפסיכו-סוציאליות שעל פי רוב אופייניות למצב זה וזקוקות להתייחסות.
לראשונה בארץ, בספט' 2001, התחילה לפעול תוכנית כוללנית וייחודית במרפאת סחרחורת וטנטון בבי"ח השרון מרכז רבין בהנהלת ד"ר משה חיימוף. התוכנית משלבת תחת קורת גג אחת התיחסות טיפולית רפואית יחד עם טיפול פיזיוטרפי, וביחד גם עם טיפול פסיכותרפי. היות והטיפול הרפואי הוא מרכזי ומודגש במסגרת בית-חולים, יש הענות רבה (ללא סטיגמה של טיפול בבריאות הנפש) גם לטיפול הפסיכותרפי, וגם לכל אנשי הצוות הרב- מקצועי (נאורולוג, קלינאית תקשורת, מכון שמיעה, פיזיוטרפיה) אליהם מופנים המטופלים על- ידי הרופא - מנהל האבחון והטיפול.
הגישה ההוליסטית של אנשי הצוות, שמה דגש על הצורך בטיפול הפסיכותרפי בחרדה, כחלק אינטגרלי וחשוב, במטרה לשפר את מצב הסחרחורת והטנטון.
היות וכל צוות המרפאה יושבים במקום אחד בתוך כתלי בית-החולים, אין בירוקרטיה של הפניות למקומות שונים בקהילה ויש קשר רציף ודיון על המטופלים בנגישות ובתדירות רבה. גם מערכת היחסים הטובה בצוות תורמת לאפקטיביות הטיפול, ולמטופל יש הרגשה של שביעות רצון, שהוא במרכז הטיפול.
הטיפול הפסיכותרפי בסחרחורת ובטנטון מבוסס על גישת הטיפול ההתנהגותית-קוגניטיבית. הטיפול קצר ומובנה ל-8 מפגשים בסל השירותים (עם טופס 17), וממוקד בבעית הסחרחורת והטנטון.
מאז הפעלת התכנית, טופלו כ-480 מטופלים מכל חלקי הארץ, בגישה זו . את המטופלים ניתן לסווג לשתי קבוצות עיקריות :
1. מטופלים עם בעיה רפואית הגורמת לסחרחורת ו/או לטנטון, להם מתלווים גם סימפטומים של חרדה, דיכאון, ייאוש ואדישות המחמירים את מצב הסחרחורת או הטנטון.
2. הקבוצה השנייה היא של מטופלים עם בעיית סחרחורת ו/או טנטון, ללא המצאות בעיות וסטיבולריות-רפואיות משמעותיות.
הסחרחורת והטנטון הם הסיבה מס' 1 בביקור אצל רופא, מעל גיל 65. ומתוך כלל האוכלוסייה המבקרת אצל רופאים ל-10%-5% בעיות של סחרחורת וחוסר שווי משקל ול-10%-17% מהאוכלוסיה בעיות של טנטון. 40%-60% מהאוכלוסיה מתלוננים לפחות פעם אחת בחייהם על סחרחורת (עם או בלי טנטון). ההפרעות הוסטיבולריות המביאות לסחרחורת יכולות להיגרם ממגוון בעיות, כמו דלקת ויראלית, זעזוע מוח, תאונות דרכים, אירוע מוחי וגיל ההזדקנות. הפגיעה היא בתעלות האופקיות (הורזנטליות) של האוזן הפנימית. הגורמים לטנטון אף הם מחייבים בירור רופא אף אוזן וגרון- האם הטנטון נובע מליקוי בשמיעה, האם כתוצאה מחשיפה לרעש ממושך, האם מתאונת דרכים, חבלת ראש, זיהומים ומחלות אזניים, וגידולים שפירים וכו'.
