עמית וולק בהרצאתו עסק בריבוי הקולות של האדם, אשר באופן אינהרנטי מוביל אותו לפעול נגד עצמו, דרך ניתוח דמותו של ברטלבי בנובלה של הרמן מלוויל. וולק מבקש להתמקד בצורה ייחודית של פעולה זו דרך מה שהוא מבקש לכנות כ'ייחודיות מול העצמי'. מתוך כך, התייחס בדבריו להבחנה של ויליאם ג׳ימס בין I ל-ME, לנאורות על פי קאנט, ול'ניגוד עניינים' שבין האינטרס להתפתח לבין 'נאמנות למקור'.
