צוות בטיפולנט
קנאה, אחת האינטראקציות האנושיות האמוציונליות ביותר, נתפסה בעבר כתכונת אישיות ואילו כיום הדעה הרווחת רואה בה תוצר של אינטראקציה בין אישית. על כן, הסיטואציה הטיפולית היא כר אידיאלי לבחינת הקנאה בקרב כל אחד מהמשתתפים, ומאמר זה מתמקד בקנאת המטפל במטופל והשפעתה על התהליך הטיפולי.
אנליטיקאים מוקדמים כאברהם (1925) התייחסו לקנאה (envy) כאל תכונת אופי אוראלית, ומרביתם התייחסו לקנאה כרגש של עוינות אשר מתעורר בפעוט אל מול עליונותה, יתרונותיה והצלחתה של האם, בהם הפעוט רוצה לשלוט. דחף הקנאה, בהתאם, צריך להיות מסולק כדי שלא יהרוס את הדבר ממנו האם או האחר נהנים.
קליין (1957) הדגישה כי הקנאה מערבת שני אנשים ומקורותיה ביחסי התינוק ושד האם. באמצעות ביטוייה המוקדמים של ההזדהות ההשלכתית, ההיבטים הרעים המפוצלים של העצמי המקנא מושלכים אל תוך שדי האם, ולכן לקנאה יש ערך משחית.
בניגוד לקנאה, ההתקנאות (jealousy) מערבת שלושה אנשים- הפעוט מקנא באהבת האם ש"נלקחה" ממנו וניתנה לאב. כלומר, התקנאות מתרחשת כאשר משהו נלקח ואילו קנאה מתרחשת כאשר נשלל דבר מה שמעולם לא היה לאדם.
בעוד שקליין התמקדה בקנאה בדיאדת האם-ילד, תיאוריות פמיניסטיות הדגישו את קנאתן של נשים בגברים, וקנאת הפין בפרט. עם זאת, גם קנאתן של נשים בנשים אחרות הודגשה בספרות וכך גם קנאתם של גברים כלפי נשים וגברים כאחד. כלומר, בכל אינטראקציה דיאדית תיתכן קנאה.
כותבים מוקדמים כקליין ואברהם מיקמו את הקנאה ביחסי המטפל-מטופל באופן בלעדי אצל המטופל. תפיסה זו אינה מפתיעה לאור תפיסת פסיכולוגיית-האדם-האחד האינטרה-פסיכית שהיתה מקובלת בתקופתם: דחפיו הרצחניים וקנאתו של אדיפוס כלפי אביו, ליוס, זכתה להתייחסות רבה, בניגוד לעוינות והפחד של ליוס מבנו התינוק, אותו שלח אל מותו עם היוולדו.
כהן (1986) התייחסה למיתוס של שלגייה כבסיס להתבוננות בקנאת אם לביתה כפרדיגמה ליחסי קנאה- וביניהם היחסים הטיפוליים.
מאחר והסיטואציה הטיפולית היא זוגית ואינה כוללת משתתפים נוספים, היא מהווה כר אידיאלי להתפתחותה של קנאה. הקנאה מושפעת מאופי המשתתפים בטיפול, טבען של בעיות המטופל והשלב בטיפול. למעשה, האפשרות לקנאה מוטמעת בתהליך הטיפולי עקב חוסר האיזון- הנתפס והממשי- של הכוח הבין אישי, אשר מהווה טריגר להתעוררותה של קנאה.
קנאה נובעת מחסך, והחסך מושלך אל האדם שחייו אינם חשופים, ולכן הקנאה מתעוררת פעמים רבות כלפי המטפל. למטפל יש נישואים נהדרים, ילדים מושלמים, יציבות רגשית, יחסי עבודה מעולים, הישגים אינטלקטואליים מרשימים, חיי חברה תוססים, חברים מדהימים, אנרגיה אין סופית (אחרת, מדוע מטופלים אינם מתנצלים כאשר הם מתקשרים אלינו לפנות בוקר?) וכמובן- יכולת נתינה בלתי מוגבלת. אידיאליזציה רווית קנאה זו תואמת את תפסיתה של קליין לפיה מקור הקנאה הראשוני הוא תשוקת התינוק לשד השופע-תמיד של האם, בעוד שלו אין דבר לתת בתמורה.