(לפי Handbook of Vestibular Rehabilition) (1) הקף תופעות הסחרחורת והטנטון מהתחומים הבאים אוטולוגי 50%-40%. נוירולוגי 20%-10%. רפואי-כללי 30%-10%. פסיכיאטרי/לא מאובחן 50%-15% !!
מנהל מרפאת סחרחורת וטנטון, דר' חיימוף, רופא א.א.ג מומחה לסחרחורת וטנטון שהשתלם בתכנית זו באנגליה, הביא משם את המודל הטיפולי המשולב המתייחס (לראשונה בארץ) לא רק להיבטים הרפואיים, הפיזיוטרפיים אלא גם להשלכות הרגשיות, הנפשיות והתפקודיות של המטופלים הסובלים מסחרחורת, חוסר שווי משקל וטנטון. כ-30% מהמטופלים, המתלוננים על עייפות, מתח, עצבנות, חולשה כללית, סחרחורת, כאבי ראש ואוזניים, מופנים לטיפול פסיכותרפי, בצמוד לטיפול הרפואי. כאשר הרופא מוצא שמלבד הבעיה הרפואית הוסטיבולרית מתלווים גם סימפטומים של חרדה ושל דכאון, על רקע פסיכוסוציאלי, המחמירים את המצב ויכולים לבלום את יעילות הטיפול הרפואי בסחרחורת ובטנטון, הוא מפנה אז, את המטופל גם לטיפול פסיכותרפי.
ההשלכות הרגשיות והתפקודיות לסחרחורת ולטנטון:
כאמור, הבעיות הרגשיות והמחלות הפסיכיאטריות מתלוות ל-15%-50% מהסובלים מסחרחורת ומטנטון. הם מעדיפים ומרגישים בנוח יותר לפנות ל"מרפאת סחרחורת וטנטון" (שבנוסף לרופא יש בה צוות רב-מקצועי) ולא רק לטיפול נפשי, שם יש סטיגמה ותווית לטיפול. בשני שליש מהם, הבעיות הרגשיות והתפקודיות הופיעו בחצי השנה הראשונה לאחר הופעת הסחרחורת והטנטון: החל ממתח דיכאון, Generalized Anxiety Disorders ,Panic Attacks ועד ל-Panic Disorder with or without Agoraphobia שהיא האבחנה העיקרית אצלם. (Eagger & AL 1991) (3)
במחקרם של איגר ושותפיו בשנת 1991, הם מציעים לאבחן מהר ככל האפשר את מטופלי הסחרחורת והטנטון כדי למנוע התפתחות הסימפטומים המשניים והמחלות הנ"ל, היכולים לעכב את החלמתם. ככל שהסימפטומים הופכים לכרוניים כך החלמתם תהיה איטית יותר.
במודל הטיפולי שהוקם בביה"ח "השרון" מרכז רבין משולבים כאמור יחדיו ועובדים בצמוד: רופא א.א.ג. מומחה לסחרחורת ולטנטון שמנהל את הטיפול ומטפל הן תרופתית והן בטכניקת "טלטול הראש". פיזיותרפיסט המומחה לתרגילים וסטיבולריים באופן פרטני או קבוצתי של Cooksey&Cawthorne ועובדת סוציאלית פסיכותרפיסטית שמלווה את התהליך מתחילתו.
תפקיד העו"ס הפסיכותרפיסטית בצוות הטיפולי, הוא לסייע באבחון הבעיה ובטפול במקרים המופנים אלי ע"י הרופא, המסווגים לשתי קבוצות עיקריות:
קבוצה א' - מטופלים עם בעיות סחרחורת ו/או טנטון על רקע פיזיולוגי-רפואי, המפתחים סימפטומים של חרדה, דיכאון, ייאוש ואדישות הבולמים את יעילות הטיפול ולעיתים אף מחמירים את מצב הסחרחורת והטנטון. הסימפטומים המשניים שלהם הם: כאב צוואר, מתח שרירים מוגבר, עייפות, חרדה ומצב רוח ירוד. (Brown 1990, Shwnway-Cook & Horak 1990, Smith 1990) (1)
קבוצה ב' - מטופלים עם תופעת סחרחורת ו/או טנטון על רקע בעיות פסיכו-סוציאליות ללא המצאות בעיות וסטיבולריות משמעותיות. מצבי לחץ, חוסר ודאות בחיים האישיים, ומצבים משבריים מוסיפים על החרדה שממילא קיימת בעקבות הסחרחורת ו/או הטנטון.
