אלינער פרדס, שירלי קובלסקי ואילה כץ
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת פסיכואקטואליה
במאמר זה נבקש לתאר היבטים מהמפגש בין תהליכים תוך-אישיים ובין- אישיים במשפחה סביב ה"יציאה מהארון" ולבחון גורמי פגיעות וחוסן המנבאים את השונות בתגובות, דרך ה"עדשה" של תיאורית ההתקשרות. נתייחס, תחילה, לתפקיד ההורים כ"בסיס בטוח" ולמחקרים על חשיבות התמיכה ההורית במיתון ההשלכות השליליות של חשיפת מתבגרים ובוגרים להט"בים (לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים) לדחק. ננסה לשרטט "מפה" של מקורות הדחק המגבירים את הסיכון להיווצרות קרעים בהתקשרות (Attachment Ruptures), נתייחס לחשיבות ההקשר החברתי- תרבותי, ונדון במשאבים שניתן לגייס לטובת תהליכי איחוי קרעים ושיקום התקשרות.
מחקרים רבים מצביעים על החשיבות המכרעת של התמיכה ההורית בניבוי יכולת הויסות הרגשי והדימוי העצמי של מתבגרים, בכללם מתבגרים להט"בים (Savin-Williams, 1994, 2001; Ryan, Huebner, Diaz&Sanchez, 2009). תמיכה הורית מפחיתה משמעותית את ההשלכות הנפשיות השליליות של חשיפה לדחק על רקע גילויים של תיוג שלילי, סטיגמה ואפליה (סקירה בפרדס, כץ וקובלסקי, 2011). בקרב נוער להט"ב הסובל מדחייה וניכור מצד ההורים נמצאו רמות גבוהות יותר של בדידות, דיכאון, ושימוש בסמים, בנוסף לשיעור גבוה יותר של קיום יחסי מין לא מוגנים (Savin-Williams,1994; Ryan et al, 2009). לתמיכה ההורית גם השלכות משמעותיות על תפיסת המתבגר את עתידו. במחקר שנערך בארה"ב נמצא כי מעל ל-90% מהלהט"בים במשפחות תומכות הפגינו אופטימיות לגבי היכולת לחיות חיים מספקים בעתיד, לעומת 35% בלבד מהלהט"בים ממשפחות בהם חווה המתבגר יחס של דחייה (Ryan et al, 2009). 69% מקרב הלהט"בים שזכו בתמיכה משפחתית הביעו עניין בהורות, לעומת 10% בלבד מקרב מי שחוו דחייה (שם). בנוסף נמצא, שככל שההורה מקבל את הבן או הבת מלכתחילה, רב הסיכוי שהילד/ה יקבל את נטייתו המינית בהשלמה רבה יותר (Savin-Williams, 2000).
עם זאת, מחקרים מראים כי ישנן משפחות שאינן נחוות כמקור תמיכה, בפרט בשלבים המוקדמים של גילוי הנטייה המינית (Green, 2011; Goldfried, & Goldfried, 2001). קיימת, עם השנים, מגמה של שינוי, הן מבחינת גיל היציאה מהארון והן בכיוון של יתר קבלה מצד הורים. ברם, הניסיון הקליני מלמד כי, במיוחד בשלבים הראשונים, מתעוררים לא אחת רגשות עזים וקיים סיכון מוגבר להיווצרות קרעים במערכת היחסים במשפחה (לא רק בין ההורים לילד, כי אם גם בין ההורים לבין עצמם ועם אחרים במשפחה המורחבת). סקירה מורחבת של המחקר ומודל המבוסס על תיאורית ההתקשרות ניתן למצוא במאמר קודם, בו התמקדנו על הספרות בתחום ה-caregiving ועל חשיבות האמפתיה, הויסות הרגשי ותחושת הקומפטנטיות של ההורה בניבוי תגובותיו לגילוי הנטייה המינית (פרדס ושות', 2011).
