לאה וינרמן
בבמאמרה משנת 2013 "משתחררים מההתמכרות" (Breaking free from addction) ויינרמן עוסקת בכך שבשנים האחרונות מפתח עולם המחקר מגוון סוגים של טיפול בהתמכרויות לחומרים. חלקם מתבססים על תרופות פסיכיאטריות וחלקם מתמקדים בסוגי פסיכותרפיה ובייחוד בטיפול התנהגותי. למרות החידושים השונים בתחום המחקר, ניכר פער בינו לבין המציאות הטיפולית בשטח. מדוע הטיפול בקהילה לא מדביק את הפער, וכיצד פסיכולוגים יכולים לתרום לקידום הטיפול בהתמכרויות?
לפי דו"ח של המרכז הארצי להתמכרות ולשימוש לרעה בחומרים שבאוניברסיטת קולומביה (National Center on Addiction and Substance Abuse, Colombia University), מעל ל-40 מיליון מתושבי ארצות הברית, המהווים לא פחות מאשר 16% מהאמריקנים שמעל לגיל 12, מתמודדים עם התמכרות לחומרים באם זאת לניקוטין, אלכוהול או לחומרים ממכרים אחרים. רק כ-10% מתוכם מקבלים טיפול, כאשר לפי דו"ח של המרכז מעטים מהם זוכים לטיפול אפקטיבי ומבוסס מחקרית.
בעשורים האחרונים, חוקרים פיתחו מגוון טיפולים התנהגותיים ותרופתיים אשר נמצאו אפקטיביים לטיפול בהתמכרויות. למרות זאת, טיפולים אלו נדירים בשטח ולא מוצעים בקהילה. בפועל, מוסדות שונים מציעים לציבור טכניקות אחרות, כגון גישות מבוססות עימות (מה שמכונה "אהבה קשוחה"), וקבוצות תמיכה בסגנון אלכוהוליסטים אנונימיים או מכורים אנונימיים. טיפולים אלו עוזרים לחלק מהאנשים, אך במקרים רבים לא מספקים מענה אפקטיבי.
ניתן להסביר את הפער בין הקצב בו התקדם המחקר בתחום לבין איכות הטיפולים בשטח במספר דרכים. מבחינה היסטורית, נהגו לתפוס התמכרות לא בתור מחלה, אלא בתור חולשה או כשל מוסרי אישי של המכורים. כאשר תופעה מתויגת באופן שכזה, קטן הסיכוי כי חברות הביטוח יכסו עבורה טיפולים. בנוסף, כיום הקריטריונים למתן רישיון לטיפול בהתמכרויות בארצות הברית לרוב לא מחייבים הכשרה ייעודית בנושא. החדשות הטובות הן כי המגמה בנושא בהחלט חיובית, ויותר ויותר גופים מתחילים להכיר בהתמכרות בתור סוג של מחלה. יחד עם זאת, ישנה דרך ארוכה בין ההכרה הרשמית, לבין מתן חבילה איכותית ומקיפה של שירותים הולמים.
אילו טיפולים נמצאו אפקטיביים?
מספר שיטות טיפוליות נמצאו אפקטיביות לטיפול בהתמכרויות. ביניהן:
1. שיטת החיזוקים (Contingency Management) - שיטה במסגרתה מקבל המטופל סדרה של תגמולים, כגון כסף ותלושי קניה, בתמורה להימנעות מתמשכת מצריכת החומר הממכר. תגמולים אלו אולי נראים מינוריים לעומת האפקט ההתמכרותי, אך בפועל מחקרים מצאו כי הם אפקטיביים בתהליכי גמילה.
2. טיפול קוגניטיבי התנהגותי - טיפול קוגניטיבי התנהגותי מסייע לאלו המתמודדים עם התמכרות לזהות דפוסי חשיבה והתנהגויות הרסניות. במהלך הטיפול לומד המטופל לאתר את הטריגר שמעורר את הכמיהה לצריכת החומר הממכר, ומפתח כלים המסייעים לו לשלוט או להימנע ממנו.
