אירועים טראומטיים כמו תאונות, אירועי טרור, מלחמות ותקיפות מיניות הם אירועים שהנפש עשויה להתקשות לעבד ו״לעכל״. כתוצאה מכך, חלק מהאנשים עלולים לסבול מתסמינים פוסט-טראומטיים כמו זיכרונות חודרניים, פלאשבקים, דריכות יתר, קשיי שינה והימנעות ממקומות או פעולות שמזכירים את הטראומה. מודל ה-Somatic Experiencing הוא מודל טיפולי אשר מטרתו לסייע בעיבוד האירוע הטראומטי על ידי שימוש בחוויה החושית. בעמוד זה תוכלו לקרוא על הרציונל העומד מאחורי SE, מתי טיפול SE יכול להתאים, וכיצד נראה טיפול כזה.
.jpg)
אחת ההבנות בתחום הטראומה נוגעת לכך שאירועים טראומטיים הם אירועים אשר בני אדם מתקשים לעבד. לפי גישת ה-SE, בעוד שהיכולות המחשבתיות והרגשיות שלנו מאפשרות לנו לעבד, לארגן ו"לרשום" בתודעתנו אירועים שגרתיים, הרי שנפשנו מתקשה לייצר תהליכים דומים כאשר מדובר באירועים טראומטיים. על רקע ההבנה הזו, החלו חוקרים וקלינאים שונים להצביע על כך שחלק ניכר מהחוויה הטראומטית נרשם בגופו של האדם: הגוף והחושים רושמים וזוכרים היטב את החוויה הטראומטית, ובהתאם מופיעים סימפטומים פוסט טראומטיים כגון פלאשבקים, זיכרונות חודרניים, סיוטי לילה, דריכות, עוררות יתר, ועוד.
מודל ה- Somatic Experiencing מניח כי הפרעת דחק פוסט-טראומטית מהווה מצב קיצוני בו אסטרטגיות ההתמודדות הטבעיות והאדפטיביות שלנו (Fight, Flight, Freeze) ממשיכות ללוות אותנו גם הרבה אחרי שהסכנה חלפה. כך, במצבים פוסט-טראומטיים האנרגיה הגופנית הנדרשת למאבק או בריחה נותרת כלואה בגוף, ואינה משתחררת. היבט זה נכון במיוחד כאשר לא מתאפשר לשורד הטראומה לעבד את האירוע ולפרוק את המתח הגופני עם סיומו. כתוצאה מכך, המתח נותר במערכת הגופנית-עצבית ומתבטא בסימפטומים פוסט-טראומטיים.
על רקע תפיסה זו פיתח ד״ר פיטר לוין את מודל SE אשר מדגיש באופן ניכר את החוויה הגופנית ואת האופן בו עיבוד החוויה דרך הגוף מסייע להקלה בסימפטומים הטראומטיים, ולהשגת איזון במערכת הגופנית (הומאוסטזיס). לפי המודל, ניסיונות עיבוד של הטראומה בערוצים רגשיים או מחשבתיים (קוגניטיביים) לא יובילו להקלה משמעותית, ולפעמים אף עלולים לגרום להחמרה במצב. במקום זאת, יש לנסות להגיע להקלה דרך התמקדות בגוף ובחוויה החושית, ולשים דגש על החוויה הפנימית של המטופל.
בעוד טיפול SE מכוון בדרך כלל להתמודדות עם סימפטומים פוסט-טראומטיים, הטיפול יכול לסייע גם במגוון התמודדויות אחרות כגון דיכאון, חרדה, התקפי זעם, הפרעות שינה, ועוד. זאת, בהתבסס על ההבנה שקשיים רגשיים מגוונים יכולים לקבל ביטוי גופני. למשל, אדם שסובל מחרדה עלול לחוש כאבים כרוניים בגב ובצוואר, ואדם הסובל מהתקפי פאניקה יכול לחוש סחרחורות וקוצר נשימה.
בהתאם לתפיסה המדגישה את רישומה של החוויה הטראומטית בגוף, מודל ה-Somatic Experiencing מציע שיטת טיפול המכוונת ליצירת איזון מחודש במערכת הפסיכו-פיסיולוגית. זאת, באמצעות הגברת יכולתו של המטופל להתמקד בתחושותיו בהווה, ותוך התחברות הן לאירועים הטראומטיים והן למשאביו הפנימיים. בשלב הראשון, טיפול SE יסייע למטופל לרכוש כלים של רגיעה גופנית כדי לקדם תחושת ביטחון ושלווה. לאחר מכן, הטיפול ישאף לסייע למטופל להצליח לשאת את התחושות הבלתי נעימות שהוא חווה, ולרכוש כלים לוויסות חושי וגופני שיקלו עליו.
השיטה מתמקדת בחוויית ה״כאן ועכשיו״ מתוך הבנה שהריפוי מתרחש בהווה, ולא בעבר. בעוד ניתן לדבר על אירועי העבר בטיפול, ההנחה ב-SE הינה כי השינוי יבוא כאשר ניתן יהיה להתמקד באופן בו האירועים נחווים בהווה, תוך שחרור המתח הכרוני שנצבר בגוף, באמצעות הפניית תשומת לב קשובה לחוויה החושית והגופנית.
