רוית ראופמן ורז אבן
במובנים מסוימים, יש בידינו ידע רב על חלימה. ארנס הרטמן, מתאר שכפסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי, עבד עם חלומות של מטופלים ועם חלומות של עצמו במשך שנים רבות וידוע לו שיעילותם של חלומות בפסיכותרפיה, כמו גם ברכישת ידע עצמי, היא עצומה.
פרויד אמר שהחלומות הינם דרך המלך ללא מודע, אולם אמרה זו מספקת מידע מועט מדי בנוגע למה הוא החלום ומה טבעו. כמו כן, במשך שנים רבות חקר הרטמן את הביולוגיה של שנת REM והוא סבור שאנו כיום מבינים באופן טוב דיו את הביולוגיה שבבסיס מצב זה שהינו המצע הטוב ביותר (אם כי לא היחיד) עבור החלימה. זהו ידע הכרחי המספק כמה עובדות בסיסיות ביחס למצבים שבבסיס החלימה, אך הוא עדיין אינו אומר לנו מה היא החלימה עצמה.
במובנים מסוימים, הידע שלנו אודות החלימה הוא מצומצם מאוד. עדיין לא הגענו להסכמה בנוגע לטבעה. לאחרונה הרטמן חקר גישה חדשה לחלימה, המבוססת על עבודה עם חלומות לאחר טראומה, בין היתר, ועל מודל חדש להבנת הנפש. זה הוביל אותו למספר ניסוחים שנערכו מחדש בנוגע לטבע ולפונקציות האפשריות של החלימה.
ראשית, חלימה יוצרת קשרים. היא עושה זאת באופן נרחב למדי. ברמה קלינית או יומיומית, קשה שלא להסכים עם קביעה זו. עבור חלק מאיתנו, חלימה, באופן מובן מאליו, יוצרת קשרים יפים ומעניינים, אך אפילו אלה הסבורים שחלימה מאגדת דברים יחדיו באופן שהוא פחות או יותר מקרי חייבים להודות, שדימוי של חלום מחבר באופן כלשהו חומרים שנמצאים בזיכרונות שלנו, כמו גם בדמיונות וכיוצא בזה. באופן ברור, חלימה יוצרת קשרים בין חומר שנחווה לאחרונה (שיירי היום), לבין זיכרונות מוקדמים יותר, היא לעיתים מחברת יחדיו, או משלבת שני אנשים שונים, שני מקומות שונים, שני חלקים שונים של חיינו באמצעות מנגנון שכונה על-ידי פרויד - עיבוי (קונדנסציה).
נטייה זו של החלימה ליצור קשרים באופן כה נרחב כבר צוינה. לפי אריק קרייג (1992), למשל - "בזמן חלימה אנו מפעילים טווח נרחב יותר של אפשרויות אנושיות מאשר בזמן ערות. אחרים פשוט כינו את החלימה "חיבור - יתר" (היפר-קונקטיביות).
הרטמן מתבסס על מודל של רשת נוירונים שמערב קשרים, או רשת של קשרים. למעשה, מודלים המשלבים דימויים של רשת צמחו במהירות לאחרונה. קשרים אלה לעיתים מכונים "קשרים עצביים" בתקווה שהם יפעלו בהתאמה עם המבנה האקטואלי של הקורטקס הצרברלי, או באופן שמרני יותר הם כונו "קשרים מחברים", המתוארים על-ידי מודלים של מחשב, תוך הנחת קיומם של מספר רב של יחידות פשוטות של כיבוי והפעלה עם מספר עוצמות חיבור ביניהם, ואינפורמציה המופצת באופן נרחב ("תהליך תפוצה מקביל"). אפילו מודלים חיבוריים פשוטים מאוד, עם כמה עשרות או מאות יחידות מחוברות הראו הצלחה מכרעת בהדגמת אספקטים מסוימים של כיצד בני אדם לומדים משימות פשוטות. בכך מצטרף הרטמן לחוקרים אשר ניסו ליישם אספקטים מסוימים של תיאורית החיבוריות במסגרת מודלים רשתיים (connectionist net modeling) - על תהליך החלימה.