קיימת שונות רבה בתגובות במשפחה ליציאה מהארון וקצרה היריעה מלדון במסגרת זאת בריבוי הגורמים לשונות זאת. ננסה בכל זאת, למפות חלק מהקונפליקטים המגבירים את הסיכון ליצירת קרעים ביחסים, תוך התייחסות לתהליכים מודעים ולא מודעים ולמשחק הגומלין המורכב של גורמים אישיים, משפחתיים וחברתיים- תרבותיים המנבאים את השונות הרבה בתגובות (במישור של המתבגר, ההורים, המשפחה והמשפחה המורחבת).
מקורות הדחק עימם מתמודד המתבגר
מצוקתו של מתבגר המתמודד עם לבטים סביב נטייה מינית ו/או זהות מגדרית, בנוסף למשימות ההתפתחותיות אחרות האופיינית לגיל, עלולה להתעצם בשל בדידות והעדר מודלים לחיקוי בסביבתו. הנער/ה עלול לחשוש לאכזב את ההורים, להכאיב להם או לפגוע בהם. הוא יכול להריץ במוחו תסריטים קטסטרופליים המתארים "מה יקרה אם יגלו", הכוללים תגובות של דחייה והתנכרות מצד סביבתו. תסריטים אלה, בהם המתבגר מדמיין עצמו מסולק מהבית, מנודה או מנותק מיתר בני המשפחה, יכולים לכשעצמם להיות מקור לטראומטיזציה. במושגים של תיאוריית ההתקשרות, ההורה, שאמור לעזור בויסות הפחדים, להרגיע ולנחם בעתות מצוקה, הופך להיות הדמות המפחידה (Mohr, 2008). מתבגרים שחווים דחייה בפועל מצד הוריהם יכולים להרגיש כאילו מישהו משך את שטיח ההתקשרות מתחת לרגליהם (Tharinger&Wells, 2000).
בסיס איתן קודם של התקשרות בטוחה עשוי אמנם לספק מקור של חוסן, לתפקד כ"בולם זעזועים" ולמתן את התגובות ההרסניות של החשיפה לדחייה, לתיוג שלילי וסטיגמה, בפרט כשליחיד יחסים תומכים עם חברים ועם דמויות התקשרות משמעותיות אחרות (פרדס ושות', 2011). עם זאת, גם במצבים אלה קיים סיכון להתערערות ייצוגים פנימיים קודמים של בטחון בהתקשרות באופן שעלול ליצור אצל היחיד פגיעות מוגברת בהתייחסותו כלפי עצמו וביחסיו עם אחרים בהמשך הדרך.
החשיפה לסטיגמות וסטריאוטיפים, ולביטויים אחרים של הומופוביה בסביבה הקרובה ובתקשורת, עלולה לגרום להפנמת תחושת בושה, אשמה ושנאה עצמית בקרב להט"בים (Mohr, (2008. קיים קשר מובהק בין הומופוביה מופנמת (עמדות שליליות כלפי הומוסקסואליות המופנות כלפי העצמי) לבין התקשרות לא בטוחה (Sherry, 2007). להומופוביה מופנמת, בתורה, יש גם השלכות על מערכת היחסים במשפחה, שכן ביכולתה לגרום לפגיעות מוגברת, הגנתיות, הסתגרות והימנעות משיתוף רגשי, כפי שנפרט בהמשך.