3. ראיונות מוטיבציוניים - שיטה טיפולית המשלבת סדרה של שיחות מובנות אשר נועדו לחזק את המוטיבציה של המטופל להתגבר על ההתמכרות. בשיחה למשל מתמקדים בפער שקיים בין האופן בו המטופל מנהל את חייו כיום, לבין שאיפותיו.
לפי ד"ר סטייסי סיגמון, פסיכולוגית מאוניברסיטת ורמונט (Stacy Sigmon, PhD, University of Vermont), שיטות שונות מתאימות לאוכלוסיות שונות, ולשלבים שונים בתהליכי הגמילה. למשל, שיטת החיזוקים אפקטיבית בעיקר בשלב הראשון של הטיפול. סיגמון מסבירה כי מטופלים מגיבים בתחילת הטיפול בעיקר לתגמול מיידי, כזה שניתן לספק באמצעות פרסים קטנים או תרופות. "למרות שברור לנו שחשוב לחבר את המטופלים לתמריצים משמעותיים וארוכי טווח, כגון חיים בריאים ועבודה יציבה, בפועל מדובר במטרות שמצריכות כוחות, כלים ומחויבות עמוקה. מרבית המטופלים לא בשלים לכך בשלב הראשון של תהליך הגמילה". שיטת החיזוקים, שמספקת תגמולים מהירים וצנועים יותר, עוזרת לסלול את הדרך לעבר הצבת מטרות יותר משמעותיות.
נמצא כי הטיפולים שצוינו אפקטיביים בייחוד כאשר ניתן במקביל טיפול תרופתי כלשהו. כיום קיימים בשוק שני סוגים מרכזיים של תרופות פסיכיאטריות לטיפול בהתמכרות. הסוג הראשון כולל תרופות אשר "מחקות" את השפעת החומר הממכר, כגון מתאדון ובופרנורפין אשר מסייעות בגמילה מחומרים אופיאטים, ומסטיק ניקוטין המשמש לגמילה מעישון. הסוג השוני כולל תרופות אשר ממתנות את תופעת ה"היי" שמספקת צריכת החומר הממכר, וכולל למשל טיפולים בנלטרקסון לגמילה מאופאיטים או אלכוהול. תרופות אלו ניתנות על ידי רופאים ובמסגרת ייעוץ פסיכיאטרי
למרות המחקרים המבטיחים בתחום, קיימים עדיין מספר אתגרים משמעותיים. לפי ד"ר ג'ון קלי, אחד ממנהלי המרכז הרפואי לטיפול בהתמכרויות בבית החולים של מסצ'וסטס (John, Kelly, PhD, Massachusetts General Hospital), טיפולים אשר מצליחים במעבדה, לא תמיד מוכיחים עצמם בשטח. אחד המחקרים אשר השווה בין שיטת הראיונות המוטיבציוניים לבין עריכת ראיון בודד, מצא כי שיטת הראיונות אכן תורמת לתהליך הגמילה, אך הבדל זה לא נמצא משמעותי עם סיום תקופת הטיפול. על תהליך הגישור בין המחקר לשטח אמונה הרשת לניסויים הקליניים (Clinical Trials Network), שלוחה של הסוכנות האמריקנית למניעת שימוש לרעה בסמים (National Institute on Drug Abuse), אשר נמצאת בתהליך מתמשך של בדיקה, משוב וטיוב.
לסיכום, קשה להיות אדישים להיקף תופעת ההתמכרות בארה"ב ובעולם. אל מול זאת קיים פער מדאיג בין הפעילות המחקרית, לבין הטיפול שמוצע כיום לציבור. חשוב להמשיך ולפעול בתחום, בהיבט התיאורטי והפרקטי, בכדי שניתן יהיה להציע טיפולים זמינים ואפקטיביים ככל הניתן, אשר יסייעו לפלח משמעותי באוכלוסייה.
Breaking free from addction. Lea Winerman, Monitor on Psychology, American Psychological Association, June 2013, vol.44, No. 6, pp. 30-32.
http://www.apamonitor-digital.org/apamonitor/201306?pg=40&pm=2&fs=1#pg48