נאום מול קהל, פרזנטציה במקום עבודה חדש, העברת הרצאה... סיטואציות אלו עשויות לעורר אצל כל אחד מאיתנו אי נוחות, מתח, לחץ ו"פרפרים בבטן". תחושות אלו טבעיות ומובנות מאחר ובמהלכן אנו חווים את עצמנו כחשופים במיוחד להערכתם של אחרים את יכולותינו וביצועינו. למעשה, רמה מתונה של לחץ אף עשויה לדרבן אותנו להתכונן היטב, להיערך ולהתאמן וכך למצות את הפוטנציאל האישי שלנו. עם זאת, אנשים המתמודדים עם חרדת קהל חווים חרדה, לחץ ומתח בעוצמות אשר גורמות למצוקה נפשית ניכרת ולעתים אף לפגיעה בתפקוד ולהימנעות מסיטואציות המצריכות עמידה מול קהל.
חרדת קהל, אם כן, מוגדרת כמצב בו האדם חווה פחד עז ומצוקה לקראת או כאשר הוא נדרש לדבר או להופיע מול קהל. לחלופין, חרדת קהל עשויה להיות מאובחנת כאשר האדם נמנע במכוון מסיטואציות המצריכות עמידה מול קהל עקב המצוקה הנגרמת לו בסיטואציות אלו. בדרך כלל, חרדת קהל תלווה בתסמינים הבאים לידי ביטוי ברמה הרגשית, הפיסית וההתנהגותית:
הרמה הרגשית: ברמה הרגשית, אנשים המתמודדים חרדת קהל חווים תחושות עזות של מתח, לחץ ופחד. לעתים תחושות אלו מוסוות על ידי או מתקיימות לצד תחושות של תסכול, כעס (על הקהל או של האדם על עצמו) ועצבנות.
הרמה הפיסית- ברמה הפיסית, חרדת קהל מלווה פעמים רבות בסימפטומים פיסיולוגיים המאפיינים מצבי פחד: רעד, הזעה, כאבי בטן, דפיקות לב מואצות, נשימה מהירה וכן הלאה.
הרמה ההתנהגותית: חלק מהאנשים המתמודדים עם חרדת קהל מצליחים לתפקד באופן תקין למרות המצוקה הפיסית והרגשית בה הם שרויים, אך אחרים חווים סימפטומים התנהגותיים הפוגעים בתפקודם. הסימפטום ההתנהגותי האופייני ביותר למצבי חרדת קהל הוא הימנעות- אנשים החווים חרדת קהל נוטים להימנע ממושא חרדתם, כלומר מסיטואציות של עמידה מול קהל. בחלק מהמקרים, הימנעות זו מוכללת ליותר ויותר מצבים של דיבור מול קהל (למשל, חרדת קהל המתפתחת גם לקושי בדיבור מול זרים או בקבוצות חברתיות גדולות). כמו כן, אנשים המתמודדים עם חרדת קהל עשויים לדווח גם על תחושות של קיפאון, גמגום או תזזיתיות לקראת או בעת הסיטואציה המלחיצה.
חרדת קהל עשויה להופיע כפוביה ספציפית- סיטואציות נקודתיות מהן האדם מפחד (למשל, הרצאות או פרזנטציות) אך בחלק מהמקרים חרדת קהל תתקיים כחלק מתופעה רחבה יותר של חרדה חברתית, המתבטאת באי נוחות, חרדה והימנעות מסיטואציות חברתיות רבות שבכללן גם דיבור או הופעה בפני קהל. בשני המקרים, חרדת קהל קשורה פעמים רבות בשילוב בין גורמים קוגניטיביים ואישיותיים.
ברמה הקוגניטיבית, אנשים המתמודדים עם חרדת קהל נוטים פעמים רבות לסגנון חשיבה בלתי יעיל הכולל חשיבה דיכוטומית ("אם זה לא מושלם זה לא שווה"), חשיבה מוקצנת ("התבלבלתי. הכל נהרס"), וחשיבה פסימית ("בטח כולם צוחקים עלי... בחיים לא יקדמו אותי"). סגנון חשיבה זה הופך את סיטואציית העמידה מול קהל למאיימת במיוחד וכך נוצר מעגל שלילי בו האדם חווה סימפטומים פיסיים ורגשיים של חרדה אשר מעצימים את תחושת חוסר היכולת שלו אשר מגבירה את החרדה וחוזר חלילה. מעבר לכך, אנשים המתמודדים עם חרדת קהל נוטים לא פעם להיות בעלי דימוי עצמי נמוך ו/או נטייה לפרפקציוניזם אשר מגבירים את רגישותם לביקורת והערכה שלילית.
אנשים רבים החווים חרדת קהל מתמודדים איתה דרך הימנעות (למשל, ויתור על תפקידים המצריכים עמידה מול קהל) או דרך התעקשות על התמודדות ישירה למרות המצוקה. עם זאת, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע באופן משמעותי בהתמודדות עם מצבי חרדת קהל.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי, למשל, הוא טיפול קצר מועד המתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה וההתנהגות הבלתי יעילים וברכישת טכניקות ומיומנויות לנטרול הקוגניציות הבלתי יעילות ולוויסות ושליטה בחרדה. זאת, במקביל לבניית תכנית הדרגתית החושפת את המטופל בהדרגה לסיטואציות הנחוות עבורו כמאיימות, כך שיוכל לצבור יותר ויותר חוויות חיוביות של עמידה מול קהל ולבסס את תחושת הביטחון.
טיפול פסיכודינמי מסייע אף הוא בזיהוי דפוסי החשיבה וההתנהגות המשמרים את החרדה, אך מתמקד לאו דווקא בהקניית מיומנויות התמודדות קונקרטיות, אלא בחקירה מעמיקה של הגורמים להיווצרות חרדת הקהל. זאת, מתוך הנחה שעיבוד גורמי העומק יביא לשינוי בדפוסי הרגש והחשיבה וכך גם לנטרול החרדה.
לבסוף, חלק מהמתמודדים עם חרדת קהל נעזרים גם בטיפול תרופתי אשר פועל להפחתת רמות החרדה. טיפול זה יכול להיות נקודתי (למשל, לפני הרצאה), אך במידה ומדובר בנטיות חרדתיות רחבות יותר ניתן גם להיעזר בטיפולים נוגדי חרדה ארוכי טווח. בכל מקרה, במצבים של חרדת קהל משמעותית מומלץ לפנות גם אל טיפול פסיכולוגי אשר יביא לשינוי רגשי משמעותי וקבוע ולרכישת מיומנויות התמודדות קבועות.