במושגי תיאוריית ההתקשרות, ילדים מארגנים את התנהגותם על מנת לשמר את יחסי ההתקשרות שלהם (Mikulincer&Shaver, 2007). השמירה על ה"סוד" יכולה להיות דרך להגן על הקשר עם ההורים. מתבגרים יכולים להימנע מלספר להוריהם על נטייתם המינית הן מפני הפחד מהתגובה, והן משום שאינם רוצים להעציבם, להכאיב להם ולאכזב אותם. אחד ממחירי ההסתרה הוא בדידות, ריחוק וחוסר יכולת לשתף במחשבות, רגשות וחוויות יום-יומיות. חשוב לזכור שגם החשיפה יכולה לבטא רצון בקרבה ובשמירה על הקשר. מחקרים מראים שמרבית המתבגרים הלהט"בים מעוניינים בקשרים חמים וחזקים עם משפחותיהם (Goldfried&Goldfried, 2001). אחת המוטיבציות ליציאה מהארון היא הרצון לקרב את ההורים וליצור איתם תקשורת פתוחה יותר (Savin-Williams, 2001). הישארות בארון על מנת "להגן" על היחסים עלולה לגבות מחיר מהילד, מההורים ובמערכת היחסים המשפחתית (Savin-Williams, 2001).
סלצבורג (Salzburg, 2009) מדווחת על קשת רחבה של תגובות מצד הורים - מהבעת תמיכה חד משמעית ועד דחייה, אלימות וניתוק היחסים. נמצא שגם הורים המביעים תמיכה גלויה בפועל, יכולים לחוות מבוכה, דאגה עמוקה, עצב והאשמה עצמית. הורים רבים, כולל אלה שמדווחים שהרגישו מזה שנים כי נטיית ילדם חד מינית, מתארים את נקודת ה"חשיפה" כרגע מכונן בהתנסותם כהורים (Salzburg, 2004).
חרדות עלולות להתעורר, ביניהן חרדות לשלום הילד וחרדות של ההורה לגבי הצפוי לו עצמו, בתוך ומחוץ למשפחה. בדמיונם של הורים יכולים "להתרוצץ" תסריטים קטסטרופאליים על כך שילדם יהיה בודד, יסבול ממצוקה מתמשכת, מגישה עוינת, מנידוי חברתי, יסולק מהמסגרת שאליה הוא משתייך או לא יוכל למצוא עבודה. חשש נוסף שהורים מבטאים נוגע לפחד ממחלת האיידס (Beeler&DiProva 1999). חוקרים אחרים תיארו את תחושת ההורים שפתאום הילד נתפס כזר להם, מ"זן אחר" ובעל צרכים לא מוכרים ובלתי ניתנים להבנה. יש הורים המגיבים בכעס, אליו יכולה להתלוות האמונה שהילד "בוחר" להיות הומוסקסואל ו"לא עושה מספיק" כדי לנסות לפתח יחסי זוגיות הטרוסקסואליים. הכעס יכול להיות קשור לתסכול, לאכזבה בכיוון של "לא לילד הזה פיללתי" ו/או לתפיסה על פיה הילד מתמרד בהוריו, ועושה להם "דווקא". מוקד טעון נוסף הוא רגשי האשמה ההוריים וסימני השאלה לגבי חלקם ב"גרימת" ההומוסקסואליות (LaSala, 2000, 2007). הורים יכולים לחוות קושי בניסיון לגשר בין הדימויים השליליים אליהם נחשפו לגבי להט"בים, לבין המחשבות האוהבות והעמוקות שלהם לבנם/בתם (Salzburg, 2009).
יש הורים שיכולים להעניק תמיכה אחד לשני בתהליך גילוי הנטייה המינית של ילדם ולשמש בסיס בטוח זה לזה בהתמודדות עם לחצים שונים בתוך ומחוץ למשפחה. עם זאת, יכולים להיווצר בין ההורים חיכוכים, הנובעים מהבדלי גישות ותפיסות, קצב וסגנון התמודדות שונה, ו"מדיניות" אחרת לגבי החשיפה לסביבה. לעיתים אחד ההורים הוא שותף לסוד, ומתבקש לא לספר להורה האחר. לעיתים ההורה שמגלה ראשון חושש בעצמו מתגובת בן הזוג, ואינו מעוניין שהילד יספר לו. הסוד לכשעצמו יכול לגרום ריחוק בין בני זוג. עם גילוי הסוד, ההורה שלא היה שותף לו עלול להרגיש דחוי, נטוש ונבגד על-ידי ילדו ועל ידי ההורה השני גם יחד (מזרחי, 2001). בהתאם לתובנות הנגזרות מתיאורית ההתקשרות, נסיבות המאיימות על קשריו של ההורה עם דמויות ההתקשרות המשמעותיות עבורו עלולות להקשות על הפניית משאבים לתמיכה באחרים ולפגוע ביכולת לאמפתיה (פרדס ושות', 2011).