הנחת היסוד שלו היא ש"חיבור" ו"חיבור מחדש" הם אספקטים בסיסיים של חלימה אך מבלי להבחין מנגנון רשת מסוים.
והפשטות של הנחות המודל: הרשת הכללית בנויה מיחידות פשוטות ומקשרים בין יחידות אלו. כל מה שמופיע הוא שטף של עוררות ברשתות שנקבע על ידי עוצמת החיבור בין היחידות. השימוש ברשת קובע ומשנה את עוצמת החיבור כך שהמשקלים שונים במקצת כל פעם שהעוררות חולפת. הזיכרון הוא סך כל משקל החיבורים ברשת. אירוע מנטאלי נתון - מחשבה מסוימת, פנטזיה או דימוי של חלום, מייצגים את העוררות או מעלים כמה יחידות מופצות היטב, שניתן לייחס לה. בסוג זה של רשת, כל מה שיכול לקרות במהלך העירות או במהלך החלימה הוא העלאת תבניות מסוימות וחיזוק או החלשת משקלם של חיבורים מסוימים. אנו יוצרים קשרים כל הזמן. אני מציע שקיים הבדל חשוב: חלימה מחברת דברים באופן נרחב יותר מאשר בערות. במובן זה, ניתן להחשיב חלימה כ"חיבור יתר" ("hyperconnective").
הרטמן מציע שבערות יש נטייה להתפתחות לינארית של דימויים ספציפיים שעל פי רוב מונחים על ידי משימה או מטרה ספציפית. למשל, במונחים של משהו כמו "בית", המוח הער רק לעיתים רחוקות ידמיין בית גנרי. במקום זאת, הוא יחפש בית מסוים כדי להשיב על השאלה הספציפית: "היכן גרתי בשנת 1980?". התבנית הכוללנית מאירה ייצוג לא רק של בית אלא של בית ספציפי הקיים בזיכרון ולמעשה, הבית הספציפי בו גרתי בשנת 1980. העוררות עוקבת אחר מערך תבניתי: היא נשארת מעין "מסילה" הנעה במסלול מסוים, עם תפוצה מועטה באופן יחסי.
הרטמן מציע שבזמן חלימה - התהליך פחות מובחן ופחות ממוקד. התבנית המייצגת "בית" אכן עולה, אך במקום לנוע לבית ספציפי, תהליך העירור גם מפיץ אפשרויות צדדיות לכיוון תבניות המייצגות בתים אחרים ומבנים אחרים דומים - כגון בתי מלון, מכונים וכדומה ("spread of excitation").
בעירות - והכוונה למחשבה הערה הממוקדת, סוג החשיבה הערה השונה מהחלימה, נוטה להישאר בסוג של מסילה (תיעול), או בסוג של תלם (מסלול מסוים), בעוד שהחשיבה בחלימה נוטה לשוטט ולחבר. מערך החלום יכול תכופות להיות בית גנרי או שילוב של מספר בתים. אפילו החלום הידוע ביותר של פרויד על ה"זריקה לאירמה" - מתחיל במערך גנרי: "מסדרון ענק...".
מערכים גנרים נפוצים אלו היו יכולים לקבל ציינון כמערך "לא מוכר", או כמערך "נתון בספק" בניתוחי התוכן הסטנדרטים של של האל וואן-דה-קאסל (1966). הנורמות שלהם בקרב סטודנטים זכרים הוא 57%, ובקרב סטודנטיות נשים הוא 53% בסיכום שתי הקטגוריות הללו.
