פרופ׳ דנה אמיר עסקה בהרצאתה בדפוס ההתקשרות הפוסט טראומטי הנוצר בקרב ילדים מאומצים. לדבריה, כאשר אובייקט ההיקשרות ״מפנה עורף״ לילד הרך, במובן המטאפורי אך גם במובן הממשי, מתקבל דפוס התקשרות אשר מתאפיין לסירוגין בהתרחקות והימנעות רגשית מחד גיסא, ובהיצמדות והידבקות אל האובייקט מאידך גיסא. לפי פרופ׳ אמיר, על אף שנדמה כי דפוס זה מקיים תנועה בין קשר לנפרדות, בפועל בשני המקרים מדובר בשלילת האפשרות לחיבור.