היציאה מן הארון מתרחשת לרוב באופן הדרגתי, גם מול המשפחה הגרעינית. יש בני נוער ה"בוחנים" את הקבלה המשפחתית דרך אחים. סודות במשפחה יוצרים 'משולשים' במערכת היחסים ופוגמים ביכולת לקיים יחסי גומלין אותנטיים עם אחרים (Imber-Black, 1998). כך בנקודת זמן נתונה, יכול כל אחד מבני המשפחה להיות בשלב שונה מבחינת החשיפה, מה שעלול להעמיק את הנתקים בתקשורת. הורים מתמודדים עם שאלות רבות: "האם לשתף בני משפחה אחרים ואיך?"; "האם לשתף גם אחים צעירים, מאיזה גיל?"; "איך זה ישפיע על האחים?". גם כשהמטרה היא להגן על בן המשפחה שאינו יודע, יש מחיר מבחינת תשתית התקשורת והאמון.
משפחות המוצא של ההורים עלולות להתקשות לקבל את הילד/ה בשל נורמות משפחתיות, תרבותיות, אמונות דתיות או סטריאוטיפים שליליים. יש הורים הבוחרים שלא לשתף את הוריהם או את אחיהם גם במצוקות וגם בשמחות מתוך חשש להסגיר את הסוד (Saltzburg, 2009). לעומת זאת, יש מצבים בהם דווקא הסבים/סבתות הם המעניקים תמיכה, מרגיעים את ההורים או אף מהווים גורם מתווך בין הצדדים.
הבנת ההקשר החברתי- תרבותי משמעותי ביותר להבנת התהליכים המתרחשים במשפחות שונות. הומופוביה אינה חושפת את עצמה בהכרח כהומופוביה. יכולים להיות לה ביטויים שאינם בהכרח גלויים לעין, אליהם חשוף גם הפרט וגם בני המשפחה, כגון התעלמות, הימנעות והתרחקות מצד חברים ואחרים בסביבה. מסרים גלויים וסמויים המועברים כלפי ההורים מצד הסביבה עלולים להזין רגשות של בושה ואשמה. מוקד אחר של שיפוטיות מצד הסביבה, יכול להתרכז בחוסר קבלה הורית מספקת של ההומוסקסואליות, מבלי לקחת בחשבון את "קצב העיכול" השונה מהורה להורה. כידוע מהספרות המקצועית על חווית הורות (כהן, 2007), שיפוטיות, הפנית אצבע מאשימה והתעלמות מההורה כסובייקט, עלולים להחליש את ההורים ולפגוע בדרכים רבות באמונתם ביכולתם להיות עוגן לילדם.
מערכת ההתקשרות, שייעודה הפסיכו-אבולוציוני להתמודד עם איומים וסכנות ע"י חיפוש קרבה ותמיכה מדמויות ההורים (Mikulincer & Shaver, 2007), יכולה להיות דרוכה במיוחד אצל מתבגר הנמצא בתהליך גילוי הנטייה המינית. במצב כזה מתעוררים צרכים סותרים: הצורך להתגונן מפני ההורים והצורך להגן עליהם ועל הקשר איתם. המקור שאמור לספק הרגעה והגנה הופך להיות מקור לאיום (Mohr, 2008).