מאפיינים אלה של החלום, בניגוד לחשיבה הממוקדת המופיעה בערות, נחשבים כעקביים עם הביולוגיה של שנת REM. כבר בשנת 1973 הציע הרטמן, בהתבסס על מספר מחקרים פארמקולוגיים, שחלימה מייצגת את התפקוד של הקורטקס ללא השפעת נוראפינפרין (הרטמן 1973). טענה זו אוששה, הורחבה ושוכללה, תוך שימוש במחקרים על נוירונים בודדים וטכניקות אחרות (לסקירה, ראו סיגל 1993, או הובסון 1988). פעולת הנוראפינפרין על הקורטקס סוכמה כ"מגבירה את היחס סיגנל - רעש", או כמייצרת "חידוד אניהיביטורי" (תיאורים אלה תואמים בעיקר את הפעולה של הנוראפינפרין על רצפטורים בטה-אדרנרגים) .
הרטמן מציע שחשיבה טיפוסית ממוקדת מטרה כפי שמופיעה בערות, יוצרת קשרים בחלקים יחסית יותר מרכזיים שמובילים באופן יחסית מהיר למעבר ממידע חושי לתגובה מוטורית, או לפחות לכמה תוצאות, או "פתרונות", בעוד שחלימה יוצרת קשרים באופן נרחב יותר, במיוחד באיזורים היותר מרוחקים. למעשה, חלימה נוטה להתעלם מאזורים מרכזיים של עיבוד מהיר ושל פונקציות. לאחרונה הוא אסף נתונים מ-240 נבדקים (הרטמן 1996) שממחישים שקריאה, כתיבה ואריתמטיקה כמעט נעדרים בחלומות, אפילו בקרב נבדקים המבלים בין ארבע לשמונה שעות במשימות כאלו. אנשים אלה נתבקשו לדרג את שכיחותן של פעילויות אלו בערות לעומת בחלימה- ממוצע פעילויות כגון קריאה, כתיבה וחישוב היה נמוך בהרבה מהופעתן בערות, לעומת פעילויות אחרות כגון הליכה, דיבור עם חברים ופעילות מינית, ששכיחותם בחלימה הייתה כמעט זהה לזו שבערות.
יהיה זה משמעותי יותר לדבר על "אופני תיפקוד" מאשר על אזורים מוחיים. חשיבה ממוקדת המופיעה בערות מביאה לאופן תיפקודי סדרתי - א-ב-ג-ד, ביחס למטרה אותה יש להשיג. חלימה עושה שימוש באופן פחות מכוון, פחות ממוקד ויותר מקביל. סוגים רבים של רשתות קשרים נוסחו, אך ניתן לחלקם לשתי קטגוריות:
feed-forward nets and autoassociative nets.
הסוג הראשון מורכב מיחידות במספר "שכבות", הפועלות אחת על השנייה באופן חד-כיווני. אינטראקציה זורמת מקבלת מידע להעברתו. בקטגוריה השנייה, הקשרים הם סימטריים. אין קשר מוגדר של קלט ופלט. הרשת נערכת לתבניות פחות או יותר יציבות. בחשיבה הערה הממוקדת, הרשת מתארגנת לפעולה באופן הנע קדימה, בעוד שבחלימה, היא מתפקדת יותר כמו בקטגוריה השנייה. כאן אנו צופים באותו תהליך של חיבור נרחב יותר, ולא במעבר הפשוט בין אזורים. למעשה ישנו רצף על הממד בו אנו דנים- ממחשבה ממוקדת ביותר בערות, למחשבה הנינוחה והרופפת, לחלימה בהקיץ, לחלימה ביומיום שמתחילה להיות דומה לחלימה עצמה. למעשה ברוב המובנים, אפשר לערב בין חשיבה דמוית חלום לחשיבה בערות.
