ספי חסין
במסגרת סדרת ההרצאות "דיאלוג בין גישות פסיכואנליטיות בנות זמננו" של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה אנליטית, התקיימה, ב-5.1.2017 במרכז הכנסים "ישראל יפה בפארק", ההרצאה "לפגוש מחדש את איש הזאבים". בהרצאה דיברו אבי רבניצקי - פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי, וד"ר יורם אינספקטור – פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי יונגיאני. השניים הרצו בנושא תיאור המקרה "איש הזאבים" של פרויד. אבי רבניצקי דיבר מנקודת מבט פרוידיאנית וד"ר יורם אינספקטור דיבר מנקודת מבט יונגיאנית.
איש הזאבים הינו תיאור המקרה האחרון של פרויד. מדובר במטופל ממוצא רוסי בשם סרגיי קונסטנטינוביץ' פנקייב, בן למשפחה אריסטוקרטית, אשר הגיע בשנת 1910 לטיפול אצל פרויד כשהוא סובל מנוירוזה כפייתית. פרויד כינה אותו "איש הזאבים", על שום חלום אשר הביא פנקייב לאנליזה, בו הופיע עץ עם חמישה זאבים לבנים יושבים על ענפיו. לדעת פרויד החלום תאר את נוירוזת הילדות של פנקייב.
בסקירה זו אסכם בקצרה את דברי שני המרצים ואעמוד על נקודות ההשקה השונות שעלו מתוך דבריהם.
רבניצקי פתח את הרצאתו בעיסוק באופן בו ניתן לעבוד עם חלום בטיפול: לדידו של רבינצקי, פרויד קושר את החלום לעבודה ביחסי העברה בין האנליטיקאי לאנליזנד. עוד רבינצקי תיאר, כי במקרה כמו של איש הזאבים, גם כאשר ניתן לפרש חלומות, לא ברור איזה שימוש בדיוק ניתן לעשות בהם. רבניצקי השווה את הקושי בלמצוא שימוש לחלום, למצב בו אדם שומע שיחה רחוקה, יודע שהיא קיימת, אך בד-בבד לא ניתן לדעת דבר על מקורה. שיחה כזו נשמעת כמו זמזום מרוחק שלא ניתן לעשות בו שימוש.
פרויד תמה על כך שאיש הזאבים זוכר את החלום כל כך טוב, למרות שהחלום התרחש בגיל 4. הדבר אומנם שירת את פרויד בהבנת פרוש החלום, אך הוא הטיל בזיכרון החלום ושל איש הזאבים ספק. רבינצקי בהרצאתו הציע כי נראה שאצל "איש הזאבים" הייתה בעיה בהדחקה, דבר שהוביל לזכירת חלום מגיל צעיר כל כך בבהירות.
על פי רבניצקי, פרויד הציע שהאדם בעצם מאופיין על ידי תו יחיד. הוא מציע את עצמו לעולם עם תו אחד, אך הוא אינו מודע למהותו של תו זה, כי הוא מודחק. זהו פרדוכס פרוידיאני חשוב, מאחר ודווקא המודחק מאפשר רישום היסטורי. דווקא כשלא זוכרים, משהו מתחיל להתקיים.
הזמן, לפי פרויד, תיאר רבניצקי, נוצר בדיעבד, ומתוך כך הלא מודע הוא מושג ללא זמן. פרויד כותב במאמר "על אובדן המציאות בנוירוזה ופסיכוזה" שכל הזיכרונות וגם ההזיות הן בעצם חזרה של מה שכבר קרה. רבניצקי הסב את תשומת ליבם של השומעים לכך שבהקשר זה, התרגום מגרמנית לעברית יוצר משמעות אחרת ממה שהתכוון לה פרויד, וכי הבנת המקור חשובה, כי היא משנה את כל מהות הפסיכואנליזה; בעברית אנו מדברים על חוויה מוקדמת ואילו כוונתו של פרויד הייתה לזמן קדום, או בדיוק רב יותר למקור - "לפני הזמן". בשפה לאקאנינית, ניתן לומר שהאחר קיים לפני הסובייקט, כלומר הוא קיים כהיווי, כתשוקה וכפנטזיה, ומתחיל להירשם במרחב הנפשי עוד בטרם שנוצרת חוויה מטריאלית של אותו ילוד. רבניצקי חיבר את הנאמר למתרחש בקליניקה, שבה האנליטיקאי קיים אצל האנליזנד עוד לפני שהאנליטיקאי יודע מקיומו של האנליזד, כרעיון כי "יכול להיות שיש מישהו שכדאי ללכת אליו שאולי ידע משהו על הסבל שלי". מה שעושה את האדם לאנליטיקאי, הוא האנליזנד, ולא התעודות אותן אתה צובר, ולכן זו מהות התפקיד וההעברה.
