שרית ברבש
* המאמר מתייחס לבת-הזוג כשותפת-תלות, אך רלוונטי לשני המינים.** המאמר מתמקד בהתמכרות לאלכוהול, אך תקף גם להתמכרויות נוספות, כגון סמים והימורים.
הדינאמיקה המאפיינת את נוכחות האלכוהול בין בני זוג משפיעה ומושפעת מהתמה של שליטה והעדר שליטה, תלות ועצמאות. התמכרות הינה מצב היעדר שליטה מוחלט בהתנהלות החיים של המכור. המאבק הבולט ביותר בין המכור לבין עצמו נוגע להבנתו כי אין לו שליטה על ההתמכרות, ובכדי שיוכל להיכנס לטיפול, הוא חייב להיכנע לעובדת היותו נישלט וחסר אונים אל מולה. לא פעם, גם בת הזוג תסרב להכיר את אוזלת ידה בנושא המצב של בן זוגה, ותניח כי אם רק תגייס את המעשה הנכון, תוכל לשלוט ולהשפיע על ההתמכרות שלו. בת הזוג תתקשה לראות איך, כתוצאה מההתמכרות, היא עצמה איבדה את השליטה על חייה, וכל מאמציה מושקעים גם הם בהכחשת עובדה זו באמצעות איומים בעזיבה.
גרינהאוס (1999) הטיבה לתאר במאמרה "זוגיות בצלה של התמכרות לאלכוהול" את הדינאמיקה הזוגית כאשר ההתמכרות חודרת ומשפיעה על הזוגיות. ככל שמערכת היחסים של המכור עם החומר הופכת להיות מרכזית בחייו, הוא יפנה לכך יותר ויותר אנרגיה ויעשה בה שימוש כהישענות רגשית ופתרון בעיות. מצב זה יתרחש בעיקר כאשר שמערכת היחסים עם החומר הופכת עבורו זמינה "ומתגמלת" רגעית. זו הופכת להיות "הרומן" של המכור, רומן אשר נכנס לתוך משכנם של בני הזוג ומשפיע על מערכת היחסים שלהם. באופן טבעי, בת הזוג עשויה להגיב בחשד, במעקב ובאי שקט להתרחקות של בעלה, ולעובדה כי האלכוהול הפך להיות מקור תמיכה מרכזי עבורו. ככל שבת הזוג תרגיש דחויה על ידו, יתחזקו אצלה תחושות חוסר הערך, חוסר הביטחון וחוסר האונים, אשר יחזקו בתורם את הצורך שלה להתאמץ יותר בכדי לפתור את בעיית ההתמכרות. במובן זה, טוענת גרינהאוס, האלכוהול מחזק את הברית הזוגית הלא-בריאה.
באופן דומה מדגישה איווניר (1999) במאמרה "אלכוהוליזם כפרשיית אהבה מחוץ לנישואין", כי מה שמאפיין את המערכת הזוגית בזמן קיום הרומן עם 'הישות האחרת', קרי, האלכוהול, הוא חוסר אמת. לעיתים קרובות, קיים שיתוף פעולה מצד כל הנפשות הפועלות – בני הזוג וסביבתם, להימנע מלראות את האמת ולהכחיש את התחושות האינטואיטיביות. זוגות אלו שומרים על יציבות בעיקר באמצעות הכחשה המאפשרת להם 'לא לראות ולא לדעת', בעוד הם מייצרים תחושה של שלווה מדומה. זאת ועוד, בין בני הזוג נוצרת השלמה דיספונקציונלית נוקשה בחלוקת האחריות, המעודדת את חוסר התפקוד של כל אחד מהם. למשל, בת הזוג עשויה לקחת על עצמה יותר ויותר תפקידים לתחום אחריות, כמעין חיפוי על התפקוד הפגום שלה ושל בן זוגה, אך בעיקר במגמה להחזיר שליטה ואיזון למערכת המשפחתית. התפקידים שהאישה לוקחת על עצמה נותנים לה תחושה מדומה של כוח בסטטוס משפחתי, ומילוי תחושת הריקנות הרגשית. יחד עם זאת, היא מתכחשת בכך לחלק ההתמכרותי שלה ביחסים עם בן זוגה (גרינהאוס, 1999).
