צוות בטיפולנט
בתאריכים ה-22-25.6.2016 נערך בירושלים הכנס ה-47 של האגודה הבינלאומית לחקר הפסיכותרפיה (SPR), אגודה מולטידיסיפלינארית שמטרתה עידוד וקידום המחקר בפסיכותרפיה, תוך קידום שיח מחקרי ושימוש בממצאי המחקרים. בכנס התקיימו כמאה וחמישים דיונים והרצאות, הוצגו מעל חמש מאות מחקרים והתארחו כארבע מאות וחמישים חוקרים משלושים מדינות מרחבי העולם, שהינם חוד החנית של מחקר הפסיכותרפיה בעולם. בכנס הציגו את מחקריהם כשבעים חוקרים ישראלים מכל האוניברסיטאות בארץ וכמאה ושלושים ישראלים השתתפו בכנס.
לאחר הכנס, ראיינו את פרופ' הדס ויסמן, חברת הוועדה המארגנת המקומית ונשיאת הארגון לשעבר, על מנת ללמוד עוד על פעילות האגודה לחקר הפסיכותרפיה ולשמוע אודות הכנס החשוב שהתקיים בישראל לראשונה.
התחלתי להגיע לכנסי ה-SPR כשהייתי סטודנטית לדוקטורט בטורונטו, והמנחה שלי, לורה רייס, שהייתה במקור סטודנטית של קרל רוג'רס באוניברסיטת שיקגו וחוקרת מובילה במחקר על תהליכים בפסיכותרפיה הציעה לי להצטרף אליה לכנס. במהלך הדוקטורט הגעתי לכנסים הללו איתה בתור סטודנטית ונשבתי בקסמי הארגון. כשחזרתי לארץ, המשכתי לנסוע לכנסים שהתקיימו בארה"ב ובאירופה כמעט מידי שנה.
המטרות של הכנסים של ה-SPR הן לקדם את מטרות הארגון - פיתוח והפצת מחקר ואינטגרציה של ידע אמפירי, תיאורטי וקליני בפסיכותרפיה ברמה הבין-לאומית. ה-SPR הוא ארגון מאוד ותיק, הפועל משנת 1969, כאשר את המטרות קבעו מקימיו - Ken Howard and David Orlinsky. הארגון כולל לא רק פסיכולוגים, אלא גם חוקרים ממקצועות טיפוליים אחרים - פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מטפלים ביצירה והבעה, ביבליותרפיסטים ועוד...
הכנסים של ה-SPR משלבים מחקר בתחומים שונים של פסיכותרפיה, תוך חשיבה על אינטגרציה ביניהם. הדבר שונה למשל מכנסים של ה-APA, שהם בראש ובראשונה כנסים של פסיכולוגים אמריקאים. ב-SPR יש חוקרי פסיכותרפיה ולא פסיכולוגים או פסיכיאטרים כפרופסיות נפרדות, והם מגיעים מכל העולם.
עוד דבר שייחודי ל-SPR, הוא שרוב החוקרים הם גם קלינאים ועובדים בטיפול במקביל למחקר. גם לי אישית חשוב להמשיך להיות מעורבת בעבודה קלינית במקביל למחקר. בעיני המודל של פסיכולוגיה קלינית הוא ייחודי, שכן הוא מכשיר אנשים להיות קלינאים כמו גם חוקרים, וספציפית תחום המחקר בפסיכותרפיה מציע שילוב כזה, שבו המטרה היא לעסוק במחקרים שיהיו רלוונטיים לעשייה הקלינית. הארגון, החברים בו והכנסים, מנסים לחבר את שני החלקים הללו - את המחקר והטיפול.
מאז שנת 2004 ואף לפני כן, מאוד רצינו לקיים את הכנס בישראל. לשמחתנו, פרופ' גארי דיימונד לקח את הובלת הכנס על עצמו. היו לנו ספקות וקשיים במהלך תכנון הכנס - המצב הביטחוני לא מיטבי וכמובן לא ניתן לצפות אותו לטווח הארוך, אבל בכל זאת הרגשנו שאנחנו לא רוצים לוותר על קיום הכנס בארץ. ישנם כנסים אחרים שהיו אמורים להתקיים השנה בארץ ועברו למדינות אחרות או לא התקיימו, וגם עלינו היו לא מעט לחצים של אנשים, בעיקר מחו"ל, שלא שייכים לארגון, שהפעילו לחץ להעביר את הכנס מהארץ. היו גם, ככל הנראה, אנשים שלא הגיעו לכנס - מסיבות ביטחוניות או פוליטיות. אבל הארגון והנהלת ה-SPR תמכו בנו לאורך כל הדרך וסייעו לנו לקיים את הכנס בישראל, והדבר היה מאוד מיוחד ומרגש עבורנו.
היה מיוחד גם לראות את כמות הישראלים הגדולה שהגיעה לכנס. בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים הגיעו לכנסים, אבל השנה המספר היה גדול במיוחד, כ-130 ישראלים השתתפו בכנס, כאשר חלקם הגדול היו סטודנטים ישראלים. מבחינתנו זאת האיכות והרווח של קיום הכנס, שכן הוא אפשר לסטודנטים ולחוקרים ישראלים להציג בכנס ובכלל להיחשף ל-SPR.
דבר נוסף שהיה מיוחד הוא שהכנס היה מאוד בינלאומי - אנשים הגיעו אליו מכל העולם - סין, יפן, טאיוואן, הודו, כל אירופה, בריטניה, ארצות הברית, קנדה, דרום אמריקה, ואוסטרליה. הוא היה גם מאוד רב גילאי - היו הרבה מאוד סטודנטים צעירים מחו"ל ומהארץ. היה לנו מאוד חשוב שהרבה צעירים יקבלו זמן ומקום להציג ולקבל משוב בכנס.