-בעיות כלכליות: הכנסה נמוכה, פיטורין.
-בעיות רפואיות: מחלה קשה של מטופל או של בן משפחה.
-בעיות משפחתיות: מוות במשפחה, גירושין, אלימות, נטישה.
-בעיות חברתיות: בדידות, הסתגרות, שינוי מגורים ו/או עבודה.
ניתן לראות שגם משברים חיוביים כמו הריון, הולדת תינוק חדש במשפחה, מעבר למקום מגורים חדש או למקום עבודה חדש, גם הם מוסיפים ללחץ ולעליית החרדה והמתח.
בשני סוגי המטופלים, הטיפול בסחרחורת ובטנטון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, בשילוב טכניקות הרפיה, כפי שפותחו על-ידי אדמונד גי'קובסון לפני למעלה מחמישים שנה ושוכללו על-ידי בנסון בשנת 1975, והוגדרו כ- (Relaxation Response (4, ההרפיה הוכחה כטכניקה יעילה בטיפול בסחרחורת ו/או טנטון אצל חולים עם (PVD (Peripheral Vestibular Disorder.
במחקרו הנ"ל של איגר נמצא שחולי PVD עם מרכיבים פסיכוסוציאליים יכולים להשתפר ע"י טכניקות ההרפיה, ולצמצם את המתח והחרדה שהם מרכיבים משניים אצלם. אחרי הפחתת החרדה, ניתן יהיה לעשות פיצוי במוח בתקלה שארעה לאיבר שווי המשקל. תגובת ההירגעות עוזרת לשכך את השפעות התגובה של Fight or Flight ע"י גרימת שינויים גופניים המאיטים את קצב הלב, מנמיכים את לחץ הדם ומורידים את קצב הנשימה. כמו כן טכניקות ההרפיה יכולים גם להיות יעילים בביצוע תרגילי הפיזיותרפיה הנ"ל, הממוקדים וספציפיים לטיפול בסחרחורת ובטנטון, ומושתתים על הטיפול ההתנהגותי, עם עקרון החשיפה לסחרחורת ולטנטון.
בסקירת נתונים שנעשתה על ידי בנובמבר 2003 אצל 54 מטופלים מתוך 120, שהיו ב-6 פגישות בממוצע, נמצא כי ההתערבות הפסיכותרפית במרפאה הייחודית והספציפית שתיארתי, היתה חיונית וסייעה לחלק ניכר מהמטופלים לצאת מהסחרחורת ומהטנטון.
א. סחרחורת ו/או טנטון:ל-73% הסחרחורת ו/או הטנטון פחתו או נעלמו לחלוטין עי' טיפול פסיכותרפי
54/18= ל-33% הסחרחורת ו/או הטנטון נעלמו ופסקו לחלוטין.
54/22 = ל-40% עצמת הסחרחורת ו/או הטנטון ירדו והתדירות פחתה- חל שיפור במצב הסחרחורת והטנטון.
54/14 = ל-26% הסחרחורת ו/או הטנטון נשארו.
ב. הרגשה כללית מ-1-10 (מ-4 ומטה):ל-74% מהמטופלים חל שיפור בהרגשתם ובאיכות חייהם ול-46% מהם השיפור היה מלא וההרגשה הרעה בעקבות הסחרחורת ו/או הטנטון נעלמו כליל
15/54 = ל-28% מהמטופלים ההרגשה הרעה השתפרה.
