צוות בטיפולנט
בשנת 1971 יזם פרופ' זימברדו ניסוי אשר נחשב כיום לאבן דרך בתחום הפסיכולוגיה החברתית ולא פחות מכך- בתחום האתיקה הניסויית. זימברדו ניסה לדמות סיטואציה של בית כלא ולבחון את התנהגותם של "אסירים" ו"סוהרים" אשר השתתפו בניסוי. הנבדקים חולקו באופן אקראי לקבוצת אסירים ולקבוצת סוהרים ועל אף שהיו מודעים לחלוקה האקראית- התנהגותם במהלך הניסוי העידה על הזדהות עמוקה עם התפקיד שניתן להם. כבר ביום השני לניסוי, האסירים ארגנו מרד אשר דוכא באלימות על ידי הסוהרים, וניכר היה כי חלק מהסוהרים הופכים יותר ויותר סדיסטיים ואלימים בהתנהגותם לאסירים ובעונשים שקבעו- במיוחד בלילות, כאשר הניחו כי המצלמות אינן מתעדות את מעשיהם. הניסוי הופסק לאחר שישה ימים במקום לאחר שבועיים בעקבות שאלות אתיות שהתעוררו ביחס להתנהגות הסוהרים. במהלך ששת הימים אחד ה"אסירים" חווה התמוטטות נפשית ומספר הורים שביקרו את ילדיהם פנו לחוקרים עם דיווחים על מצבם הקשה של ילדיהם.
ארבעים שנים מאוחר יותר, מתייחס פרופ' זימברדו לניסוי שערך. בדיעבד הוא מאמין כי ניסוי הכלא ההיסטורי שערך באוניברסיטת סטנפורד נולד כתוצאה מנטייתו למולטי-טסקינג.
"הדרך שלי להתמודד עם עומס חובות הלימוד היה סוג של רמאות אינטלקטואלית. נהגתי להשתמש ברעיונות לימודיים כבסיס לרעיונות מחקריים ואז להשתמש ברעיונות מחקריים להזנה חוזרת של הלימוד".
הרעיון לניסוי עלה בדעתו של זימברדו כאשר ביקש מכיתת הפסיכולוגיה שלו לבחון מה קורה לאדם שנכנס לראשונה לכלא. כחלק מהניסוי שלהם, הסטודנטים העלו את הרעיון ליצור חיקוי של כליאה עצמית במעונות במהלך סוף השבוע. הניסוי, כפי שגילה זימברדו לאחר מכן, היה רווי מתח.
"כאשר הציגו את הפרוייקט בכיתה, אחד הסטודנטים פנה לאחר ואמר לו שלא יוכל להמשיך את החברות איתו מאחר ועשה דברים נוראיים כסוהר", מספר זימברדו. "היה ברור שמדובר בחוויה עוצמתית וחשבתי שיש לבחון אותה באופן שיטתי".
הניסוי של זימברדו, אשר התקיים בתאריכים 14-19 לאוגוסט 1971 במרתף של אוניברסיטת סטנפורד, הדגים כיצד סיטואציה קיצונית יכולה לייצר התנהגויות לא אופייניות. מאז, הוזמן זימברדו לשמש כעד מומחה בסיטואציות ממשיות דומות, כולל שערוריית ההתעללות הצבאית בכלא אבו גרייב בה נחשפה התעללות של חיילים אמריקאים באסירים עירקיים.
פרופ' זימברדו רואה את ניסוי הכלא כניסוי שהיווה נקודת מוצא למחקרו פורץ הדרך בתחום הביישנות: "באיזה מצבים אנשים מוותרים מרצונם על החופש שלהם, על חופש הדיבור והאסוציאציות?" הוא שואל, "האם לא מדובר בביישנות?". גם את מחקרו האחרון בתחום ההירואיזם קושר זימברדו למחקר הכלא. כאשר כתב את ספרו 'אפקט לוציפר' (2008) בו תיאר כיצד אנשם טובים יכולים להפוך למרושעים, זימברדו גילה כי קיים חוסר מהותי במחקר העוסק בגורמים המאפשרים לאנשים להתנגד להשפעה שלילית ולהפגין אומץ בסיטואציות של חיים ומוות.
כך, לאחר שנים בהן נודע כ'ד"ר רשע', זימברדו החל להתמקד בקידום הטוב והקים פרוייקט המקדם את בניית האופי והאומץ. הפרוייקט כולל תוכנית חינוכית בה זימברדו ופסיכולוגים נוספים מנחים מנהיגי צעירים וצוותים חינוכיים כיצד לחנך להתנגדות לבריונות ולחץ של בני זוג, וליצירת שינוי חיובי בקהילה.
Monitor on psychology, October 2011, Vol 42, No. 9