זה חלום ישן - לעשות כנס SPR בירושלים. במשך שנים אנשים הביעו המון סקרנות בקשר לישראל ואמרו שהם רוצים לבוא לפה, וזה חלק מהמניע. אבל בעיקר, היה לי חשוב לחשוף את הקהילה בישראל למחקר בפסיכותרפיה ולאפשר לסטודנטים שלנו להיחשף לתחום. האופי של כנס ה-SPR הוא תמיד מאוד חם ומקבל, והכנס הזה בירושלים היה אפילו יותר חם ומקבל מבדרך כלל. התקווה שלי היא שזה מהווה חיזוק ומושך סטודנטים שאולי אחרת לא היו מעורבים במחקר, שמתפתחים באופן בלעדי בעבודה בקליניקה. בעיני החשיפה הזאת היא חשובה ומדבקת.
במיוחד בתקופה זו, בה נוצר צורך אדיר להראות את האפקטיביות של הפסיכותרפיה, אני חושבת שזה זמן מאוד חשוב לקהילה הטיפולית להיחשף לרעיונות האלה.
חשוב בעיני לקחת את הרעיון כי יש צורך גדול בטיפול מבוסס מחקר, וכי כל מטפל צריך להחזיק בידע המחקרי הזה. חשוב לחשוב על הדברים עליהם אנו דנים בקליניקה ובהדרכות, לחקור אותם, ואם לא לחקור בעצמך - לקרוא את המחקרים שקיימים בשטח. בעיני חשוב גם להיחשף לחוקרים, לקיים איתם שיח, להגיע לכנסים מחקריים ולשמוע במה עוסק המחקר בפסיכותרפיה. בנוסף - יש כאן מסר שהמחקר יכול להגיע מהשטח. תחנה לבריאות הנפש יכולה למשל להחליט מה מעניין אותה לחקור - לשאול את השאלות שמעניינות אותה. חשוב שהמחקר יגיע מבפנים - מהעולם הטיפולי.
עוד מסר חשוב הוא מסר של ניסיון לאינטגרציה - הכנס כולל מחקרים מתחומים שונים ותיאוריות שונות. אין פה רק אוריינטציה אחת, אלא ניסיון לאינטגרציה וקשר בין הגישות השונות. חשוב להבין שיש נושאים שהם חותכים מעבר לגישה מסוימת, כמו הברית הטיפולית, יחסי מטפל מטופל ועוד... נושאים מרתקים וחשובים בשביל כל מטפל. שכולם צריכים להכיר ולהיות סקרניים לגביהם.
בנוסף, הגישה המתודולוגית היא פלורליסטית וכוללת מחקרים כמותניים מתוחכמים וכן מחקרים איכותניים וחקר שיטתי של מקרים, ועוד.
לכל אורך הכנס היה מאוד מעניין לראות את האופנים השונים בהם התקשרות נחקרה בשנים האחרונות. אנחנו נוטים לחשוב על התקשרות כמשהו שיותר קשור לפסיכולוגיה התפתחותית או אישיות, אבל בכנס הוצגו מחקרים רבים שבחנו את הקשר בין התקשרות לפסיכותרפיה, בעיקר בקשר להשפעת ההתקשרות על יחסי מטפל מטופל. אני חושבת שזה נושא שמאוד מעניין להסתכל עליו בפסיכותרפיה.
עוד פאנל שהיה בעיני חשוב ביותר, הוא פאנל שעסק בנושא הברית הטיפולית והציג בתוכו מידע מחקרי שכבר נצבר בנושא ומחקרים עתידיים. בפאנל השתתפו Clara Hill, Adam Horvath, Jeremy Safran, George Silberschatz.
היום נראה שהמחקר בפסיכולוגיה מאוד הולך לכיוון של מוח וקוגניציה. מול תנועה זאת, חשוב בעיני שמחקר בפסיכותרפיה עדיין יתפוס מקום מספיק מרכזי. חשוב לאפשר למטופלים את האפשרות לבחור בפסיכותרפיה שהינה מבוססת מחקר, ולכן חשוב שיהיה מחקר שיבחן את הפסיכותרפיה.
אחד הדברים המשמחים בשבילי בכנס, היה שהגיעו הרבה קולגות מאוניברסיטאות בישראל, שלא עסקו עד היום במחקר פסיכותרפיה. חוקרים פורים מאד מתחומים שונים בפסיכולוגיה (פסיכולוגיה התפתחותית וקלינית של הילד, טראומה, ועוד) שעד היום לא נחשפו כל כך למחקר בפסיכותרפיה, ושמחתי לראות שהם נחשפו לחשיבה על מחקרי התערבות וטיפול חדשים מהחוקרים המובילים בעולם.
בנוסף - אתגר אדיר נוסף הוא להפוך את הידע והמחקר לרלבנטי לקלינאים. המחקר הוא חשוב, אבל הוא חייב להיות מיושם בשטח ולכן חייבים למצוא דרך להביא את המידע לקלינאים באופן שיתאים להם.
פרופ' הדס ויסמן - החוג לייעוץ והתפתחות האדם, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה ופסיכלוגית קלינית בקרית טבעון. בעבר נשיאה של SPR.
מחקריה עוסקים ביחסי מטפל-מטופל, התקשרות המטפל והמטופל והקשר לתהליכים ותוצאות הטיפול. בנוסף היא חוקרת יחסים בינאישיים בדור שני ודור שלישי לשואה.