54/14 = ל-26% מהמטופלים נשארה הרגשה רעה בעקבות הסחרחורת ו/או הטנטון.
ג. חרדה:ל-87% מהמטופלים החרדה הצטמצמה או נעלמה כליל.
54 34 = ל-63% מהמטופלים החרדה נעלמה ופסקה לחלוטין ע"י טיפול פסיכותרפי.
13/54 = ל-24% מהמטופלים החרדה ירדה ופחתה מהמצב שהיו בו בפגישה הראשונה.
7/54 = ל-13% החרדה נשארה (מעל 4 סימפטומים).
ד. דיכאון:ל-75% מהמטופלים הדיכאון שהתלווה ירד או נעלם כליל.
30/54= ל-55% הדיכאון פסק ונעלם וההרגשה השתפרה.
11/54 = ל-20% הדיכאון ירד וחל שיפור בהרגשה.
54 /13 = ל-20% הדיכאון נשאר.
גם סקר הנתונים הסטטיסטיים בשנים 2007 ו-2008 הצביע על שיפור במצב הסחרחורת והטנטון אצל יותר מ-75% ממטופלי המרפאה, בתום הטיפול הפסיכותרפי.
לאחר האבחון הרפואי של רופא א.א.ג. המומחה לסחרחורת ולטנטון,כשהוא מניח כי בעית הסחרחורת והטנטון מושפעים מבעיות פסיכו-סוציאליות של המטופל, הוא מפנה אותו אלי ומצפה ממני לאבחון וטפול ממוקד בבעיה ב-8 פגישות.
אחרי השיחה עם הרופא וקריאת התיק הרפואי מגיע אלי המטופל לשיחת אינטק, למטרת הערכה ואבחון ובניית פורמולציה קלינית בגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית. אני משתמשת בשאלוני אבחון לפי ה-DSM: שאלון חרדה ושאלון דיכאון לבדיקת הימצאות סימפטומים של חרדה ושל דיכאון. ההערכה - Evaluation מתייחסת לנקודות הבאות מהגישה ההתנהגותית:
1. Observation - הסתכלות
הסתכלות על הסחרחורת ו/או על הטנטון, מה החולה מרגיש. כל אחד מתאר אותם אחרת: הסחרחורת יכולה להיות "ציפה", "התנדנדות" "הליכה בנטיה לצד ימין או לשמאל", "ריחוף", "שיוט", "הליכת שיכור", "טשטוש בראיה", "חוסר יציבות" וכו'. הטנטון מתואר כ"צפצוף", "זמזום" "דופק בראש", "רעש של גלים", "קולות זרימת דם" וכו'.
יש גם התייחסות ל"גירוי המבחין" (Discrinimative Stimuli), לזמן הופעת הסחרחורת והטנטון ומתי הם מופיעים - בזמן הטיית ראש חדה, בזמן התכופפות, בקימה מהמיטה, בשכיבה..
כמו כן, יש התייחסויות להתנהגויות הכוללות את התפקוד החדש כתוצאה מהסחרחורת והטנטון, עם התייחסות לפעילויות שהמטופל עשה קודם להופעת הבעיה במסגרת הבית, ומחוץ לבית, ברחוב ובעבודה. אצל שליש ממטופלי הסחרחורת ו/או הטנטון החווים Panic Disorder מתלווה גם אגורפוביה והם מפתחים פחדים והימנעויות בכל הקשור למרחב (מקומות סגורים, פתוחים וסואנים, או פחד גבהים).
2. Formulation - הבניית הבעיה
כדי להגיע להגדרה, ניסוח, והבניית הבעיה, אני ממשיכה עוד בפגישת האינטק הראשונה, לברר עם המטופל מה הביא אותו לחרדה, ומהם המשאבים האישיים והכוחות שלו, עליהם אתבסס בטיפול. כמו כן, בשלב זה יש התיחסות לעברו, לרקע הגנטי ולהיסטוריה הרפואית והנפשית שלו (The Biological Condition Of The Organism).