התקשרות לא בטוחה אישיותית של ההורה ו/או קונפליקטים לא פתורים סביב נושאים של מיניות וזהות מגדרית, הופכים, הן את ההורים (כמו גם את המתבגרים) לפגיעים יותר. הורים המרגישים שהם אינם "מגיעים" לילד, יכולים למצוא עצמם נתונים במערבולת רגשית של תסכול, כעס, פחד וחוסר אונים. מתוך המערבולת, הם יכולים להתקשות להפריד בין צרכיו לצרכיהם. חלקם עלולים לנתק מגע רגשי ואף לצמצם מגע פיזי עם ילדם, ולו זמנית, כדי להימנע מתחושת הכישלון, הכאב ורגשי האשם שהמפגש מעורר.
התנהגויות מרחיקות של ילדים יכולות להיות ביטוי לרצון בקרבה וקבלה. בדומה, גם התנהגויות מרחיקות מצד הורים יכולות לשקף באופן פרדוקסאלי את רצונם לקרב את ילדיהם או להגן עליהם. הספרות על מערכת ה-Caregiving יכולה לתרום רבות להבנת הדרכים בהן חוסר האונים עלול "לדחוף" הורים לתגובות קיצוניות במצבים בהם הם מרגישים כי אינם יכולים להגן על ילדיהם (פרדס, כץ וקובלסקי, 2011).
אם עד כה עשוי היה להתקבל הרושם, שגילוי הנטייה המינית מתרחש תמיד כרעם ביום בהיר, ובגיל ההתבגרות, חשוב שנבין כי קרעים בהתקשרות יכולים להתרחש בשלבים קודמים יותר, בין היתר סביב מפגשים עם היבטים שונים של נטייה מינית וזהות מגדרית, כפי שגם אפשר ללמוד מתיאוריות פסיכו-אנליטיות עדכניות.
המחקרים מעידים כי גם הורים המגיבים ברתיעה או דחייה, יכולים עם הזמן לעבור תהליך בכיוון של גישה תומכת ומבינה יותר. חסרים מחקרים מהארץ, אך בארה"ב מצביעים על כך שכמחצית ההורים מקבלים עם הזמן את הנטייה המינית של בנם/בתם (Green, 2011).
הממצאים עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקרה של שמחה מזרחי (2001), שערכה ראיונות עומק עם הורים וילדיהם בנקודות שונות על ציר הזמן מבחינת תהליך החשיפה. מזרחי מדגישה שתהליך האינטגרציה במשפחה אינו תהליך ליניארי, הנע על פי שלבים מוגדרים מראש עד להשגת המטרה שהיא ה"קבלה", אלא מתפרש על פני מרחב של זמן, מבלי שיש לו בהכרח נקודת סיום ספציפית.
ברמה המשפחתית, כל שלב במחזור חיי היחיד והמשפחה מוביל לשינוי בהומיאוסטזיס ומחייב התארגנות מחדש מבחינת התפקידים והחוקים בבית. נקודות מעבר בחיי המשפחה יכולות להיות טעונות רגשית, ובהן יש סיכון מוגבר להתעוררות קונפליקטים קודמים ופתיחת פצעי התקשרות ישנים (Dankowski, 2001). גם מניסיוננו, נקודות מעבר ואירועים כחתונה או לידה במשפחה יכולים לעורר רגשות עזים הנוגעים לצרכי התקשרות לא מסופקים ולשאלות לא פתורות של זהות ושייכות.
כשלי התקשרות הם לא בהכרח קיצוניים ודרמטיים, כגון אלה המתוארים בשיר של פוליקר "נמס בגשם". כשלי התקשרות יכולים גם לקרות בחיי השגרה היום-יומית, כגון ארוחות אליהן בן/בת הזוג אינו מוזמן, בזמן שבני זוג של אחים אחרים במשפחה מוזמנים, או הערות עוקצניות ו/או התעלמות. לאורה בראון (2008) במאמר על טראומה ונטייה מינית מציעה לבחון את הטראומטיזציה המצטברת ומתמשכת באמצעות מונחים כגון Insidious trauma Brown, 2008). גישה זו יכולה לתרום להבנת ההקשר החברתי -תרבותי בה נוצרים קרעי התקשרות. מודל רלבנטי נוסף, שלקוח מתחום הטראומה ואשר יכול לסייע להבנת המפגש בין דינאמיקה תוך-אישית ובין-אישית בהיווצרות קרעים בהתקשרות ולשפוך אור על הקשר בין טראומה ואוריינטציה מינית, הוא המודל של -Betrayal Trauma של (Brown, 2008).