רבניצקי הביא בהקשר של "לפני הזמן" וחוויית החזרה על הדברים, את אמירתו של פרויד, שהביע צער וחרטה על כך שקצב את זמנו של הטיפול באיש הזאבים, ובכך לא אפשר כראוי את ההתמקמות בטיפול כ"ללא זמן".
כאמור, איש הזאבים סבל מהפרעה כפייתית. כפיית החזרה שלו מתוארת כניסיונות כושלים, החוזרים על עצמם שוב ושוב, לרשום חוויה בנפש, ברמה הסימבולית. על פי פרויד, המרחב הטיפולי נועד לאפשר לנפש המטופל לרשום את החוויה בנפש באופן סמלי. לשם כך, על האנליטיקאי להתמקם מול האנליזנד במרחב שאין בו זמן, לחכות ולהקשיב לאופנים בהם הלא מודע מופיע (דרך כשלים בדיבור, אסוציאציות חופשיות, יחסי העברה ועוד).
חלקו השני של הערב סוקר בשיתוף וסיוע האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.
ד"ר אינספקטור פתח את הרצאתו בניסיון להפנות קשב לדברי איש הזאבים עצמו, כפי שהופיעו בביוגרפיה שנכתבה אודותיו, בהרצאות שנשא ובכתביו. נקודת פתיחה זו משקפת את הניסיון להדגים עד כמה המקרה שפרויד מתאר רווי בפרשנות על פניה השונות. פרשנות אותה ניתן להעמיד בסימן שאלה. החתירה תחת הפרשנות הפרוידיאנית והניסיון להציב מולה אלטרנטיבה ליוותה את ההרצאה בצורות שונות.
תחילה הובלטו מספר עובדות היסטוריות מחיי פנקייב. עובדות המשרטטות דמות אדם שילדותו רווית טראומות, חסכים וחרדה (הורים שנוכחותם חסרה, אב אלכוהוליסט שהתאבד, אומנות שבריאותן הנפשית מוטלת בספק). בהמשך, תיאר ד"ר אינספקטור את האופנים בהם ההתרשמויות של פרויד לא עלו בקנה אחד עם דיווחים של פנקייב עצמו. כך למשל ההתרשמות של פרויד לפיה פנקייב הגיב באדישות גמורה לשמע דבר מות אחותו (שהתאבדה) אותגרה ועומתה הן עם היסטוריית החיים של פנקייב והן עם תיאוריו עד כמה דמותה משמעותית ומותה היה אסון כבד בעבורו.
הילדות המתוארת, ודיווחים סותרים שונים, היוו רקע מקדים לאופן בו התבונן ד"ר אינספטור על ניתוח חלום איש הזאבים. כידוע, חלום זה, והפירוש עליו עומד במרכז תיאור המקרה.
פרויד מציג את הפירוש לפיו הזאבים המופיעים בחלום ישובים על העץ מישירים מבט - אינם אלא ביטוי לילד המתבונן במשגל ההורי. היעדר התנועה של הזאבים בחלום, הוא היפוך של תנועת המשגל הנמרצת.
