אור דוד הציג בהרצאתו את עבודת התזה שלו, העוסקת בחוויה של אנשי טיפול אל מול אנשים אובדניים. דוד ציין כי טיפול במטופל אובדני מהווה גורם לחץ משמעותי, המעורר במטפל תהיות אודות הכשירות שלו, כמו גם תחושות של פחד ואשמה. נמצא כי מטפלים צעירים, בפרט, מדווחים על מצוקה גבוהה מאוד לפני טיפול עם אדם אובדני, ואף מפתחים לעיתים טראומטיזציה משנית עקב המפגש. מסקנותיו של דוד היו כי להכשרה בנושא אובדנות יש משמעות רבה עבור כשירותם של מטפלים לקבל מטופל אובדני. הרתיעה ממטופלים אובדניים נובעת מהקושי של מטפלים לדבר באופן פתוח על חששות אלה, ולפנות לקבלת הדרכה מתאימה. לסיום, הדגיש דוד, יש מקום לחידוד המחויבות האתית עבור מטופלים אלו, הזקוקים לתמיכתנו.