טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הוא תחום טיפול הכולל שילוב של בעל חיים בתכנית הטיפולית ומשמש כדי להעצים ולהשלים את היתרונות של פסיכותרפיה קונבנציונלית. מטרת הטיפול בעזרת בעלי חיים היא לשפר את תפקודו החברתי, הרגשי או הקוגניטיבי של המטופל והספרות המחקרית מלמדת כי הטיפול מאפשר הצבת מטרות טיפוליות-שיקומיות הכוללות עבודה על פגיעות ולקויות פיסיות, הפרעות התפתחותיות, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות בוויסות החושי, קשיים רגשיים ובין-אישיים ועוד. ככלל, הטיפול הרגשי בעזרת בעלי חיים מלווה תמיד בהנחייתו של מטפל מוסמך בתחום וכולל עבודה עם בעלי חיים שונים ביניהם כלבים, סוסים, אוגרים, ארנבים, ציפורים, לטאות ועוד.
כבר לפני כמאה שנים זוהו הרווחים הרגשיים הנלווים למגע עם בעלי חיים, כאשר אנשי צוות בבית חולים פסיכיאטרי בוושינגטון גילו כי המאושפזים נתרמים מן הקשר שנרקם ביניהם לבין כלבים ששהו במחלקה. עם זאת, רק בשנות ה-40 החלה להתפתח ההכרה הרחבה יותר בכך שקשר עם בעלי חיים יכול להוות לא רק מקור לנחמה וחום, אלא לסייע באופן עמוק בהתמודדות עם אתגרים פסיכולוגיים שונים. כך, למשל, החלו להתפרסם התייחסויות לכך שטיפול בבעלי חיים מסייע בקידום אחריות אישית, תורם לערך העצמי ומהווה מודל לימודי לילדים צעירים.
העניין שעוררה השפעתה החיובית של השהות עם בעלי חיים הן על אוכלוסיות נורמטיביות והן על אוכלוסיות המתמודדות עם קשיים נפשיים, הביאה באופן הדרגתי להכרה בכך שעבודה עם בעלי חיים יכולה להוות כלי טיפולי יעיל. כתוצאה מהבנה זו התפתחו שתי התערבויות מרכזיות: פעילויות הנעזרות בבעלי חיים, המתייחסות לבניית סביבה חיובית הכוללת בין היתר נוכחות של בעלי חיים, והתערבויות בעלת גוון טיפולי יותר המכונות טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים. אף על פי שניתן היה לחשוב כי טיפול מסוג זה מתאים רק לאוהבי בעלי חיים, מספר מחקרים הראו כי גם אנשים המדווחים על תחושות ניטרליות כלפי חיות נהנו מיתרונות הטיפול הרגשי בעזרת בע"ח.
כאמור, טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הוא התערבות שיקומית-טיפולית אשר מכוונת לקידום יכולות רגשיות, תפקודיות ובין אישיות באמצעות הקשר הנוצר בין המטופל לחיה. קשר זה נתמך ומונחה על ידי המטפל, המלווה את התהליך באופן צמוד במטרה להפיק מהקשר עם החיה את מירב הפוטנציאל ההתפתחותי, ולתרום להתקדמותו של המטופל באופנים נוספים. טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים עשוי להתקיים באופנים שונים התלויים בצרכיו וקשייו של המטופל, במסגרת בה ניתן הטיפול (למשל, בית הספר, חווה לרכיבה טיפולית, פנימייה טיפולית, בית כלא וכד') ובחיה שנבחרה לעבודה עם המטופל הספציפי.
בפועל, טיפול בעזרת בעלי חיים כולל טיפול בבעל חיים מצד המטופל או בילוי זמן עמו במהלך פגישה טיפולית ממוקדת מטרה. מטרה זו יכולה להיות פיזית, חינוכית או פסיכולוגית, אך חשוב לציין כי במצבים רפואיים או פסיכולוגיים מאובחנים טיפול בעזרת בעלי חיים יהיה טיפול משלים בלבד ולרוב לא יהווה את אסטרטגיית הטיפול הבלעדית. משך כל מפגש הוא בדרך כלל שעה, כאשר במפגשים הראשונים המטפל שואף לקבל הבנה מלאה של ההיסטוריה האישית של המטופל ולהעריך את נכונותו להתחיל קשר עם חיה טיפולית. לאחר תהליך היכרות זה, מתקדמים המטפל והמטופל אל תהליך עומד הכולל מספר משתנה של פגישות משותפות המותאמות לצרכי המטופל.
