ד״ר עדו פלג פתח את הרצאתו בהצגת ההמשגה של ד״ר ארל הופר לתקווה, לפיה תקווה היא הנכונות והיכולת להשתמש בדמיון על מנת להתגבר על מכשולים. כך, תקווה היא היכולת לדמיין אפשרויות לשימוש יצירתי בחוויה הטראומטית, ודרכים להיחלץ ממנה. ד״ר פלג הציע כי בניגוד לפסיכואנליזה הקלאסית המתמקדת בעבר, הגישה ההתייחסותית מתייחסת אל האדם כנטוע בהקשר של זמן ומרחב, ואל התהליך הטיפולי כתנועה משותפת על ציר הזמן. על כן, בחסות הגישה ההתייחסותית ניתן לעסוק בתקווה, אשר מגלמת התייחסות לעתיד. בהמשך, הסביר ד״ר פלג את המאפיינים הייחודיים של הטיפול הקבוצתי ואת הרלוונטיות שלהם ליצירת תקווה. ד״ר פלג הדגים את הבניית התקווה בטיפול הקבוצתי בעזרת שלוש דוגמאות מן הקליניקה.