עד כה תוארו חלק מהדרכים בהן חלימה יוצרת קשרים באופן נרחב יותר מאשר בערות, ומספקת דימויים "גנריים" יותר מאשר דימויים "ספציפיים" - בחלקים יותר "פריפריים" של הרשתות, או באופן יותר אוטו-אסוציאטיבי. אולם, האם יצירת קשרים זו היא תהליך מקרי? כנראה שלא. במונחים של רשת - ישנה זרימה קבועה של עוררות ומעברים במשקל ובעומס. ניתן לראות זאת כאיזון, תנודות בין שיאים לירידות. ברשת אוטו-אסוציאטיבית ניתן לראות זאת באופן מתמטי כנטייה להסתדר בתוך תבנית של ירידה של "אנרגיה ממוחשבת", או "הרמוניה" מוגברת (סמולנסקי 1986). ניתן לדמות זאת לים סחוף-רוחות, אשר בשעה שהרוח נחלשת, הוא נוטה לעבור למצב של משטח חלק יחסית. התארגנות זו מופיעה במיוחד כאשר יש פחות קלט, וכשהרשת מתפקדת באופן שנע פחות קדימה ויותר באופן אוטו-אסוציאטיבי, כמו בחלימה. את התהליך ניתן לראות כמונע על ידי אזורים של "סופה" ו"גלים גבוהים" אזורים של הרשת שיש להם "מטען" גבוה יותר, או יותר "אנרגיה ממוחשבת". אך גלים ורוח אלה אינם מקריים או חסרי משמעות. הרטמן מציע שבמונחים יומיומיים הם מעסיקים את עולמו הרגשי של החולם. הנתונים שאסף ומתוארים בהמשך המאמר, בעיקר לגבי חלומות פוסט טראומטים - מציעים בעצם שרגש - העיסוק הרגשי הדומיננטי של החולם - הוא הכוח המניע או מנחה את התהליך המקשר וקובע מי מכל הקשרים האינסופיים האפשריים יופעל בנקודת זמן מסוימת, ולכן אלו דימויים יופיעו בחלום.
במובן זה, תפקיד החלומות העיקרי - הוא לספק את ההקשר לרגש הדומיננטי.
*** המאמר הוא תקציר מתוך חלקו הראשון של מאמרו של הרטמן 'מתווה לתיאוריה על טבע החלימה ותפקידיה'-OUTLINE FOR A THEORY ON THE NATURE AND FUNCTIONS OF DREAMING
התרגום המלא הועלה ב'תורת החלומות' (www.dreamtheory.org/?page_id=50) בהסכמתם האדיבה של המחבר והוצאת הארגון הבין לאומי לחקר החלימה.
המקור פורסם בכתב העת Dreaming, Vol.6, No.2, 1996
ביבליוגרפיה
Craig, E. (1992). Paper presented to the Association for the Study of Dreams. Charlottesville, VA..
Hall, C. S., & Van de Castle, R. L. (1966). The Content Analysis of Dreams. New York: Meredith.
Hartmann, E. (1973). The Functions of Sleep. New Haven, CT: Yale University Press.
Hartmann, E. (1984). The Nightmare: The Psychology and Biology of Terrifying Dreams. New York: Basic Books.
Hartmann, E. (1991b). Dreams that work or dreams that poison: What does dreaming do? Dreaming, 1, 23-25.
Hartmann, E. (1995). Making Connections in a Safe Place: Is Dreaming Psychotherapy? Dreaming, 5, 213-228.
Hobson, J. A. (1988). The Dreaming Brain. New York: Basic Books.
Siegel, J. M. (1993). Brainstem mechanisms generating REM sleep. In M. H. Kryger, T. Roth, W. C. Dement (Eds.), Principles and Practice of Sleep Medicine. Philadelphia, PA: W. B. Saunders Company, 125-144.
Smolensky, P. (1986). Information processing in dynamical systems: foundations of harmony theory. In D. E. Rumelhart, J. L. McClelland, and the PDP Research Group (Eds.), Parallel Distributed Processing, Volume 1. Cambridge, MA: MIT Press.
Van de Castle, R. L. (1994). Our Dreaming Mind. New York: Ballantine Books.
