קיימים מיתוסים רבים ותפיסות שגויות שונות בנוגע להיפנוזה, אשר מושפעים בין השאר מהמופעים התיאטרליים ומהייצוגים הקולנועיים של התופעה, אך בהקשר הקליני מדובר בטכניקה טיפולית לגיטימית אשר עשויה להביא להקלה במצבים נפשיים וגופניים מסוימים. אז מהי היפנוזה? מי רשאי לטפל בהיפנוזה? באילו מצבים היפנוזה עשויה לסייע? ומה עושים בטיפול בהיפנוזה?
.jpeg)
.jpg)
היפנוזה היא טכניקת טיפול ותיקה למדי, אשר הפכה למושא מחקר קליני בקהילה הרפואית החל מהמאה ה-17. זיגמונד פרויד עשה שימוש בטכניקה זו בטיפולים רפואיים וכחלק משיטת הטיפול שהציע עבור היסטריה, עוד בטרם פיתח את שיטת הטיפול הפסיכואנליטית. תחילה, השתמש פרויד בהיפנוזה כאמצעי להעלאה למודעות של זיכרונות וחוויות שהודחקו, מתוך הנחה כי זו תשחרר את המטופלים מסימפטומים גופניים-נפשיים אשר מבטאים קונפליקט נפשי לא מודע. עם הזמן, ככל שהתפתחה הטכניקה הפסיכואנליטית, פרויד ויתר על ההיפנוזה לטובת שימוש בטכניקה של אסוציאציות חופשיות אשר מאפשרת עיבוד חי וחוויתי יותר של החומרים המודחקים. על אף צמצום מקומה של ההיפנוזה בפרקטיקה הפסיכואנליטית, כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלה התעניינות מחודשת בתחום, ואנשי מקצוע גילו כי היפנוזה יכולה לשמש ככלי טיפולי יעיל למגוון מצבים רגשיים וגופניים.
היפנוזה היא טכניקה טיפולית בה קלינאים מוסמכים מסייעים למטופל להיכנס למצב תודעתי של ריכוז עמוק והפניית הקשב פנימה, במהלכו ניתן להציע לו רעיונות או מסרים אשר נועדו לתמוך בהנעה של שינויים פסיכולוגים, פיזיולוגיים והתנהגותיים אשר יקדמו את המטרות הטיפוליות.
המצב ההיפנוטי מתאפיין בסוגסטיביות מוגברת; כלומר, בנכונותו הפנימית של המטופל לקבל ולהפנים הצעות, מסרים ורעיונות אליהם הוא נחשף. כך, בהיפנוזה ניתן לייצר מצב תודעתי בו מתאפשרת עקיפה של מנגנוני החשיבה והבקרה האינטלקטואליים, וקבלה עמוקה יותר של רעיונות ומסרים התומכים בטיפול. למשל, כאשר מטופל אשר מתמודד עם חרדת טיסה מצוי במצב סוגסטיבי תחת השפעת ההיפנוזה, הוא עשוי להיות פתוח לקבל באופן עמוק יותר מסרים מצד המטפל אשר תומכים בהפחתת המתח הנפשי שהוא חווה, כמו גם בהגברת תחושת הביטחון ביכולתו לעלות על מטוס ולשרוד את הטיסה. חשוב להדגיש כי היפנוזה אינה שיטה או גישה טיפולית אשר נותנת מענה טיפולי מלא בפני עצמה, אם כי טכניקה טיפולית בה לרוב נעשה שימוש כחלק מתהליך טיפולי מקיף יותר.
מצב התודעה הייחודי הנוצר באמצעות היפנוזה מאופיין גם בקשר חזק בין התודעה לבין הגוף. לעיתים, התכנים והמסרים אליהם המטופל נחשף במהלך ההיפנוזה משפיעים באופן ממשי גם על החוויה הגופנית והמצב הפיזיולוגי. למשל, כאשר המטפל מציע למטופל תכנים המקדמים רגיעה גופנית, מתח השרירים של המטופל עשוי לרדת. באופן דומה, תיאור של טעם או ריח מסוימים במהלך ההיפנוזה עשוי לעורר במטופל את החוויה החושית התואמת, על אף שלא נחשף אל הגירויים הרלוונטיים באופן ממשי. חיבור זה בין התודעה לבין הגוף מאפשר למטפלים באמצעות היפנוזה לווסת ולהקל על מצבים פיזיים-רגשיים שונים. יש המסבירים קשר זה כתופעה הדומה לאפקט הפלצבו, בו פעילות המוח, ולא חומר פעיל המוחדר לגוף, מביאה לשיפור ממשי במצב הרפואי.