בהבניית הבעיה חשוב לבדוק את הקשיים והחרדות בתפקוד היומיומי, עם ההימנעויות, שהם בעצם ההשלכות והתוצאות של התנהגותו (The Consequences Of The Behavior).
בבדיקת מערכות החיזוקים, ה-Contingencies, אני מתייחסת לתמיכה הנפשית, ומערכת היחסים עם בת הזוג ועם בני משפחתו הגרעינית והמורחבת וגם לגבי היחסים הבין-אישיים במקום העבודה.
3. Evaluation Of The Resources - הערכת המשאבים הטיפוליים-
בהערכת האמצעים הטיפוליים שעומדים לרשותי, יש התיחסות ל: א. תכונותיו ומרכיבי אישיותו, רמת המוטיבציה של המטופל ורמת שיתוף הפעולה שלו עם הטיפול לצאת מהסחרחורת ומהטנטון ומהמצבים המפחידים וההימנעויות שפיתח. ב. הכלים והידע של המטופל להרגיע את עצמו (שימוש בטכניקות הרפיה ומדיטציה טרם הופעת הבעיה), והיכולת ללמוד ולהשתמש בטכניקות הרפיה חדשות בתהליך הטיפול הנוכחי (דמיון מודרך, כיווצים והרפיה, נשימות בטניות). ג. ההימנעויות ושימורם- כמה שנים הם נמשכים. ככל שהערכת הזמן קצרה מאז הארוע הראשון של הסחרחורת והטנטון, היא הופכת למשאב של אופטימיות ותקווה ולאפשרות סבירה של סיכוי להצלחת הטיפול ולהכחדת הפוביות הנלוות.
4. תכנון אסטרטגיית הטיפול והחוזה הטיפולי- Planning & Contract
בפגישות האבחון (הראשונה ולעיתים גם השניה) אני מציגה בפני המטופל את יעילות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בצמצום החרדה והפוביות, המבוסס על עקרון החשיפה IN VIVO למצבים המפחידים שהוא למד להתנתק ולהימנע מהם. אני מסבירה לו שאם הוא פוחד ממעלית לא ניתן להתגבר על הפחד בהדמיה, בקליניקה, אלא פשוט יהיה עליו להיכנס למעלית, IN VIVO, ולרדת בה לאורך כל הקומות. לפי בארלו (5) חשיפה בדרך זו, יעילה מכל טיפול אחר, ועצם הידיעה הזו, תספק לו את המוטיבציה להתמודדות בחרדה, שלבסוף לאחר הסבל תהפוך לכדאית.
הבהרת רציונל ועקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, מבוסס על המודל הפסיכו- חינוכי, שפותח ע"י אהרון בק (6). כמו כן לפי בנדורה, (7), גישה זו מתמקדת בהתנהגות, בסימפטומים ולא בגורמים. עקרון הלמידה הינו, יצירת קשר פונקציונלי בין גירוי מסוים (חיזוק) לתגובה. הטיפול יהיה ממוקד בבעיה, מובנה, ומכוון, אקטיבי, ומוגבל בזמן כשעל המטופל לקחת חלק פעיל ביותר. המאמץ משותף גם של המטפל ושל המטופל, המתחייב לטיפול ברצינות, כששיעורי הבית,הם מאפיין מרכזי בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.