נושא התלות הינו נושא מרכזי בזוגיות אלכוהוליסטית, והוא קריטי בשלבים השונים של ההתמכרות. על התלות אומר ויניקוט: "התלות היא אמיתית. כל כך מובן מאליו שתינוקות וילדים אינם יכולים להסתדר בכוחות עצמם, שקיימת נטייה להתעלם מהעובדות הפשוטות של התלות" (ויניקוט, 1971). בספרו "עצמי אמיתי, עצמי כוזב" (ויניקוט, 2009) התייחס ויניקוט לשלוש קטגוריות של עוצמת התלות: תלות מוחלטת, תלות יחסית, ותלות לקראת עצמאות (שם, עמ' 279). רמות התלות השונות מצביעות על רמת ההתפתחות של התינוק, מתלות מוחלטת בשלבים הראשונים של חייו, אל כיוון של עצמאות המעידה על התפתחות תקינה של היחסים בין התינוק לאמו. לעומת זאת, בהתמכרות אנו עדים לתהליך הפוך בסדרו, המוביל את האדם העצמאי לכדי רגרסיה המעידה על תלות מוחלטת של המכור באלכוהול. במקביל, רמת התלות של בני הזוג הולכת וגוברת ככל שהמכור מאבד שליטה על חייו. בשיאה של מחלת האלכוהוליזם, המכור תלוי באופן מוחלט ביכולת של בת זוגו לנהל את הזוגיות ובנכונותה להישאר איתו ולהילחם על עצמאותם המשפחתית והכלכלית. לפיכך, האלכוהול מהווה עבור בני הזוג אובייקט שדרכו הם מביעים את צורכי האינדיבידואציה שלהם, כמו גם את צרכי התלות ההדדית.
ווילי (לויטה, 2008) הגה את מודל הקנוניה הזוגית – Collusion, כניתוח של התלות ההדדית בין בני זוג. המודל מדבר על מעין ברית חשאית והדדית של שני שותפים, המבוססת על קונפליקטים מרכזיים בלתי מודעים ובלתי פתורים של בני הזוג (ברזני, 2007). בני הזוג משליכים האחד על השני את הצרכים שלהם, וכל אחד הופך מזדהה עם תפקידו. כך, קבלת ההשלכה של השני מעתיקה את הקונפליקט מהתהליך התוך-אישי לתהליך הבין-אישי. לדברי ווילי, סיבת המשיכה ההדדית שלהם, אותה הקנוניה, נובעת מכך שכל אחד מבני הזוג מאמין שדרך קשר עם אדם כה שונה ממנו הוא יוכל ליישב את הקונפליקט הפנימי הבלתי-פתור שלו. ההתמכרות מסייעת בקיבוע הדינאמיקה של חלוקת התפקידים הנרקיסיסטית בין בני הזוג, בכך שהמכור תמיד נימצא בתפקיד הנרקיסיסט הנתמך והרגרסיבי, ואילו בת זוגתו נותרת תמיד בתפקיד הפרוגרסיבי המטפל.
הדינאמיקה הזוגית המתוארת מוזנת דרך נוכחות או היעדרות האלכוהול בחייהם של בני הזוג, וההתמכרות מתפקדת עבורם כגורם מארגן. האיזון שהתפתח הינו של תלות הדדית, בתוכה לכל צד מוקצה תפקיד נוקשה למדי; המכור הינו המטופל ובת זוגו המטפלת. כאשר בן הזוג מפסיק לשתות, הדרישות הרגשיות המופנות אליו מצד אשתו מתגברות ומקשות עליו. כך לפעמים, החזרה לשתיית האלכוהול ("נפילה") מאפשרת למכור להחזיר את המצב על כנו ולקחת שליטה ברמת תשומת הלב ובאיכות הטיפול שהוא מקבל מזוגתו, זאת על-ידי חיזוק הברית המוכרת שלהם מחדש. הדפוס האופייני הוא שהאישה מודיעה על עזיבה ("נימאס לי"), המכור מביע הסכמתו לחזור לטיפול ואף לשכלל את הכלים הטיפוליים שהוא מוכן לשתף עמם פעולה, ולבסוף אשתו מתרצה וחוזרת למחויבות מחודשת ביניהם. בסיומו של נרטיב מעגלי זה, חוזרת בת הזוג במרץ לתפקידה כמטפלת מוערכת. במובן זה, הדינאמיקה הזו משרתת את הצרכים הפתולוגיים של שני בני הזוג, ומחזקת את התלות שלהם זה בזו.
עוד בספרו "עצמי אמיתי, עצמי כוזב" (ויניקוט, 2009), ויניקוט מדבר על "כינון האנליזה כאנליזה של תלות". בדומה, בטיפול במכורים לאלכוהול, מטרת הטיפול בשלב הראשון היא "להעביר" את התלות של המכור מהבקבוק אל המטפל/ת, ובמקרה שלנו, גם מהתלות שלו באשתו כמטפלת הבלעדית. במקביל, על המטפל לסייע לבת הזוג להשתחרר מהתלות שלה בתפקיד המטפלת, ולאפשר לה להיות גם מטופלת. משימה זו מחייבת יצירת קשר של אמון בין מהטפל למכור, הדומה לאותו קשר ראשוני אותו מתאר ויניקוט כקשר של "אם טובה-דיה, המפגישה את תינוקה עם מה שהוא יכול לצפות, להזות, או להבין..." ( שם, עמוד 262).
