הרצאתו של בנימין גולדנהירש הציגה את עבודת הדוקטורט שלו, בה הוא מבקש להציג היפוך בנקודת המבט המוכרת לפיה התיאוריה קודמת לפרקטיקה. בהרצאה, הוא טען כי ניתן לראות את הפרקטיקה כמכוננת תיאוריה והדגים כיצד הוא בוחן זאת דרך היחס שבין פסיכואנליזה ודת. לשם המחשת רעיונותיו דן בפעולת הווידוי, ובאופן שהיא משתלבת הן בדת והן בפרקטיקה הפסיכואנליטית.