בשלב זה בעריכת החוזה, אני מדגישה את הרציונל לטיפול בחרדה, המתאים גם לרציונל הטיפול בסחרחורת ו/או בטנטון:
"כולנו חשים פחד בתקופה של מתח מוגבר, ואנו נולדים עם מערכת אזעקה, שעוזרת לנו לשרוד ולהתגונן ממצבים מסוכנים. אבל, הבעיה היא שזהו תעתוע מוחי, עיוות חשיבתי, וזוהי אזעקת שווא - FALSE ALARM שהמטופל חרד ממצבים שנראים לו כמסוכנים, כמו סחרחורת וחוסר יציבות. אך בעצם אין בהם שום סכנה, כאשר החרדה מתעצמת והסימפטומים הפיזיים הופכים ליותר בלתי נוחים, למשל - הלב מתחיל להלום, או סימפטומים של סחרחורת הופכים לחמורים יותר, רגש של חולשה יכול להופיע, והמטופל מתחיל להרגיש פאניקה ופחד כאילו משהו נורא הולך לקרות - שהוא נחלש, מתמוטט או עושה מעצמו צחוק. הטיפול, יהיה מבוסס על חשיפה למצב המפחיד. הוא ימצא את עצמו רוצה לברוח מהטיפול בחשיפה לסחרחורת, גם בתרגול הפיזיותרפי, וגם בחשיפה בטיפול הפסיכותרפי בשל "הפחד מהפחד". אך, יהיה עליו להילחם בדחף לברוח, ובדחף להימנע, לזהות את עיוותי החשיבה שהם הבסיס (CUE) לתחושות הגופניות ולהתנהגות, ולאלץ את עצמו להיחשף שוב ושוב למצב המפחיד. נמשיך להדגיש לו: גם אז, המצב לא יהיה מסוכן, ושום דבר איום ונורא לא יקרה לו: בשל הסחרחורת הוא לא ימות, לא יתעלף, לא ישתגע, ולא יקבל התקף לב, כי החרדה וגם הסחרחורת מוגבלים בזמן, ורגשות הפחד חולפים ומתפוגגים בסופו של דבר. במטרה לעזור לו להתמודד, נציע לו חשיפה למצב המפחיד בעזרת הרפיה, נשימות, ודמיון מודרך ואז כאשר החרדה תצטמצם, והסחרחורת ו/או הטנטון יפחתו, נגביר את הקשר עם המצבים היותר קשים. הרציונל מוסבר ביחד עם התגובה של Fright Fight & Flight. אני מדגישה גם, שאף על פי שטיפול בחשיפה מניב תוצאות טובות, הרי לפי רוב המחקרים בארלו (5): "דרוש לו זמן לפעול. הוא חייב להיות ממושך, חוזר ונשנה, הדרגתי ומתוכנן", הטיפול יתמודד עם הפחדים בהדרגה, מן הקל אל הכבד, עד שהחרדה והסחרחורת יעלמו.
נערכים כאמור 8 מפגשים בסה"כ , הנמשכים בין חדשיים ל-4 חדשים.
פגישה מס' 2+1 :
כאמור הפגישות הראשונות, הן פגישות האינטק והאבחון והחוזה הטיפולי. מודגשים בפני המטופל עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-ההתנהגותי, והרציונל לטיפול. בפגישות אלו, אנו מתרגלים ביחד נשימות בטניות כיווצים והרפיה ודמיון מודרך, למציאת "מקום בטוח" (עם cue word של המקום, בזמן התקף חרדה), והעלאת תהליכים אסוציאטיביים שלווים שמשפיעים על הגוף. "שיעורי בית" בפגישות אלה: 1. תרגול הרפיה ונשימות פעמיים ביום, בצירוף דף הנחיות הלקוח מתוך "ההרפיה לפי ג'ייקובסון ובנסון" (4). 2. דרוג ההימנעויות מהקל אל הכבד. וממה המטופל מעונין להתחיל בחשיפה, היות והחשיפה חייבת להיות מתוכננת ביחד איתו. בפגישה זו אני גם שואלת את המטופל, כיצד הוא מרגיע את עצמו, מהם הרגלי הרלקסציה שלו, ומהם המצבים הרגועים, וה"כייפים" שלו, בהם נשתמש בתהליך הטיפול .
