דורית קנובל
זוגיות נחשבת לטובה ומספקת כאשר במהלך ההתמודדות עם אתגרי החיים נשמרת האינטימיות הרגשית והמינית.
אחד הכלים המרכזיים (אם לא העיקרי) בטיפוח ושימור האינטימיות הזאת היא היכולת לאזן בין ה'אנחנו' ל'עצמי', היכולת ליצור את ה"שנינו ביחד וכל אחד לחוד", תוך כיבוד וקבלת השוני אצל בן הזוג.
לא כך רואים זאת זוגות רבים, שמשאלת ליבם הגדולה ביותר היא זוגיות המתבטאת בהתמזגות טוטאלית של זוג האוהבים. בפנטזיה שלהם אין להם כלל צורך בסיפוק הצרכים "האגואיסטיים" שלהם. כל הצרכים מסופקים ע"י המרחב המשותף, בדומה להוויה של עובר ברחם אימו.
האומנם החלום הזה על ויתור גבולות 'העצמי' למען התמזגות האוהבים בלתי אפשרי במציאות, גם כאשר זהו הדבר ששני בני הזוג רוצים בו יותר מכל?
כנראה שלא. הפנטזיה להתמזג עם בן הזוג, שמקורה ככל הנראה בראשית קיומנו ברחם, אינה אפשרית, מפני שכאשר אנו מתקרבים למצב של התמזגות לכאורה, תחושת האושר העילאי הופכת לאימה לא מודעת מפלישה ואובדן העצמיות. במילים אחרות - כשאין 'אני' אין 'אנחנו'.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
דורית קנובל היא מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול הזוגי והמשפחתי