ביחס לקנאת המטופל אשר זכתה להתייחסויות רבות, קנאת המטפל כמעט ולא עוררה דיונים ותובנות למרות משמעותה והשפעתה על הטיפול. מה מעורר קנאה במטפלים? מאחר וקנאה מבוססת על השוואות בין אישיות, מטפלים עשויים לחוש נחותים ביחס למטופלים בהיבטים שונים כהצלחה כלכלית, הופעה, יצירתיות מדעית או אומנותית, סטטוס זוגי, גודל המשפחה ואפילו המגדר אליו המטופל משתייך. רגשות אלו עשויים להיות חולפים או ללוות את הטיפול לכל אורכו. מוטיבים חוזרים מרכזיים אשר זיהינו הם קנאה בטיפול של המטופל, קנאה בהזנה, קנאה בחירות, קנאה בעצמי הצעיר וקנאה בהצלחת המטופל.
קנאה בטיפול של המטופל
המטפל עשוי לחוות באופן פתאומי או בהדרגה תחושה כי הטיפול שהוא נותן למטופל טוב מהטיפול שהוא עצמו זכה לו. מטפלים עשויים לחוש כי הם מפרשים או מתנהלים באופנים בהם היו מייחלים שהמטפלים שלהם עצמם ינהגו, ובאותם הבנה, עזרה ואמפתיה שהם עצמם זקוקים להם.
דוגמא קלינית: מעט לפני חופשתה של האנליטיקאית, המטופל דיבר, אולי אפילו התרברב, במספר הנשים אשר נראה כי נמשכות אליו והמטפלת ציינה ביובש 'אתה בוודאי מרגיש שאתה מתנת האלם לנשים!'. מספר שנים לאחר מכן, לאחר שהמטופל הפך לאנליטיקאי והחופשה שלו עצמו התקרבה, מטופלת שלו החלה לדבר על הגברים המעוניינים בה. המטפל ניסח פירוש אשר דמה לפירוש שהוא עצמו היה רוצה בו: 'את מתארת את כל הגברים האלו שרוצים בך ואני תוהה אם את מרגישה שאני לא מעוניין בך, שהרי אם הייתי מעוניין לא היתי עוזב'. כלומר, המטפל התייחס לחווית ההיעזבות ולא לדון-ז'ואניות או לפאם-פאטליות.
קנאה בהזנה
המטפל מזין את המטופל, אך תהליך ההזנה עצמו חושף פערים וחוויות עבר של המטפל בהם הוא עצמו חש בלתי מוזן.
דוגמא קלינית: המטופלת היתה מטפלת צעירה עם קליניקה לטיפול בילדים אשר נמצאה בסיטואציית חיים קשה עקב תביעות העבודה של בעלה. באחד ממפגשיה הטיפוליים (כמטפלת), הוריה של אחת המטופלות התקשרו ואמרו שאף אחד מהם אינו יכול לקחת את הילדה, והציעו כי המטפלת תשלח אותה הביתה במונית. המטפלת סירבה מאחר והיה מדובר בפעוטה אשר מעולם לא נסעה לבדה במונית. היא לקחה את הילדה לביתה ושם המתינו יחד לאם. בטיפול שלה עצמה, המטופלת סיפרה על חלום בו שעה טיפולית שלה עם המטפל הסתיימה ואמה איחרה לקחת אותה. היא התקשתה להעלות אסוציאציות לחלום והמטפל תהה לגבי האפשרות של קנאה בטיפול המסור שהמטופלת הילדה קיבלה מהמטופלת-המטפלת.
קנאה בחירות
מטפלים עשויים לקנא בחירות הפיסית, הרגשית, הכלכלית או התעסוקתית של מטופליהם.
דוגמא קלינית: מטופל נכנס לחדר הטיפולים ביום יפה להפליא ופתח את השעה באמירה 'וואו, איזה יום יפה בחוץ. חבל לי שאת צריכה להישאר כאן כל היום". הערות קנאיות ועוינות מוסוות לא פעם בדאגה או אכפתיות אבל המסר ברור: "מניאקית אומללה שכמותך, את צריכה להיות תקועה פה כל היום. בחוץ יום נפלא. אני אהיה איתך פה במשך 45 דקות אבל אני אצא שוב ואוכל לנסוע לאן שארצה". מטופלים כאלו מעוררים בנו קנאה בדרכים מעודנות, לעיתים כהגנה מפני הקנאה שלהם עצמם (קליין, 1957).
קנאה בעצמי הצעיר
דרך הערות של מטופליהם, מטפלים עשויים לחוות הצצות נוסטלגיות לצעירותם אשר מעוררות קנאה.
