אבחון פסיכודיאגנוסטי, המוכר גם בשם אבחון פסיכולוגי, הוא אבחון אשר מכוון למתן תמונה אישיותית מקיפה על עולמו הפנימי של הנבדק. אבחון פסיכודיאגנוסטי כולל, בין היתר, מידע על התכנים הפנימיים המעסיקים את הנבחן, כוחותיו, דפוסי היחסים הבין אישיים המופנמים שלו, סגנון החשיבה והתפיסה האופייניים לו, מנגנוני ההגנה בהם הוא משתמש, דימויו העצמי, שאיפותיו ועוד.
.jpg)
.jpg)
אבחון פסיכודיאגנוסטי הוא אבחון הנערך על ידי פסיכולוגים קליניים ומתאים הן לילדים והן לבוגרים, כאשר קיימות שתי גרסאות של המבחן: גרסה המותאמת לילדים בגילאי 8-16 וגרסה המותאמת למתבגרים ובוגרים בגילאי 16 ומעלה. אבחון פסיכודיאגנוסטי משמש בדרך כלל למספר מטרות מרכזיות:
קביעת אבחנה: אבחון פסיכודיאגנוסטי עשוי לסייע בקביעת אבחנתו של האדם במקרים בהם הריאיון האבחוני הסטנדרטי אינו מאפשר קבלת מידע מספק על עולמו הפניני של המטופל, עקב חוסר שיתוף פעולה או קושי שלו בהמשגת קשייו.
מתן חוות דעת: אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול לספק חוות דעת אישיותית המסייע בהבנת הנבדק ובהערכה של מניעיו, כוחותיו ויכולותיו סביב סוגיות משפטיות שונות. לדוגמה, אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול לסייע לזהות האם פעולה אלימה או התנהגות מינית בלתי תקינה של הנבדק קשורה ממצפוניות לקויה ורמות אגרסיביות גבוהות או בלקות אינטלקטואלית או רגשית הפוגעת ביכולתו לקרא נכון קודים חברתיים.
המלצות טיפוליות: אבחון פסיכודיאגנוסטי מציע תמונה מקיפה של עולמו הפנימי של הנבדק ויכול, בהתאם, להציע קווים מנחים לסוג הטיפול לו האדם זקוק. למשל, ממצאיו של אבחון פסיכודיאגנוסטי יכולים לסייע למטפל לזהות האם המטופל זקוק לטיפול בסגנון תומך המחזק יכולות תפקודיות בסיסיות, או לטיפול מעמיק המכוון לזיהוי הגורמים הלא מודעים העומדים בבסיס הקשיים הרגשיים. בדומה, אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול לספק למטפל מידע על תכנים המעסיקים את המטופל במיוחד או על נושאים רגישים שהמגע בהם עשוי להיות טעון במיוחד עבורו.
מבחנים קוגניטיביים: תהליכים קוגניטיביים מהווים נדבך מרכזי באישיות, וכך גם האינטראקציה שלהם עם תהליכים רגשיים. בהתאם, אבחון פסיכודיאגנוסטי כולל בדרך כלל מבחן העתקת צורות ומבחן אינטליגנציה. מבחן העתקת צורות מספק מידע ראשוני על תקינותם של תהליכי תפיסה וחשיבה, על יכולות זיכרון, תפיסה מרחבית וריכוז, ועל המידה בה תהליכים אלו מופרעים על ידי גורמים רגשיים. מבחן האינטליגנציה מסייע בקביעת אבחנה במקרים של ספק לגבי רמת תפקודו האינטלקטואלי של האדם (למשל, האם האדם סובל מפיגור או לא), ובתהליך של בניית תמונה של עולמו הפנימי של האדם. רמת האינטליגנציה מסייעת להבין מי הוא הנבחן ובו זמנית מאפשרת לקבל מידע נוסף על עולמו הפנימי: כיצד הוא מתמודד עם אתגרים? האם קיימים פערים משמעותיים ביכולותיו בתחומים שונים, והאם פערים אלו נובעים מגורמים רגשיים? האם תוכן רגשי מסוים מעסיק את האדם באופן שפוגע בתפקודו הקוגניטיבי?
מבחנים השלכתיים: מבחנים השלכתיים מהווים את לב האבחון הפסיכודיאגנוסטי מאחר והם מספקים מידע רב על עולמו הפנימי של הנבדק. המבחנים ההשלכתיים כוללים סדרת מבחנים המבוססים על הצגת גירוי עמום אליו הנבדק מתבקש להגיב. ההנחה העומדת מאחורי מבחנים אלו היא שהמפגש עם גירוי עמום גורם לנבדק להשליך על הגירוי את עולמו הפנימי באופן שחושף את התכנים המרכזיים המעסיקים אותו ואת סגנונו האישיותי. במסגרת אבחון פסיכודיאגנוסטי נערכים בדרך כלל מבחן ציורים, מבחן סיפורים ומבחן הרורשך.
מבחן MMPI: בשנים האחרונות נעשה יותר ויותר שימוש במבחן ה- MMPI. מבחן זה כולל סוללת שאלות הכוללות היגדים אישיותיים אשר הנבדק מתבקש להגיד אליהם בחיוב או בשלילה. כל מקבץ שאלות מרכיב סולם תוכן אשר מאפשר להתייחס אל הנבדק מפרספקטיבות שונות שביניהן היפוכונדריות, דיכאון, נשיות, גבריות, פסיכותפתיות, הסתגרות מול מוחצנות ועוד.