יש לציין כי טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הוא תחום טיפולי פורמלי אשר העיסוק בו מצריך הכשרה רשמית בתחום. מרבית מהמטפלים העוסקים בתחום של טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים יהיו בעלי הכשרה בתחום זה בלבד, וחלקם הקטן יהיו בעלי מקצועות והכשרה רחבה יותר בתחום של פסיכותרפיה (למשל, פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט המציעים בין היתר שירותי טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים). בהתאם, במרבית המקרים טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים יינתן כטיפול משלים או תומך, ולא כאמצעי הטיפול המרכזי (אינו מהווה תחליף לקבלת טיפול נפשי מלבד מקרים בהם המטפל המציע את השירות הוא בעל הכשרה מספקת על מנת להציע פסיכותרפיה). עם זאת, הסיבה להצעתו כהתערבות טיפולית משלימה נובעת מהיתרונות הייחודיים לגישה טיפולית זו.
קהל היעד של טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הוא מגוון ואנשים בכל הגילאים יכולים להיתרם מטיפול הנעזר בבעלי חיים בין אם במסגרת פרטנית (מטפל-מטופל-חיה) או קבוצתית (מטפל-מטופלים-בעלי חיים). הטיפול יכול להתאים לתמיכה בקשיים שונים כגון דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), התמכרות, הפרעות התפתחות (אוטיזם, מוגבלות שכלית התפתחותית וכדומה) או מצבים רפואיים אחרים כמו דמנציה, פרקינסון, שיתוק מוחין וכדומה.
כמובן, לאור המסגרת הייחודית של טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים, הטיפול מתקיים במרבית המקרים בפינות חי או חוות מיוחדות, בהן בעלי החיים מתורגלים ומותאמים לעבודה עם מטופלים המתמודדים עם קשיים שונים. כמו כן, טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים יכול להינתן כטיפול פרטני, טיפול קבוצתי או טיפול דיאדי (הורה וילד ביחד). בדומה לשיטות טיפול אחרות, בכל אחד מהפורמטים הללו ישנם יתרונות ייחודיים. טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הניתן באופן פרטני מאפשר להקדיש תשומת לב רבה לעולמו הפנימי של המטופל, לקשייו ולפיתוח יכולותיו האישיות. טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הניתן במסגרת קבוצתית נותן מטבעו דגש רב יותר לתחום הבין-אישי, ומאפשר לילד לתרגל בזמן אמת ובליווי של איש מקצוע מיומנויות בין אישיות בהן הוא מתקשה. לבסוף, טיפול דיאדי מאפשר ליצור דרך המפגש עם החיה דיאלוג משמעותי בין הילד להורה, המאפשר להם להתנסות בחוויות חדשות וחיוביות של קשר. בו-זמנית המודל הדיאדי חושף בפני המטפל את דינמיקת ההורה-ילד ומאפשר לו לסייע לשני הצדדים להבין זה את זה ולחזק את התקשרותם. לדוגמה, ילדה עשויה להסביר לאביה ש"הארנבון הוא עדין, וכאשר מדברים לידו בקול חזק ומפחיד ואפילו כשצוחקים בקול רם הוא נבהל ורוצה לחזור לכלוב שלו". המטפל עשוי לסייע לאב זה להבין את המסר החבוי בדברי הילדה - תחושתה שהיא נסוגה מקשר עקב דומיננטיות ואגרסיביות - ולתמוך בהרחבת הדיאלוג ביניהם על הנושא, כמו גם להדריך בעדינות את האב כיצד לבסס אינטראקציות חיוביות המותאמות יותר לצרכיה של ביתו.
במקרים מסוימים מסגרת הטיפול תשתנה לאורך הזמן בהתאם לצרכיו של המטופל. למשל ילד מסוים עשוי לחזק את ביטחונו העצמי ואת מיומנויות התקשורת שלו במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הניתן באופן פרטני, ולאחר זמן מה להצטרף גם למסגרת קבוצתית בה יוכל לתרגל ולשכלל את מיומנויותיו הבין-אישיות מול בני גילו.