פגישות מס' 4+3:
ההתעניינות במצבו של המטופל בשבוע שחלף, מבחינת ההרגשה - הסימפטומים הגופניים (הממוקדים בסחרחורת ובטנטון), ההתנהגות, ההמנעויות הבולטות, והמחשבות האוטומטיות שהטרידו אותו. יחד עם המטופל, אנו מתחילים לבדוק את הקשיים המפריעים ביישום התכנית הטיפולית לחשיפה לסחרחורת ולטנטון, תוך כדי בדיקת שיעורי הבית. בפגישות אלו עדיין יש חשיבות רק לטיפול ההתנהגותי, עם רישום וניטור ההתנהגות, כשהמטרה לגרום למטופל הישגים והצלחות בתחום ההתנהגותי, שיעודדו אותו להמשיך ולא להתייאש מחשיפה מתסכלת למצבים הגורמים לסחרחורת ולטנטון. לכן, גם לפגישה הבאה ניתן שיעורי בית מבוססים על חשיפה בשילוב תרגול טכניקות ההרפיה. כמו כן אבקש בנוסף לכך, גם רישום המחשבות הצצות בזמן מצבי ה"נתק", ה"טשטוש", "הרעשים", "ההתנדנדות" וכו., כדי שנוכל להתחיל בפגישות הבאות את הטיפול הקוגניטיבי וההתייחסות, התפיסה והפירוש שהמטופל נותן להם.
פגישות מס' 5+7 :
אחרי התעניינות במצבו ובדיקת שיעורי הבית, נתחיל כאמור בטיפול הקוגניטיבי - ראשית הסבר של רציונל הטיפול הקוגניטיבי, רשימת עיוותי החשיבה השונים, ותירגול תיקון המחשבות האוטומטיות והטורדניות. שיעורי הבית יהיו כבר גם בתחום החשיבתי, וגם בשילוב התייחסות ממוקדת יותר בטיפול ההתנהגותי - מחשבות על היתרונות ועל הבחירה בהתמודדות ובחשיפה לסחרחורת ולטנטון.
דרך שיעורי הבית ניתן להעריך כיצד המטופל מתקדם בחשיפה להמנעויות הגורמות לסחרחורת ולטנטון, ומהם המחשבות הדומיננטיות, הטורדניות (האוטומטיות), החוזרות שוב ושוב ולא מרפות ממנו.
דוגמאות למחשבות אוטומטיות בהם טיפלנו:
יחד עם המטופל אנו מחפשים את התוצאה הריגשית הכי קשה ואת התוצאה ההתנהגותית הכי תבוסתנית. לשיעורי הבית יהיה על המטופל לזהות את עיוותי החשיבה ה"תוקעים"אותו, ומהי התפיסה והפירוש הלא הגיוני ולא מציאותי הגורמים לשיבוש באיכות חייו.
בפגישות אלו ההתמקדות היא בקשיים העיקריים ב-3 תחומים: 1. הההתנהגותי - באילו מצבים יש שיפור ובאילו מצבים עדיין מופיעים הסחרחורת והטנטון. 2. ההרגשתי - אילו סימפטומים גופניים של חרדה ושל דיכאון נשארו, למרות תרגול טכניקות ההרפיה, לפי שאלוני ה-DSM, ואילו טכניקות עוזרים לו במיוחד. 3. החשיבתי - האם המטופל למד להפנים את החשיבה הרציונלית, ולאתגר את מצבי הסחרחורת והטנטון עם מחשבות מתקנות, הגיוניות ותואמות את המציאות.