לאורך השנים, הטיפול בהיפנוזה צבר מוניטין של טכניקה מסוכנת אשר כרוכה באובדן שליטה מוחלט ובהשתלטות של המהפנט על החשיבה וההתנהגות של המטופל. מיתוס נוסף אודות היפנוזה נוגע לאפשרות "להיתקע" מבלי יכולת להתעורר מהמצב ההיפנוטי. בפועל, מדובר בטכניקה טיפולית לגיטימית ודי בטוחה כאשר היא מתבצעת על ידי מומחים אשר עברו הכשרה מתאימה וקיבלו רישיון מטעם משרד הבריאות לעסוק בהיפנוזה. תופעות לוואי אינן שכיחות, אך לעיתים עלולות לכלול כאבי ראש, סחרחורת, עייפות, ותחושה של חרדה או מתח. במקרים נדירים, היפנוזה עלולה ליצור זיכרונות שווא (אם כי ישנם אנשי מקצוע אשר טוענים כי סיכון זה קיים רק כאשר הטכניקה לא מבוצעת כראוי).
חשוב להדגיש כי מצב התודעה אשר מאפיין היפנוזה אינו מצב של שינה או איבוד שליטה מוחלט. המטופל אומנם משהה במידת מה את הקשב שלו אל גירויים חיצוניים, אך הוא ער ומודע לסביבתו. לפיכך, במידה ובמהלך ההיפנוזה נחשף המטופל לתכנים הנוגדים את ערכיו, תפיסותיו ורצונותיו, או שמתרחש אירוע חירום חיצוני (כמו שריפה או אזעקה), המטופל יתנתק בקלות מהמצב ההיפנוטי וישוב למצב התודעה העירני הסטנדרטי. כלומר, היפנוזה אינה אמצעי המאפשר השתלטות על תודעתו של האדם, ולא ניתן באמצעותה לגרום לאדם לעשות דבר מה בניגוד לרצונו או לערכיו. היפנוזה היא מצב תודעתי אשר עשוי להביא לשינויים פסיכולוגים ופיזיים רק במידה והמטופל מעוניין בכך ומשתף פעולה עם המטפל.
בישראל, רשאים להפנט אך ורק פסיכולוגים, רופאים ורופאי שיניים אשר קיבלו הכשרה מתאימה, עברו בהצלחה את בחינת ההסמכה וקיבלו רישיון להיפנוזה מטעם משרד הבריאות. כמו כן, אנשי מקצוע אלה רשאים להשתמש בהיפנוזה רק עבור אחת מבין המטרות הבאות: טיפול או אבחון רפואי, טיפול או אבחון פסיכולוגי, מחקר מדעי או הוראה מדעית בתחום, ובמסגרת חקירה משטרתית או ביטחונית אשר דורשת ריענון זיכרון. לפיכך, השימוש בהיפנוזה לצורכי בידור או כפעילות פנאי אסור על פי חוק. מטפלים אשר אינם מורשים לעסוק בהיפנוזה עשויים להציע טיפולים באמצעות דמיון מודרך או טכניקות הרפיה עמוקות, אך אלו מובחנות מטיפול באמצעות היפנוזה ואינן מייצרות את מצב התודעה הייחודי הנוצר במצב ההיפנוטי.
על פי משרד הבריאות בישראל, היפנוזה היא כלי טיפולי אשר עשוי להיות יעיל עבור אנשים המתמודדים עם המצבים הבאים:
• הפרעות חרדה ופחדים (כמו פוביה ספציפית, הפרעת פאניקה או פחד מכלבים).
• טיפול בכאבים כרוניים או בכאב במהלך הליכים רפואיים (כמו כאבי בטן, כאבי ראש או כאבי צירים במהלך לידה).
• גמילה מהתמכרות.
• טיפול במצבים רפואיים שונים (כמו אסטמה, מחלות עור, אלרגיות ותופעות לוואי של תרופות או טיפולים כימותרפיים).
כמו כן, היפנוזה נמצאה ככלי טיפולי יעיל עבור ילדים, ובפרט בגילאים 7 עד 14, אז מידת הסוגסטיביות נמצאת בשיאה ביחס לגילאים צעירים או מבוגרים יותר. נוסף על היותו של המטפל מורשה לעסוק בהיפנוזה, ישנה חשיבות רבה לכך שיהיה מנוסה בטיפול בילדים על מנת שיוכל להשתמש בתכנים אשר תואמים לעולמו של הילד, לצרכיו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. היפנוזה עשויה לסייע לילדים אשר מתמודדים עם המצבים הבאים:
• כאבים
• חרדות ופחדים (למשל, חרדת נטישה, חרדת בחינות או פחד לקראת הליך רפואי).
