הגיל השלישי, ובפרט גילאי הזקנה המתקדמים, הוא תקופה בה האדם פגיע במיוחד לירידה ביכולות התפקודיות הנובעת משינויי הגיל הפיסיים והקוגניטיביים, מחלות, פציעות ומצבים רפואיים שונים. ריפוי בעיסוק לגיל השלישי הוא התערבות שיקומית-טיפולית אשר מכוונת לשיפור תפקודו של האדם עד למיצוי הפוטנציאל התפקודי שלו. זאת, מתוך תפיסה לפיה תפקוד עצמאי הוא אמצעי מרכזי לשמירה על מעורבותו של האדם בחייו, לשיקום או שימור יכולתו לקחת חלק בפעילויות ואינטראקציות משמעותיות עבורו ובשמירה על כבודו העצמי ועל תחושת היכולת והערך שלו.
ריפוי בעיסוק לגיל השלישי מתאים לכל בוגר/קשיש אשר יכולותיו התפקודיות נפגעות והוא מעוניין לשקם אותן ולהרחיב את יכולותיו התפקודיות והעצמאיות. במרבית המקרים, הפנייה אל ריפוי בעיסוק לגיל השלישי נעשית במקרים הבאים:
* מחלות פרקים הפוגעות בתפקוד
* ירידה קוגניטיבית המקשה על המעורבות בפעילויות משמעותיות לאדם או פוגעת ביכולתו לבצע מטלות תפקודיות בסיסיות כבישול, הליכה לקניות וכן הלאה
* פציעות/חבלות הגורמות לפגיעה תפקודית
* שינוי ביכולות הפיסיות בעקבות מחלה, פרוצדורה רפואית או פגיעה מוחית
* פגיעות פיסיות הפוגעות ביכולות המוטוריות הנדרשות לאכילה תקינה
ריפוי בעיסוק לגיל השלישי יפתח בדרך כלל בהערכת מצבו של האדם, יכולותיו התפקודיות וציפיותיו התפקודיות. במסגרת ההערכה הראשונית, תפקידה של מרפאה בעיסוק הוא לאסוף מידע מקיף על בסיס ריאיון אישי עם המטופל עצמו, חוות דעת רפואיות במידה וקיימות ולעתים גם בחינת תפקודו של המטופל בפועל (למשל, הנחיית המטופל לביצוע פעולות מסוימות במסגרת ההערכה התפקודית). במידת האפשר, מומלץ כי תהליך ההערכה יכלול גם התייחסות להתרשמותם וחוות דעתם של קרוביו של הקשיש. זאת, מאחר ולא פעם קורה שהקשיש מתקשה להשלים עם הפגיעה התפקודית שנגרמה לו ואינו מוסר מידע מהימן על יכולותיו, או מאחר וקשיים קוגניטיביים מונעים ממנו להעריך נכונה את יכולותיו (למשל, קשיש שאינו זוכר את הפעמים בהם השאיר את הגז פתוח או מתבייש להודות כי הלך לאיבוד בדרך הביתה).
לאחר שלב ההערכה הראשונית, המרפאה בעיסוק תוכל לקבל תמונה של קשייו של הקשיש ושל ציפיותיו התפקודיות ולבנות תכנית טיפולית מתאימה.
תכנית הטיפול שתקבע במסגרת ריפוי בעיסוק לגיל השלישי תותאם לצרכיו הספציפיים של הקשיש בהתאם למגבלותיו, רצונותיו ודרישות הסביבתיות בסביבה בה הוא חי (למשל, האם הוא חי לבד, עם בן/בת זוג או במסגרת דיור מוגן המספקת לו שירותי בישול, ניקיון וכן הלאה). בהתאם לתכנית שנקבעה, ריפוי בעיסוק לגיל השלישי יכול לכלול אלמנטים שונים שביניהם:
תרגול קוגניטיבי: קשישים רבים מתקשים להסתגל לירידה בתפקודים קוגניטיביים כיכולות קשב וריכוז, ועשויים בתגובה לכך להימנע מפעילויות הפנאי ההופכות את חייהם לבעלי משמעות. במסגרת ריפוי בעיסוק לגיל השלישי המרפא בעיסוק יוכל לסייע לקשיש להכיר בקשייו, לבנות שגרת תרגול אשר תסייע בשימור מיומנויות קוגניטיביות ולבסס שגרת חיים אשר תפצה במידת האפשר על הקשיים (למשל, שימוש בתזכורות, היעזרות בבן/בת הזוג וכן הלאה).
תרגול מוטורי: ריפוי בעיסוק לגיל השלישי כולל פעמים רבות רכישת מיומנויות ותרגול מוטורי אשר מאפשרים לקשיש לשקם את תפקודו באיברים שנפגעו ו/או לאמץ אסטרטגיות מוטוריות חליפיות במידה והאיבר הפגוע אינו צפוי להשתקם (למשל, רכישת מיומנויות תפקודיות המתבססות על שימוש ביד שמאל לאחר שבץ שפגע בתפקוד ביד דומיננטית).
הכוונת הקשיש ובני משפחתו להתאמת סביבת המחייה של הקשיש לצרכיו: לעתים, התאמה של סביבת המחייה יכולה לשפר באופן דרמטי את יכולתו של הקשיש לתפקד באופן עצמאי ולחזק את תחושות היכולת והמסוגלות. כך, למשל, התקנת מעקה בטיחות או הוספת שרפרף במקלחת יכולים לשפר את ביטחונו של הקשיש בניידותו גם לאחר נפילה אשר עוררה בו חרדה, תחושת חוסר אונים ונטייה להימנע מתפקוד.
הכוונת לשימוש באביזרי עזר וטכנולוגיות המסייעות לשיפור התפקוד העצמאי: בדומה להתאמת סביבת המחייה של הקשיש, גם שימוש הכון בעזרים וטכנולוגיות יכולים להרחיב את התפקוד העצמאי. עזרים אלו יכולים לכלול החל מכיסאות גלגלים ועד לאביזרי בישול ואכילה אשר מותאמים למגבלותיו של הקשיש ועל כן מאפשרים לו להמשיך לתפקד באופן עצמאי.
חשוב להדגיש כי מעבר להיבטים הספציפיים בהם הטיפול יכול לסייע, ריפוי בעיסוק לגיל השלישי מבוסס על ראייה הוליסטית ומקיפה של הקשיש וצרכיו: התהליך הטיפולי יהיה ממוקד בדרך כלל לא רק בשיפור יכולת תפקודית נקודתית, אלא במכלול תפקודי אשר יאפשר לקשיש למצות את מלוא יכולותיו התפקודיות ולחוש כי הוא מסוגל לנהל חיים עצמאיים ובעלי משמעות למרות מגבלותיו.
