גיל ההתבגרות הוא תקופה מורכבת בחייו של המתבגר. על התפר שבין ילדות לבגרות ובין עצמאות לבין תלות בהורים, מתבגרים נדרשים להתמודד עם מטלות התפתחותיות רבות: גיבוש זהות לכידה ויציבה יותר, העמקת הקשרים הבין אישיים, גילוי המיניות ובניית זהות מינית, פיתוח אחריות אישית, צמצום ההישענות על ההורים כמקור השפעה בלעדי וביסוס יכולת התמודדות עם דרישות חברתיות ולימודיות ההולכות ונעשות מורכבות יותר. מרבית המתבגרים מצליחים להתמודד באופן משביע רצון עם מטרות אלו אך חלקם נתקלים בקשיים לנוכח המורכבות ונזקקים לעזרה או הכוונה מסוימת אשר תסייע להם לצלוח באופן טוב יותר את גיל ההתבגרות.
במצבים בהם המתבגר מתמודד עם קשיים רגשיים שביניהם דיכאון, חרדה, בעיות התנהגות, קשיים חברתיים, הפרעות אכילה וכן הלאה, יש לפנות אל טיפול פסיכולוגי הניתן על ידי פסיכולוג קליני או חינוכי או אל פסיכותרפיסט אשר הכשרתו מאפשרת לו לסייע בתחומים הנוגעים להיבט הרגשי. אך מה בנוגע למתבגרים אשר אינם מתמודדים עם קושי רגשי, אך תפקודם היומיומי בבית או בבית הספר אינו משביע רצון? עבור מתבגרים אלו, אשר אינם מתמודדים עם בעיה רגשית אלא עם קשיים מינוריים יותר, פותח התחום של אימון למתבגרים.
אימון למתבגרים, בדומה לסוגי אימון אחרים, הוא אסטרטגיה ייעוצית קצרת מועד אשר מכוונת לסייע למתאמן להגדיר יעדים או שינויים בהם הוא מעוניין ולזהות את הדרך שתאפשר לו לפעול להשגתם באופן שיטתי ויעיל. אימון למתבגרים מבוסס על גיוס המוטיבציה של המתבגר להשגת שינוי בחייו, ובכך מעביר פעמים רבות את האחריות לידיו של המתבגר ומנטרל מאבקי כוח ועימותים משפחתיים הנוגעים לתפקודו. כך, למשל, אימון למתבגרים יכול לסייע במקרים בהם קיימים קשיי בהתארגנות וביצירת איזון בין חיי החברה, פעילויות פנאי (חוגים, תנועת נוער) ומטלות לימודיות, במקרים בהם המתבגר מתקשה או מתנגד לביצוע המטלות שהוגדרו על ידי ההורים ובמקרים בהם המתבגר חש ש"אינו מוצא את עצמו" ומתקשה להתמקד ולנהל את עצמו באופן מכוון מטרה. כמו כן, אימון למתבגרים יכול לסייע למתבגרים המתמודדים על הפרעות קשב וריכוז המתבטאות בסימפטומים כקשיי התארגנות וניהול זמן, פיזור ושכחנות, לחץ מוגבר, קושי בהתמודדות עם שינויים בשגרה, איחורים וקשיי התעוררות בבוקר, אימפולסיביות והתנהגות פזיזה וחסרת אחריות.
במסגרת אימון למתבגרים המאמן מסייע למתאמן להגדיר מטרות אישיות המחוברות אליו ואל צרכיו. במובן זה, אימון למתבגרים אינו מכוון בהכרח להשגת מטרות הוריות, אך במרבית המקרים תהיה חפיפה משמעותית בין כיווני השינוי הרצויים על ידי ההורים לאלו של המתבגר. כך, למשל, בעוד שההורים עשויים לצפות שהמתבגר יתחיל להיות האחראי להתעוררות והתארגנות הבוקר ויתמודד טוב יותר עם מטלות בבית ובבית הספר- המתבגר עשוי להגדיר מטרות כמו "לקבל יותר אמון וחופש מההורים" או "להצליח יותר בלימודים". בהתאם לתפיסה זו, השלב הראשון של אימון למתבגרים יכלול בדרך כלל הגדרת מטרות רלוונטיות למתבגר. לאחר מכן, המאמן ילווה את המתאמן בתהליך של הגדרת יעדי משנה החיוניים להשגת המטרה המרכזית (למשל, קניית שעון מעורר, קביעת זמן למידה עם חבר, הגדרת הזמנים בהם נוח למתבגר לבצע את המטלות הביתיות). כחלק מתהליך זה, המאמן יסייע למתאמן לזהות גורמים פנימיים וחיצוניים אשר מעכבים את תהליך השגת המטרות. גורמים אלו עשויים להיות לחץ חברתי ("כל החברים שלי לא לומדים ברצינות"), מאבקים מול ההורים ("למה שאני אבוא לקראתם אם הם לא מקשיבים לי?"), מתח ולחץ, דימוי עצמי נמוך, היעדר אסרטיביות, קשיי שליטה עצמית וכן הלאה. במסגרת אימון למתבגרים המאמן מסייע למתאמן לבסס שליטה באסטרטגיות וטכניקות שונות אשר יסייעו לו להתמודד עם היבטים אלו, ולהוציא לפועל את מטרותיו. כך, האימון מהווה מסגרת המעודדת ומשמרת מוטיבציה לשינוי, מחזקת את יכולות ההתמודדות והתפקוד של המתבגר בהיבטי חיים שונים ומחזקת את ביטחונו העצמי ואמונו ביכולותיו. במקביל, הקשר עם אדם בוגר המהווה מעין "מנטור" או "מכוון דרך" מחזק את תחושת הביטחון של המתבגר, מקנה לו מודל חיובי נוסף לחיקוי (מלבד ההורים אשר הקשר איתם עשוי להיות אמביוולנטי יותר בתקופת חיים זו) ומציע לו מענה והקשבה אמפתיים, מכבדים ובלתי שיפוטיים.