בשנים האחרונות גובשו מספר מודלים המבקשים לתרגם את תיאורית ההתקשרות לשיטות התערבות בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי. אחת הגישות המוכרות יותר המבוססות על תיאורית ההתקשרות היא ה-EFT- Emotion Focused Therapy (Greenberg, 2011. גישה זו, המדגישה את החשיבות של ויסות רגשות, פותחת, בין היתר, אפשרויות חדשות לטיפול ב"פצעי התקשרות" (Attachment injuries). בטיפול יכול להיווצר מרחב להעלאה ועיבוד של רגשות כגון בושה ואשמה הקשורים בחוויות של דיכוי והשפלה, כעס על הפרת גבולות ולחצים שהופעלו, או עצב על התמיכה שלא ניתנה בעת מצוקה.
מודל נוסף שחשוב להערכתנו להכיר, מכונה טיפול משפחתי מבוסס-התקשרות (Attachment Based Family Therapy). מודל זה פותח במקורו לטיפול משפחתי במתבגרים דיכאוניים על ידי דיימונד ודיימונד (Diamond et al, 2002). מודל זה, שיושם גם בטיפול במשפחות של בני נוער להט"בים, משלב שיחות עם ההורים, שיחה עם המתבגר ושיחה משותפת. בטיפול זה נפתח מרחב להכלה של רגשות של כאב, פחדים וכעסים, ולהכרה במשאלות לקשר קרוב ותומך, המסתתרות לעיתים קרובות מאחורי הכעס. בשיחות, על פי גישה זו, ניתנת הזדמנות לעצב ולתרגל דפוסים אחרים של הקשבה ואמפתיה הדדית. הצעדים לשיקום התקשרות (re-attachment) המוצעים במודל, מכוונים לסלול את הדרך למצב שבו יוכל המתבגר לראות בהוריו עוגן, לפנות אליהם בשעת מצוקה ולחלוק איתם חוויות משמעותיות מעולמו (שם). לאיחוי אחרי קרע, יכולים לתרום גם הכרה בפני הנער או הנערה על גילויים של חוסר רגישות בעבר כולל בדיחות או התבטאויות הומופוביות, נכונות להשתחרר מציפיות ומהנחות הטרוסקסואליות בקשר לעתיד הבן או הבת, והעברת מסר של תקשורת פתוחה, קבלה ונכונות להכיר את עולמו (Savin-Williams, 2001).
ההתפתחויות בחקר מערכת ה-Caregiving (המשלימה את מערכת ההתקשרות), והתובנות הנגזרות מהמחקר בתיאורית ההתקשרות, על תהליכים של ויסות רגשי, יכולים אף הם לפתוח, להערכתנו, כיוונים חדשים לבניית "ברית" (working alliance) עם הורים למתבגרים, ולגיוסם כשותפים פעילים בתהליכי שינוי.
