איב גליקסמן
בעשורים האחרונים נמצאים חברי הקהילה הטרנסג'נדרית במאבק מתמשך להכרה מצד החברה ומוסדותיה השונים. פסיכולוגים נרתמים למאבק ומחפשים אחר יותר ויותר דרכים לתמוך בקהילה ולקדם את האינטרסים שלה.
בשנת 1952 התפרסמה בארה"ב כתבה אודות קריסטין ג'ורגנסן (Christine Jorgensen) לשעבר ג'ורג', האמריקנית הראשונה אשר הכריזה בפומבי כי עברה ניתוח לשינוי מין. בהמשך כתבה ג'ורגנסן ספר אשר הפך לסרט, והשתמשה בפרסום לו זכתה בכדי לקדם את המודעות החברתית סביב טרנס-סקסואליים. מאז ועד היום ניכרת מגמה של פתיחות ולגיטימציה בנושא. בין היתר, כיום אוניברסיטאות בארה"ב, ביניהן בראון, קורנל, הרווארד, פרינסטון ווייל (Brown, Cornell, Harvard, Princeton, Yale) משלבות בביטוח הרפואי שלהן כיסוי עבור טיפולים הורמונליים וניתוחים לשינוי מין עבור סטודנטים המעוניינים בכך. מהלך שכזה לא היה מתקבל על הדעת לפני שש שנים.
למרות שנראה כי נוהגים בחברי הקהילה הטרנסג'נדרית באופן יותר ויותר מקבל, עדיין ניצבים בפניהם מכשולים רבים. מחקרים מראים כי קבוצה זו מתמודדת עם הטרדות ודחייה בתדירות גבוהה יותר לעומת הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים (Norton & Herek, Sex Roles: A journal of research, 2012). דו"ח נוסף מטעם המרכז הארצי לקידום שוויון זכויות הקהילה הטרסנג'נדרית (National Center for Transgender Equality), בשיתוף עם כוח המשימה האמריקני לזכויות הומוסקסואלים ולסביות (National Lesbian and Gay Task Force), דגם מעל ל 6.400 טרנסג'נדרים ונבדקים נוספים אשר חשים חוסר התאמה בין המין למגדר שלהם, ומצא כי מעל ל 63% דיווחו על יחס מפלה בשל זהותם המינית, אשר בין היתר כלל פיטורין, הטרדה, וגילויי אלימות מילולית ופיזית. כמו כן 41% ממשתתפי הסקר דיווחו על ניסיונות אובדניים, אחוז אשר גבוה פי 25 משאר האוכלוסייה.
בשנת 1980 נוספה לספר האבחנות האמריקני, ה DSM (Diagnostic and statistical manual), האבחנה "הפרעת זהות מגדרית". מאוחר יותר שונתה ההגדרה ל"דיספוריה מגדרית". לפי ד"ר וולטר בוקטינג מאוניברסיטת קולומביה (Walter Bockting, PhD, Columbia University), אחד ממנהלי תוכנית הבריאות לקהילה הלהט"בית (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) של האוניברסיטה, שינוי ההגדרה ביקש להדגיש כי טרנסג'נדריות כשלעצמה אינה הפרעה, וכי יש צורך בטיפול במקרים בהם התחושה היא של דיספוריה - מצוקה עזה, שמקורה בתחושה כי הגוף לא תואם את המגדר שהפרט מזוהה עמו. ד"ר לור מ.דיקי, חוקר מאוניברסיטת דרום מיסיסיפי (Lore m.Dickey, PhD, University of Southern Mississippi) מסביר כי למרות שהאבחנה בDSM משמרת במובן מסוים את הסטיגמה סביב הקהילה, היא מבטיחה לה זכאות לכיסוי רפואי ונפשי אשר במקרים רבים נחוץ.
בשנת 2008, מועצת הנציגים של איגוד הפסיכולוגים האמריקני חרטה על דגלה לנהוג באופן שוויוני ולקדם את הזכויות של קבוצות שונות בחברה סביב סוגיות של מיניות ומגדר, באם זאת במובן החברתי או המשפטי. בשנים האחרונות פועל האיגוד במספר מישורים. במישור הטיפולי, ועדה מיוחדת שהוקמה בראשות ד"ר דיקי וד"ר אנליס סינג מאוניברסיטת ג'ורג'יה (Anneliese Sigh, PhD, University of Georgia), מנסחת בימים אלה קווים מנחים לטיפול בטרנסג'נדרים ובמטופלים אחרים אשר פונים סביב סוגיות מגדריות. הנחיות נוספות ניתן למצוא גם בפרסום של האיגוד העולמי לבריאות הטרנסג'נדרים (World Professional Association for Transgender Health). כמו כן, איגוד הפסיכולוגים האמריקני חותר להעלאת המודעות בקרב מערכת החינוך, כך שמורים יוכלו לנהוג ברגישות ולגלות הבנה כלפיי התהליך שעוברים נערים טרנסג'נדרים. מישור נוסף של פעילות הנו מול חברות הביטוח, במטרה לדרבן אותן לספק כיסוי יותר ויותר נרחב לטיפולים רפואיים ונפשיים.
כיום מחקרים רבים מבקשים לבדוק אלו טיפולים מסייעים לטרנסג'נדרים המעוניינים בפסיכותרפיה, בייחוד בכל הקשור להתמודדות עם האפליה שעדיין קיימת בחברה. מאמרו של בוקטינג שעתיד להתפרסם, מציין כי ישנם שני גורמי מפתח מרכזיים, אשר מספקים תמיכה חיונית, ומעלים את העמידות של הפרט:1. קבלה מצד המשפחה - תמיכתה של המשפחה מסייעת להתמודד עם עוינות מהסביבה, ומהווה חוצץ אשר מסנן וממתן את ההשפעה הפסיכולוגית של תגובות שליליות. כיום פסיכולוגים רבים פועלים למען שכלולן של טכניקות לטיפול משפחתי, אשר יסייע למצות את מירב הפוטנציאל של המשפחה בנושא זה.2. תמיכה בקרב קבוצת השווים - בוקטינג מדגיש כי אחד מגורמי התמיכה המשמעותיים מגיע מקבוצת ההזדהות של הקהילה עצמה, למשל קהילות אינטרנטיות של טרנסג'נדרים, אשר מספקות מרחב בטוח לשיתוף, תמיכה והזדהות. בין היתר לקהילה חלק חשוב בפיתוח תחושת הגאווה של הפרט לגבי זהותו המינית.
בוקטינג מדגיש כי חשוב להמשיך ולשכלל את סוגי הסיוע שמוסדות החברה השונים מספקים לטנסג'נדרים, וכי לפסיכולוגים תפקיד משמעותי בתהליך שכזה. מעבר לכך הוא מציין כי חשוב להקפיד ולנוע בין שני צירים - בין ראייה מכלילה, אשר תופסת את הטרנסג'נדרים כקבוצה קוהסיבית, לבין פרספקטיבה אישית, חשובה לא פחות, לפיה יש להכיר גם בשוני ובצרכים האינדיבידואליים של כל פרט, ובכך לזהות את האדם הספציפי שנמצא מעבר לתווית.
Transgender Today. Eve Glicksman. Monitor on Psychology, American Psychological Association, April 2013, vol.44, No. 4, pp. 36-41.