ראשית, הטיפול בעזרת בעלי חיים מאפשר לרוב למידה בתחומים שונים. היבט זה רלוונטי בעיקר לילדים צעירים המתמודדים עם בעיות רגשיות ו/או התפתחותיות המקשות עליהם לרכוש מיומנויות בסיסיות כגון הליכה עצמאית לשירותים או שמירה על היגיינה. טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מפגיש את הילד עם חיות אשר הרגליהן בתחומים הרלוונטיים בולטים לעין - למשל, חתול אשר הולך לשירותים ולא עושה את צרכיו במקום אחר, אווז אשר מנקה את נוצותיו וכן הלאה. המטפל מלווה את מפגשו של הילד עם החיה ומסייע לו להתבונן בה כמודל לחיקוי והזדהות באופן שיאפשר לו לפתח מיומנויות תפקודיות רלוונטיות.
שנית, האכלה, ניקוי וטיפוח של בעל החיים או של סביבת המחייה שלו חיוניים לרווחתה של החיה ומהווים תנאי ליכולתו של המטופל לקיים עמה קשר משמעותי. הכרתו של המטופל בכך שרווחתה של החיה אליה הוא קשור תלויה בו עצמו, מסייעת פעמים רבות בחיזוק המוטיבציה לפעולה ובפיתוח אחריות אישית. כך, למשל, הידיעה כי כלב אהוב עלול להפסיד את הטיול היומי הארוך שלו עשויה לעודד נער עם קשיי התנהגות לקום מהמיטה ולהוציא את הכלב לטיול גם כאשר הוא עייף, מצוברח או מתמודד עם קושי רגשי. בדומה, הבנתו של ילד כי הארנב אליו הוא קשור ישהה בכלוב מלוכלך ומסריח אם יסרב לנקות את כלובו עשויה לדרבן אותו להתמודד גם עם תחום אחריות המקשה עליו, ובכך לחזק את תחושת האחריות והיכולת האישית.
קשיים מוטוריים עשויים להתלוות הן לבעיות פיזיולוגיות והן לקשיים רגשיים שביניהם הפרעות הוויסות החושי, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות הקשת האוטיסטית ומוגבלות שכלית התפתחותית. על אף שהתחום של טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים אינו מוגדר כפיזיותרפיה של ממש, העבודה עם בעלי החיים מאפשרת פעמים רבות חוויה טובה ומהנה של תרגול מוטורי. כך, למשל, ילד עם קשיים בוויסות החושי עשוי ללמוד לעדן את המגע שהוא מעניק לחיה על סמך תגובותיה וילד עם אוטיזם הסובל מרפיון שרירים עשוי להתחזק ולשפר את יציבת גופו דרך רכיבה טיפולית על סוסים.
לקיחת חלק במסגרת של טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מצריכה מהמטופל להתמודד עם אספקטים בין אישיים רבים איתם הוא עשוי להתקשות בחיי היום יום. במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים המטופל מקיים קשר משמעותי הן עם החיה והן עם המטפל, ובמידה ומדובר בטיפול הניתן במסגרת קבוצתית, גם עם חברי הקבוצה. ההתמודדויות הבין-אישיות הנלוות למפגשים אלו עשויות להיות חיוניות ליכולתו של המטופל לקיים קשר בטוח ומהנה עם החיה, ובהיבט זה טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מחייב אותו להתמודד עם אתגרים בין אישיים משמעותיים.
ראשית, יצירת קשר עם חיה מצריך הן גישה נכונה אל החיה והן קשב להוראות והנחיות המטפל. בהתאם, המטופל צריך לתקשר באופן יעיל ומותאם הן עם המדריך והן עם החיה וכך מתחזקות לא פעם מיומנויות תקשורת שונות כגון יצירת ושמירת קשר עין, וויסות ובחירה במגעים מותאמים, מיקוד הקשב בפרטנר לאורך זמן, דיבור והקשבה בתורות וכן הלאה.
שנית, טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מחייב את המטופל להתמודד עם גבולות. בחלק מהמקרים יהיה מדובר ב"גבולות" המוצבים על ידי החיה (למשל, חתול שמסתלק במידה ומגעו של הילד לא נעים לו), ובמקרים אחרים בגבולות המוצבים על ידי המטפל כדי לשמור על ביטחון המטופל והחיה (למשל, איסור על עלייה על סוס ללא קסדה או מניעת זמן איכות עם החיה עד למילוי חובות טיפול הפחות נעימות כניקיון הכלוב). ההתמודדות עם הגבולות המוצבים במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים עשויה להיות מאתגרת, איך מסיבה זו בדיוק היא לרוב גם מלמדת ומשמעותית עבור רבים מהפונים.