פגישה מס' 8:
זוהי בעצם פגישת הסיכום, של המטופל ושל המטפל. ההישגים וההצלחות וגם "הדריכה במקום", השיפור באיכות החיים ומה עוד טעון שיפור, מידת שיתוף הפעולה ביניהם, התהליך שעברנו ביחד ועל מה נותר למטופל עוד לעבוד בכוחות עצמו, היות ולא תמיד יש אפשרות, לכל מטופל להקיף את מלוא התכנית ולסיים טיפול ב-8 פגישות. מה מצב הסחרחורות והטנטון מאז הגיע לטיפול, אילו הימנעויות נעלמו ואילו עדיין נשארו, ובאיזה עוצמה נשארו. האם יהיה מסוגל לחשוף עצמו ללא כל חשש ולהסתכן, גם במקומות חדשים שלא מכיר בעתיד. האם המטופל הפנים את טכניקות ההרפיה שתרגל, אילו עוזרים יותר ואילו פחות, ויידע בעתיד להרגיע את עצמו ולא להיכנס לפאניקה. כיצד מרגיש היום בסקאלה מ-1-10 לעומת המצב שהיה בתחילת הטיפול. האם יודע להשתמש במשאבים האישיים שלו- כוח הרצון שלו, היכולת לעזור לעצמו וכו'. האם מרוצה יותר באיכות חייו אחרי הטיפול ואם מרגיש שינוי כלשהו. בסיום הטיפול אנו קובעים להיפגש לשיחת סיכום עם הרופא במרפאת סחרחורת.
במאמר זה התייחסתי לאבחון ולטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, במטופלי סחרחורת וטנטון המגיעים למרפאת הסחרחורת והטנטון החדשנית בארץ ונמצאת בבי"ח ה"שרון" , מרכז רבין. המרפאה מאופיינת במודל ייחודי, ספציפי וראשוני בארץ, המשלב בטיפול רופא, פיזיותרפיסט, גם עו"ס-פסיכותרפיסטית המתייחסת להשלכות הרגשיות והפסיכו-סוציאליות, של הסובלים מסחרחורת ומטנטון, ומטפלת בצמצום החרדה, ובהכחדת ההימנעויות שהם מפתחים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי שעיקרו שינוי עמדות ושנוי חשיבתי ותפיסתי של הסחרחורת והטנטון, בשילוב טכניקות הרפיה - נשימות בטניות, כיווצים והרפיה, דמיון מודרך (שהוכחו במחקרים כיעילים אצלם). ההתניה השלילית הנוצרת במוח, גורמת להעצמת המצב על-ידי המוח, ולמתח ניכר במערכת הלימבית והאוטונומית של המטופל הסובל מאוד,המחמירים גם סימפטומים של חרדה ולעיתים אף של דכאון.
סקירת הנתונים שהבאתי, מצביעה על חיוניות ההתערבות הפסיכותרפית, המסייעת לחלק ניכר מהמטופלים במרפאת סחרחורת וטנטון בבי'ח ה"שרון" בפ"ת, לצאת מהסחרחורת ומהטנטון ולשפר את איכות חייהם.
היא עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית. מתמחה בסחרחורת וטנטון, חרדה ודיכאון, טראומה ופוסט טראומה.
ליצירת קשר: 050-2334370 או [email protected]
1. Brown 1990; Shumway- Cook and Horak, 1990; Smiths 1990/ Handbook of Vestibular Rehabilitation Linda
M Luxon and Rosalyn A Davies Singular Publishing Group, Inc. San Diego, CALIFORNIA.
2.NIMH (National Institute of Mental Health) Panic Disorder Statistics.
3 .Eagger S. et Al 1991 (L M Luxon , RA Davies, A Coelho, MARON); Psychiatric
morbidity in Patients with peripheral Vestibular disorder: a clinical and neuro- ; otological study/ journal of neurology, Neurosurgery, and Psychiatry 1991; 55:383-7.
4. Benson Herbert: The Relaxation Response. William Morrow and Co New York 1975, 102
5.Barlow, David. Anxiety and Its Disorder. The Guilford Press, New York, 1988.
6.Beck, Aaron, and Gary Emery with Ruth L. Greenberg, Ph. D: Anxiety Disorders and Phobias. Harper Collins, New York, 1987. .
7. Bandura .A.- Principles of behavior modififation. Holt, Rinehart and Winston 1969 ( 1977, 1982).
