פרופ׳ אהוד בודנר דן בתפיסה הסובייקטיבית של גיל וזקנה, והדגיש את החשיבות של הגיל הסובייקטיבי לרווחה הנפשית ובריאותם הפיזית של זקנים. כך, פרופ׳ בודנר הציג ממצאים מחקריים לפיהם זקנים אשר תופסים את עצמם כצעירים יותר מגילם, מתים בגיל מבוגר יותר מאלו אשר יש להם זהות עצמית מבוגרת. פרופ׳ בודנר הסביר כי הגיל הסובייקטיבי מתדלק את המשאבים הפסיכולוגיים ואת תחושת המסוגלות, אשר בתורם תורמים לתחזוק הבריאות, ובסופו של דבר משפרים את סיכויי ההישרדות.