לבסוף, טיפול הנעזר בבעלי חיים תורם גם לחיזוק האמפתיה ובניית ניסיון בקשר אינטימי. אמפתיה לאחר נחשבת לאחת היכולות הקריטיות ביותר ליכולת ליצור ולשמר קשרים בין אישיים משמעותיים. טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים הוא טיפול המבוסס על יצירת קשר רגשי משמעותי עם החיה, ולכן המטפל יכול להשתמש בקשר הנוצר כדי לחזק את יכולתו של המטופל לחוש אמפתיה, דאגה ואכפתיות כלפי האחר. כך, למשל, המטפל יכול לעודד אסיר אלים או ילד עם אוטיזם המכונס בעולמו לבחון את תגובותיה הרגשיות של החיה, לנחש כיצד היא חשה במצבים מסוימים ולנסות לשער כיצד תחוש אם ינהג באופן כזה או אחר כלפיה. במקביל לכך, חווית ההתקשרות לחיה היא פעמים רבות חוויה ייחודית ביותר עבור ילדים ובוגרים אשר התקשרויותיהם לאחרים נוטות להיות מוגבלות ושטחיות. ההתקשרות לחיה נחווית פעמים רבות כמאיימת פחות מהיקשרות לאדם אחר, ובכך מהווה שלב הדרגתי או "תרגול" של יכולת התקשרות עמוקה לאחר.
לצד עבודה על קשר בין אישי, המפגש עם מטפל, קבוצה ובעיקר עם חיה, מפגיש את המטופל לרוב גם עם אתגרים רגשיים שונים שלו עצמו. הדבר יכול לנבוע מכך שמדובר בסיטואציה מעוררת חרדה עבור המטופל, המייצרת הזדמנות להתמודד עם חרדה זו באופן שונה, או מכך שהמטופל נדרש לבנות בטחון עצמי כדי לייצר אינטראקציה מוצלחת עם החיה.
כפי שציינו מוקדם יותר, טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מספק חוויה של קשר משמעותי וקבלת אהבה ללא תנאי, תחושה של נתינה לאחר הזקוק (למשל, אכלה וליטוף של כלב נטוש) ומגוון חוויות של הצלחה ומסוגלות (למשל, חווית ההצלחה הנלווית לאילוף כלב או לשיפור מיומנות הרכיבה על סוס). חוויות אלו תורמות פעמים רבות לחיזוק הביטחון העצמי ותחושת הערך העצמי, אשר מהווים נושאים מורכבים ורגישים עבור חלק ניכר מאוכלוסיית הפונים אל טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים.
בנוסף לכך הקשר הנוצר עם החיה במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מאפשר למטופל להזדהות איתה באופן עמוק ולהישען על הזדהות הזו על מנת לעבד תכנים רגשיים מורכבים (חרדה, טראומה, בדידות, דיכאון וכדומה). כך, למשל, אסירים יכולים להזדהות עם תחושתן של החיות הכלואות בכלוב, נער דחוי עשוי להזדהות עם חיה הממוקמת נמוך בהיררכיה החברתית או עם גור שנדחה על ידי אמו וכן הלאה. הזדהויות אלו מאפשרות למטפל לסייע למטופל לנסח את חוויותיו הרגשיות ולעבד אותן.
חיות בית כגון ארנבים, אוגרים, חתולים ובעיקר כלבים הן חלק מרכזי ביותר מהחיות איתן נעשית עבודה טיפולית במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים. הבחירה בחיות אלו נעוצה הן באופיין הנינוח יחסית ובהיותן מורגלות במגעים עם בני אדם, והן בעובדה שחיות אלו הן רכות, פרוותיות ונעימות למגע ולכן חווית הקשר איתן יוצרת פעמים רבות תחושות של חום, בטחון וקרבה.
דווקא לאור העובדה שמגעים אלו שכיחים וזמינים לילדים רבים גם בחיי היום, הורים רבים תוהים מה יתרונותיו של טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים ביחס לאימוץ חית מחמד או ביקור קבוע בפינות חי. בפועל, ההבדל טמון בנוכחות המטפל ובאופן בו הוא מלווה את הקשר של המטופל עם החיה. אמנם מחקרים רבים מצביעים על כך שקשר יומיומי עם בעלי חיים תורם גם הוא לרווחה הנפשית, אך כאשר קשר זה מתקיים במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים המטופל יכול להפיק ממנו רווחים נוספים. כלומר, במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים המטופל לא רק מלטף את החיה, משחק איתה או מטפח אותה, אלא יוצר איתה קשר ייחודי אשר דרכו המטפל מסייע לו לבין לעומק את חווייתו הרגשית ולהעמיק את יכולתו ליצור קשרים בין אישיים.
