פרופ׳ שמואל ארליך סקר את ניסיונותיו של פרויד להבין את המנגנונים אשר עומדים ביסודה של הנפש האנושית, תוך התייחסות לסומה ולפסיכה, ותיאר את האופן בו חיבור זה מתבטא בתורת הטיפול הפרוידיאנית. פרופ׳ ארליך הדגים את תנועת המטוטלת בכתביו של פרויד בין גוף לנפש, וטען כי החיבור בין גוף לנפש הוא המקנה לתאוריה של פרויד את מעמדה הייחודי והבלעדי, בהשוואה לתאוריות פסיכואנליטיות מאוחרות יותר.