בטיפול בבני זוג עם תלות שיתופית ישנם אלמנטים חזרתיים למדי (ממש כמו בהתמכרות עצמה), המייצרים תחושה של עבודה סיזיפית. במהלך הטיפול, בולטת מאוד הדינאמיקה המקבילה ליחס של בני הזוג למטפל, המושפעת ממשברי השתייה ומן המשברים הזוגיים שהופיעו בעקבות החזרה לשתייה; לעיתים, הטיפול מושלך החוצה, ולעיתים שואבים אותו באינטנסיביות מציפה. לא פעם, יחוש המטפל במכורים בדיוק את מה שבני הזוג חשים – כעס על השקרים הנולדים כתוצאה מהחזרה לאלכוהול וחוסר אונים מול עוצמת ההתמכרות. במקביל, הוא עשוי לחוש גם צורך עז להתגייס, בכל פעם מחדש, בכדי להמשיך ולהתמודד עם המטופלים בכוחות מחודשים. למרות שהמטפל הזוגי מושפע מההשלכות ומהעברה-הנגדית, הוא צריך להכיל תחושות אלה ולעבוד איתן, תוך שמירה על מוטיבציה ועידוד בני הזוג להמשך הטיפול.
כחלק מהאסטרטגיה הטיפולית, חשוב להעמיק בהבנת הייצוג של ההתמכרות אצל שני בני הזוג (חוזק עצמאות), ולברר על איזה צרכים רגשיים הם מוותרים כאשר האיזון, גם אם הוא פתולוגי, מופר. הבנה זו תשאיר אותם במקום של אמון ביכולתם לשוב למאמצי הגמילה. בת הזוג אשר הגיבה ל"נפילות" בזעם רב, בתחושות של חוסר אונים, בנבגדות ובחזרה על איומי פרידה, תתגייס לחזור לטיפול הזוגי בכל פעם מחדש. במקביל, חשוב לעבוד עם בת הזוג על צמצום האחריות שהיא לוקחת על ההתמכרות, ועל הגברת מודעותה לתלות שלה בדינמיקה הזוגית הקיימת, תוך חיפוש של מרחב אישי להתפתחות שאינו תלוי רק בהתמכרות. בנוסף לטיפול הזוגי והפרטני, כדאי לשלב טיפול קבוצתי (AA או קבוצה טיפולית במסגרת מקצועית), וכן טיפול תרופתי (דרך פסיכיאטר מומחה להתמכרויות).סיכום
התלות הזוגית הפתולוגית במצבי התמכרות מאפשרת את המשך הדינמיקה של השימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים. היעדר האלכוהול במשוואה הזוגית (כתוצאה מהגמילה) יגרום להפרה של האיזון הפתולוגי המתקיים בין בני הזוג, והחרדה העצומה המתפתחת בתגובה לכך עלולה במקרים רבים לגרום לנטישת הטיפול על-ידי המכור, אשר כבר כך מוצף ומותקף מדחפים רבים הקשורים להתמכרות. כל אחד מבני הזוג עלול להכשיל את הטיפול ולגרום לנשירה בשל החרדה המתפתחת מעצם "הפרת הברית הזוגית". שחרור בת הזוג ממערכת זו מאלץ את המכור להתמודד לבדו עם הבעיה, ובמשותף ליצור שינוי בדרך החיים של שניהם. הטיפול הזוגי יכול לתרום משמעותית לחיזוק המוטיבציה והמחויבות של המכור להמשך הטיפול, ולפתיחת מרחב מיוחד לטיפול בתלות השיתופית של בת הזוג. לפיכך, הטיפול יהפוך למקור כוח, המספק תמיכה רגשית מתגמלת עבור שני בני הזוג – כל אחד על פי צרכיו. תהליך זה מסייע לבניית ברית זוגית חדשה המבוססת על אמון, אחריות אישית ועצמאות, תוך חלוקת תפקידים חדשה. ככל שהמטפל יעבוד במקביל על השינוי של כל אחד מבני הזוג בתוך הטיפול הזוגי, כך יש סיכוי רב יותר שבני הזוג יפעלו ביחד להמשך הטיפול ויתמכו במניעת הנשירה ממנו.
** תודה לד"ר יאיר עמרם על הסיוע בעריכת המאמר.
שרית ברבש היא עו"ס ופסיכותרפיסטית זוגית, בעבר מנהלת מרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים
איוניר,ש. (1999). אלכוהוליזם כפרשיית אהבה מחוץ לנישואים, ביטאון אגודת "אפשר.
ברזני, א. (2007). הערכה בטיפול זוגי מתוך אתר האגודה לטיפול משפחתי. נדלה, אוקטובר 2017.
גרינהאוס, ל. (1999). "זוגיות בצלה של התמכרות". הכול על אלכוהול, ביטאון היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול. הוצאת עמותת אפשר.
ויניקוט, ד. ו. (1971). משחק ומציאות. ת"א: הוצאת עם עובד.
ויניקוט, ד.ו. (2009). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. ת"א. הוצאת עם עובד.
לויטה, ז. (2008). תאורית הקנוניה- collusion של גרג ווילי. מתוך הרצאה ביום עיון של האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין: "כשפרויד פגש את מנוחין- תאוריית הקנוניה- collusion של גרג ווילי" Willi, J. (1982). Couples in Collusion. NJ: Aronson Inc.