כך, לדוגמה, במסגרת טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים המטפל יכול לבדוק עם הילד איך הוא מפרש וחווה התנהגויות של בעל החיים כהימנעות מקשר, בריחה או התקפה. ילד המתמודד עם בעיות של אימפולסיביות ותוקפנות יכול למשל, לתאר כי "הכלב נוהם כי הוא רוצה שכולם יפחדו ממנו" או "כי הוא עצוב אבל הוא לא יודע אך להגיד את זה, כי הוא רק כלב". דרך ההשלכות של הילד על החיה והאופן בו הוא מפרש את התנהגותה, המטפל יוכל לסייע לילד לעבד היבטים דומים בנפשו ולפתח תגובות אדפטיביות יותר.
כמו כן, המטפל מסייע לילד לעבד חוויות רגשיות המתעוררות בו מול החיה (תסכול, חוסר סבלנות, דחייה, תחרות) ולחבר חוויות אלו לקשייו הבין אישיים. כאשר מדובר במתן טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים לילדים עם קשיים התפתחותיים משמעותיים (אוטיזם, למשל), תפקידו של המטפל מתרחב וכולל גם הכוונה והדרכה צמודה אשר יאפשרו את יצירת הקשר: ילד עם אוטיזם עשוי לעמוד מול כלב ידידותי מבלי לדעת כיצד ליצור עמו קשר, ובמקרה זה תפקידו של מטפל יהיה להנחות אותו בעדינות ולסייע לו לבסס אמון, קשר ואינטימיות.
סוג מרכזי של טיפול בעזרת בעלי חיים הוא הטיפול הנעזר בסוסים והוא כולל 2 סוגי טיפול מרכזיים: רכיבה טיפולית ופסיכותרפיה הנעזרת בסוסים. הרכיבה הטיפולית היא התערבות שיקומית-טיפולית בה נלמדים רכיבה, סייסות וטיפול בסוסים מתוך הנחה כי אלו יסייעו בקידום יכולותיו הרגשיות, התפקודיות והבין-אישיות של המטופל. יש לציין כי הליווי של רכיבה טיפולית מצד איש מקצוע אינה מצריכה הכשרה בתחומי הפסיכותרפיה. לעומת זאת, פסיכותרפיה הנעזרת בסוסים היא תת-קטגוריה של טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים ובמסגרתה הדגש הוא אינו על רכישת מיומנויות רכיבה וטיפול בסוסים אלא על הקשר הרגשי הנוצר עם הסוס – כלומר על חווית ההתקשרות והאפשרות לעיבוד רגשי הנוצרות במסגרת מערכת היחסים המלווה באיש מקצוע בעל הכשרה ייעודית.
טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מתבסס פעמים רבות על עבודה עם חיות בית או עם סוסים, אך בחלק מהמקרים הטיפול נעזר בחיות שהפנייה ל"שירותיהן" עשויה להיראות לנו אינטואיטיבית פחות. בין חיות אלו נכללים צבים, חלזונות, נחשים, ציפורים ואפילו דגים. בחלק מהמקרים הבחירה בחיות אלו עשויה להיות קשורה במגבלות המוסד בו מתקיים הטיפול (למשל, בית כלא בו החיה היחידה שניתן לאסירים לגדל בתאיהם היא דג) אך במרבית המקרים יהיו מעורבים בבחירה שיקולים טיפוליים.
על אף שאנו מצפים פעמים רבות לחיבור לחיות "חמודות", רבים מהמטופלים הפונים אל טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים מזדהים ומתחברים דווקא עם חיות המסמלות היבטים שונים של קשייהם הרגשיים. כך, למשל, ילד מופנם וחששן יכול להתחבר לצב הממהר להתכנס אל תוך עצמו ואילו ילד אימפולסיבי בעל קשיי שליטה עצמית עשוי להיות מוקסם מהחלזונות בעלי הסבלנות ואורך הרוח. דרך הזדהויות אלו ו/או הרגשות השליליים והחיוביים המתעוררים כלפי החיה, נוצר מרחב טיפולי המאפשר עיבוד רגשי, התבוננות פנימית והתמודדות מיטיבה ולכן ההתאמה בין המטופל לבעל החיים היא מהותית.
