מר עמנואל עמרמי דן בשינויים שהתרחשו בפסיכואנליזה ובתרבות מאז זמן כתיבתו של ספרו הקלאסי של פרויד “שלוש מסות על התיאוריה של מיניות” (1905). בתוך כך הוא ביקש לדון בשאלה האם הפסיכואנליזה, אשר נכתבה בזמנים בהם המיניות הייתה בחסר, תוכל להתאים את עצמה לזמנים בהם המיניות נמצאת בפאזה של עודפות. בהרצאה התייחס עמרמי לאמירתו של לאקאן כי "מציאות הלא מודע היא מציאות מינית" וביקש להתבונן עליה בכיווניות הפוכה. בהתבוננות זו המיניות הופכת מרחב לא מודע, לא נגיש ובלתי ניתן לשליטה ועמרמי טען שמתוך שכך, בתיאוריה ובמפגש הטיפולי, היא מתגלה דרך שלושה פנים: הפן הפרוורטי, הפן הטראומטי והפן של מיניות כפנטזיה.