אך ד"ר אינספקטור שואל: מדוע החלום מביע עצמו בצורה כזו? מדוע דרך זאבים? אמנם פנקייב תיאר עד כמה פחד מחיות, אך בחלום הזאבים שקטים ואינם מתוארים כמאיימים או תוקפניים. דרך שאלות אלה נפתח בהרצאה צוהר להבדל המהותי בין ההבנה הפרוידיאנית לחלום ובין ההבנה האנליטית יונגיאנית. החלום הפרוידיאני הוא זה שמופיע באופן מסווה, מסתיר ומחבא את המשאלה שבבסיסו. אי לכך המאמץ הפרוידיאני יהיה לעולם לפרש ולגלות את מה שהוסתר. לעומת זאת, בתפיסה האנליטית, החלום מגיע על מנת להתגלות ולתקשר. חיפוש הסמוי והחבוי אינו אלא החטאה. העיקר הוא העמקת המשמעות של הנגלה בחלום. וכך שיתף ד"ר אינספקטור כיצד בחיפוש המשמעות לחלום איש הזאבים הוא נעזר בתהליך התבוננות מעמיק, כמו מדיטטיבי, בדימוי המופיע בציור החלום (הזאבים היושבים על העץ). בדרך זו הגיע להבנה המציעה התייחסות לארכיטיפ האם בהקשר לחייו של איש הזאבים.
ארכיטיפים בכלל וזה של האם הגדולה בפרט, מבטאים רובד דימויים קדומים, דימויים המשותפים למשפחת האדם. האם הגדולה, אם כל חי, מגלמת את השילוב שבין היצרי, אדמתי ומיני ובין הרוחני. העדר נוכחות מספקת של אם פרסונלית, כפי שאפיין את חייו של פנקייב, הוא מצע להתפתחות פתולוגית. נקודה זו הובילה את ד"ר אינספקטור להתייחס לממד הפסיכוסומטי בסיפור של איש הזאבים. הגוף "המדבר" את הנפש. לפנקייב היו בעיות עיכול רבות. פרויד נטה לפרש אותן כתוצר של קונפליקט אדיפלי בלתי פתור. לעומת זאת, בתפיסה היונגיאנית נוכחות של אם פרסונלית, "אם בשר ודם", מאפשרת טרנספורמציה של חוויות גופניות בעלות עוצמה אדירה (ארכיטיפית) לכלל תקשורת אנושית בסיסית. העדר אם כזו מביא לחשיפת הילד לחוויה בלתי מתווכות עם מה שמורגש כאיתני הטבע. כך פנקייב, שאימו נטתה להיות נוכחת רק בזמן חוליו, פיתח תאווה לחולי. התאוות שהתבטאה בכך שבמהלך חייו (ולאחר הטיפול של פרויד) המשיך פנקייב לבקש את עזרת האנליזה לאורך שישים שנים של טיפול.
ביום העיון היה ניתן לראות דיאלוג אמיתי בין שתי גישות פסיכואנליטיות שיוצגו על ידי שני הדוברים – אבי רבניצקי וד"ר יורם אינספקטור. רבניצקי תיאר, דרך חלומו של איש הזאבים, את העמדה הפרוידיאנית והסביר כיצד ניתן לעבוד עם חלום, ואת חשיבות התמקמותו של המטפל ללא זמן אל מול המטופל. באופן אישי לי מעט חסר עיסוק של רבניצקי בפרשנויותיו של פרויד את החלום של איש הזאבים.
ד"ר אינספקטור הטיל ספק בפרשנויות השונות אותן הציע פרויד לחלום של איש הזאבים והביא תימוכין לדבריו מהביוגרפיה האישית של איש הזאבים, שלא הסכים לפרשנויות של פרויד. אינספקטור תיאר דרך חלומו של איש הזאבים את העמדה היונגיאנית אשר מתמקדת בחלום הגלוי ורואה בחלום דרך של תקשורת תוך נפשית.
יצחק בנימיני, במאמרו "פרויד ויונג - ממיזוג להיפרדות בין שתי אתיקות, אחרית דבר" כותב: "האם אכן מה שהתחיל באהבה כה גדולה היה אמור להסתיים בשיברון לב דו–צדדי ובהיפרדות כה נחרצת וסופית? האם פרויד ויונג היו כשמן ומים שלא ניתן לערבבם?" להרגשתי, הנוכחים בערב זה יכלו לענות על שאלה זו, שכן המעבר מעולמו המוכר והסדור של פרויד אל תוך עולמו המופשט של יונג עורר בי תחושה של שמן עם מים, אשר לא ניתנים לערבוב. שני המרצים אכן היו כשמן ומים. אך עדיין, נמצאו באותו מיכל בלי להתערבב ויצרו מגע שאפשר דיאלוג פורה.
ספי חסין היא פסיכותרפיסטית, מתמחה בפסיכואנליזה זוגית משפחתית.