דוגמא קלינית: סטודנטית אטרקטיבית בת 23 הודיעה בטיפול כי תסע לטיול של חודש באירופה. המטפלת חשה קנאה עזה ותהתה לגביה, מאחר ומטופלים אחרים שסיפרו על טיוליהם לא עוררו בה רגשות דומים. דרך התבוננות עצמית, המטפלת זיהתה את ההזדהות עם עצמה כסטודנטית צעירה הנוסעת לטייל, ואת הגורמים לכך שזכרונות אלו עוררו את קנאתה בעוצמה.
קנאה בהצלחת המטופל
מטרת הטיפול היא שינוי אבל מידת השינוי וכיוונו אינם ידועים מראש. ככל שהטיפול מתקדם, המטופל עשוי לחוות שיפור בחייו ולהפוך למושא לקנאת המטפל.
דוגמא קלינית: המטפל עשוי לחוות קנאה בתגובה להישגים ממשיים של המטופל, ובמיוחד כאשר הישגים אלו מתרחשים במהלך הטיפול. דוגמא לכך היא מטופל אשר החל להרוויח מיליונים בשנה ונהג לדווח על הישגיו בטיפול, כאשר הוא מודע היטב לפער בין משכורתו למשכורת המטפל. אחת המטרות המשניות בטיפול עשויה להיות שיפור ההכנסות אך האופן בו הצלחה בתחום זה מעוררת את קנאת המטפל כמעט ולא זכתה להתייחסות.
היבטים אלו של קנאת המטפל אינם עומדים בסתירה ולעיתים מתעוררים בלשבים שונים בהתאם לשלב הטיפול: קנאה עשויה להתעורר בתחילת הטיפול במפגשיו עם מאפיינים בולטים של המטופל (יופי, עושר, הישגים אקדמיים), להתפתח לקנאה בהישגים הטיפוליים וההתפתחות האישית במהלך הטיפול ו/או להתעורר בתגובה לסיום הטוב של הטיפול- או לעצם סיומו של טיפול.
אחד הרכיבים המשמעותיים ברגש הקנאה הוא הנרקסיזם, והכמיהה להערצתו של האחר קשורה באופן ישיר לרעיון השיקוף שהציע קוהוט (1971). כהן (1986) פיתחה את רעיון הנרקסיזם לכמיהה אנושית כוללנית לקבלת הערצה, שמקורה בניצוץ בעיני האם ובחיוכו של האב. הערצה נרקסיסטית תורמת להתפתחות הערך העצמי אך מאחר וההערצה היא חולפת מטבעה, מתעורר כל פעם צורך מחודש בה, עד שהיא מבססת ערך עצמי יציב דיו. שחקנים הם דוגמא טובה לאנשים אשר בחרו במקצוע המאפשר לחדש שוב ושוב את חווית קבלת ההערצה. בהקשר זה, קליין (1957) טענה כי פעולה המעוררת את קנאתו של האחר מכוונת לעיתים להפחתת קנאתו של האדם עצמו.
כאשר הרכיב העוין של הקנאה חזק מהרכיב הנרקסיסטי, תחושת הביטחון עלולה להתערער- בין אם במפגש הטיפולי ובין אם בצעידה שלנו ברחובות העיר. קנאה עזה מדי ביחסי מטפל-מטופל עלולה לפגוע בתהליך הטיפולי, ובמיוחד כאשר היא אינה מודעת ולכן אינה ניתנת לפירוש או חקירה משותפת. היעדר מודעות של המטפל לקנאתו, למשל, יכולה להתבטא בהתנהגות דומיננטית יתר על המידה- מונולוגים ארוכים, קטיעת המטופל, מחוות גופניות המסבות את תשומת הלב אל המטפל באופן נרקסיסטי או נסיגה רגשית. כמו כן, קנאה היא בבסיסה רגש בעל אפקט שלילי ועמדה המבוססת על נפרדות, ועל כן היא עשויה לפגוע ביכולת האמפתית של המטפל, כאשר היא נותרת בלתי מודעת. כאשר המטופל קולט את קנאת המטפל, במודע או לא במודע, הוא עשוי לסגת מההיבטים מעוררי הקנאה של חייו והתנהגותו כדי שלא לצער את המטפל או לחלופין, לחוות את הצלחותיו ויכולותיו כתוצרים של מזל או עזרה מאחרים.
Therapist envy. Whitman, Roy M.; Bloch, Ellin L. Bulletin of the Menninger Clinic, Vol 54(4), 1990, 478-487.