חשוב שמטפלים המלווים מתבגרים/בוגרים המתלבטים בשאלות הנוגעות לנטייה מינית או זהות מגדרית ו/או בני משפחה, יכירו את מקורות המידע והתמיכה הקיימים בקהילה, את הסוגיות הייחודיות בפסיכותרפיה בלהט"בים ובני משפחותיהם ואת הקודים האתיים הרלבנטיים. קיים צורך בפיתוח דפוסי חשיבה חדשים ושיטות טיפול ובהתאמת המודלים הקיימים לאפיונים הייחודים של אוכלוסיות ספציפיות של להט"בים. עולה הצורך בהעמקת ההבנה לגבי סוגיות הנוגעות לפסיכותרפיה, לדינאמיקה הייחודית במשפחות של ביסקסואליים וטרנסג'נדרים, נושאים בהם לא עסקנו במסגרת המאמר הנוכחי, בשל מיעוט המחקר בתחום. בנוסף, יש צורך להעמיק את הידע לגבי הדינאמיקה הייחודית של קשרים של בנות-אבות בנות- אמהות וזו של בנים - אבות ובנים - אמהות (Savin-William, 2001).
חשוב שנגביר את המודעות להכללות יתר, סטריאוטיפים ולביטויים של מה שמכונה בספרות -"מיקרו-אגרסיה" (micro-aggressions) - גם ביחסי מטפל-מטופל. הטרוסקסיזם והומופוביה יכולים לבוא לביטוי במגוון צורות גלויות וסמויות ולפגוע גם במרחב הטיפולי (Kimber,S.&Delgado- Romero, 2011). גם הטיה בכיוון של "תקינות פוליטית" עלולה, להערכתנו, לצמצם את המרחב הטיפולי. התעלמות, זהירות יתר, והימנעות מהעלאת נושאים משמעותיים הם חלק מהדוגמאות להטיות שיכולים להוביל לכשלים באמפתיה ולפגוע בטיפול.
ממצאי המחקרים שסקרנו במאמר זה מצביעים על התפקיד החשוב של מערכת ההתקשרות כמקור חוסן בהתמודדות עם לחצים היכולים להתעורר סביב ה"יציאה מהארון". המחקר מראה שבני נוער ובוגרים להט"בים הזוכים לקבלה ותמיכה מצד הוריהם מסתגלים נפשית טוב יותר ותופסים בצורה חיובית יותר את עתידם בהשוואה לאלה החווים דחייה. ישנה שונות רבה בתגובות ובדינאמיקה, לה תורמים שלל גורמים תוך-אישיים, בין-אישיים וגורמים הקשריים, חברתיים-תרבותיים. קצב ה"עיכול" שונה מהורה להורה ולא מדובר בהכרח בתהליך שלבי או ליניארי. חשוב שאנשי מקצוע יקחו בחשבון את הפרספקטיבה של הזמן ולא יוותרו בנקל, למשל, על הניסיון לגייס את ההורים כשותפים גם כשאלה מפגינים עוינות או דחייה קשה. המשבר של יציאה מהארון נושא בתוכו סיכון ליצירת קרעים בהתקשרות, ואף לפתיחה של פצעי התקשרות קודמים, אך גם הזדמנות לפריצת המעגל של בדידות והסתרה, וסיכוי להתקרבות מחודשת. הבנה של השפעת ההומופוביה על מערכת היחסים, זיהוי של הלחצים השונים שתרמו לקרעים בהתקשרות, והכרה ברגשות העזים החבויים לעיתים מתחת לפני השטח, יכולים לתרום לאיחוי קרעים, ולסלול את הדרך, עם הזמן, לתקשורת פתוחה יותר, לאמפתיה ולהכרה הדדית.
בנימה אישית, אנו רואות חשיבות בהעלאת מודעות המטפלים לתהליכים אלה, יחד עם המלצה לבחינה חוזרת ונשנית של רגשותינו, עמדותינו והנחות היסוד שלנו ולהתעדכנות מתמדת.
כהן, א. (2007). חווית ההורות: יחסים התמודדויות והתפתחות. הוצאת אח, קרית ביאליק. מזרחי, ש. (2001). משפחתו העצובה של העליז, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביבפרדס, כץ וקובלסקי (2011). ההורים כבסיס בטוח למתבגר בתהליך ה"יציאה מהארון" בראי תיאוריית ההתקשרות. מפגש, גיליון 3, 17-38
Ryan, C., Huebner, D., Diaz, R. M., & Sanchez, J. (2009). Family rejection as a predictor of negative health outcomes in white and Latino lesbian, gay, and bisexual young adults. Pediatrics, 123, 346-352.
Beeler, J., & DiProva, V. (1999). Family adjustment following disclosure of homosexuality by a member: Themes discerned in narrative accounts. Journal of Marital & Family Therapy, 25, 443-459.
Brown, L.S. (2008) Cultural competence in trauma therapy: Beyond the flashback. American Psychological Association.
D'Augelli, A.R., Rendina, H.J., Sinclaire, K.O., & Grossman, A.H. (2007). Lesbian and gay youth's aspirations for marriage and raising children. Journal of LGBT Issues in Counseling, 1, 77-98.
Dankoski, M. E. (2001). Pulling on the heart strings: An emotionally focused approach to family life cycle transitions, Journal of Marital and Family Therapy, 27(2), 177-187.
Diamond, G.S., Reis, B.F., Diamond, G.M., Siqueland, L., Isaacs, L. Attachment-based family therapy for depressed adolescents: A treatment development study. Journal of the Academy of Child & Adolescent Psychiatry. 41(10). 2002:1190-1196
Goldfried, M. R., & Goldfried, A. P. (2001). The importance of parental support in the lives of gay, lesbian, and bisexual individuals. Journal of Clinical Psychology, 57. 683-693.
Green, R.-J (2011). Gay and lesbian family life: Risk, resilience, and rising expectations. In F. Walsh (Editor).Normal family processes: Diversity and complexity (4th Edition).
Greenberg, L. (2011). Emotion-Focused Therapy. Washington D.C. APA,
Imber-Black, E. (1998). The secret life of families. New York: Bantam Books.
Johnson, S. M., Makinen, J. A., & Millikin, J. W. (2001). Attachment injuries in couple relationships: A new perspective on impasses in couples therapy. Journal of Marital and Family Therapy, 27, 145-155.
Kimber, S. & Delgado- Romero, E.A (2011) Sexual Orientation Microaggressions: The Experience of Lesbian, Gay, Bisexual, and Queer Clients in Psychotherapy. Journal of Counseling Psychology 58 (2) 210-221
LaSala, M. C. (2007). Parental influence, gay youth, and safer sex. Health and Social Work, 32, 49-55
LaSala, M. C. (2010). Coming out, coming home: Helping families adjust to a gay or lesbian child. New York: Colombia University Press
Orange, D (2011) The Suffering Stranger: Hermeneutics for Everyday Clinical Practice. New York, NY and Hove, East Sussex, UK: Routledge (Taylor & Francis Group),
Mikulincer, M., & Shaver, P. (2007). Attachment in adulthood: Structure, dynamics, andchange. New York: The Guilford Press.
Mohr, J. J. (2008). Same-sex romantic attachment. In J. Cassidy & P. R. Shaver (Eds.), Handbook of attachment: Theory, research, and clinical applications (pp. 378-394). New York: Guilford Press.
Saltzburg, S, (2007). Narrative Therapy Pathways for Re-authoring with Parents of Adolescents Coming-out as Lesbian, Gay, and Bisexual. Contemporary Family Therapy. 29: 57-69
Savin-Williams, R. C (1994). Verbal and physical abuse as stressors in the lives of lesbian, gay male and bisexual youths: Associations with school problems, running away, substance abuse, prostitution, suicide. Journal of Consulting and Clinical Practice, 62, 261-269.
Savin-Williams, R.C. (2001). Mom, dad. I'm gay: How families negotiate coming out. Washington, DC: American Psychological Association.
Sherry, A. (2007). Internalized homophobia and adult attachment: Implications for clinical practice. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, and Training, 44, 219-225.
Tharinger, D & Wells,G. (2000). An attachment perspective on the challenges of gay and lesbian adolescents: The need for continuity from family and schools. School Psychology Review, 29 (2), 152-172