• סיוטי לילה
• טראומה
• טיקים והרגלים המקושרים לחרדה כמו תלישת שיער, מציצת אצבע, כסיסת ציפורניים והרטבה.
כאמור, במרבית המקרים היפנוזה לא תשמש כאמצעי טיפול יחיד, אלא תהווה חלק ממערך טיפולי רחב יותר במקביל לשימוש בטכניקות טיפוליות נוספות, הן בטיפול במבוגרים והן בטיפול בילדים. למשל, במסגרת טיפול בחרדות, המטפל עשוי לשלב בין שימוש בהיפנוזה אשר תאפשר למטופל להטמיע מסרים הנוגדים את מהות החרדה (למשל, "אני מוגן ובטוח בתוך המטוס"), לבין לימוד טכניקות הרגעה וויסות עצמיים או שימוש בטכניקות קוגניטיביות אשר מכוונות לנטרול דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי אדפטיביים (למשל, ההנחה האוטומטית ש"יקרה לי משהו נורא, המון טיסות מתרסקות"). כמו כן, לרוב פגישה אחת אינה מספיקה על מנת להשיג השפעה ארוכת טווח, ויהיה צורך בסדרה של מפגשים כדי לתחזק ולהטמיע את המסרים.
הטיפול באמצעות היפנוזה כולל בדרך כלל 4 שלבים מרכזיים:
1. יצירת הסביבה המתאימה: הכניסה למצב היפנוטי מצריכה סביבה רגועה ובטוחה בה המטופל יכול להרגיש בנוח, היות ולרובנו יהיה קשה להרפות ולהתמסר אם נחוש חשדנות, אי נוחות או דריכות. לכן, בשלב הראשון יתמקד המטפל ביצירת הקשר הטיפולי וביסוס האמון, במטרה להפוך את חדר הטיפול למרחב בו המטופל יחוש מוגן ונינוח.
2. כניסה להיפנוזה: במסגרת שלב זה, המטפל יעשה שימוש בטכניקות שונות על מנת לסייע למטופל להיכנס למצב התודעה ההיפנוטי בתהליך המכונה "אינדוקציה היפנוטית". לעיתים, הכניסה להיפנוזה מתבצעת באמצעות טכניקות של הרפיה, מיקוד הקשב או שימוש בדמיון, אשר מאפשרות את הרגיעה והריכוז הדרושים לתהליך.
3. היפנוזה: זה הוא כמובן החלק הארי של הטכניקה הטיפולית, במהלכו המטפל מציע למטופל מסרים ורעיונות אשר עשויים לקדם את המטרות הטיפוליות, וחוזר עליהם בווריאציות שונות. באמצעות כלים סוגסטיביים, המטופל מונחה להשהות את הקשב לגירויים חיצוניים ולהתמקד בגירוי ספציפי הנבחר על ידי המטפל. גירוי זה יכול להיות קולו של המטפל, זיכרון מסוים, דימוי ויזואלי (למשל, דימוי של כאב העוזב את הגוף או של חוף ים שלו), תחושה גופנית מסוימת וכן הלאה. המטפל עשוי לעשות שימוש באמצעים אשר מוכוונים להגביר את יכולתו של המטופל להפעיל בכוחות עצמו תופעות קוגניטיביות, רגשיות או פיזיולוגיות. במובן זה, המטופל אינו רדום או פסיבי, אם כי שותף מעורב, ער ומגיב, ואילו המטפל מהווה מעין במאי אשר מסייע לייצר חוויה פנימית חיה.
לדוגמא, בטיפול בחרדות, המטפל עשוי להנחות את המטופל במהלך ההיפנוזה להתמקד בזיכרון או דימוי עתידי אשר מעוררים את החרדה. מאחר והדימוי בו המטופל מונחה להתמקד נחווה במצב ההיפנוטי באופן חי וממשי, היפנוזה עשויה ליצור סימולציה יעילה למדי של מצבים מעוררי חרדה, וכך לייצר גם הזדמנות לתרגול מיומנויות שונות של וויסות רגשי, הרפיה והרגעה עצמית. באופן דומה, בטיפול בכאבים פיזיים, היפנוזה עשויה לסייע בוויסות הכאב כמו גם בביסוס תחושת השליטה אל מול חוסר האונים הנלווה פעמים רבות לבעיות רפואיות ומביא הן לעלייה במתח הנפשי והן להחרפת הכאב.
4. דה-היפנוטיזציה: לאחר סיום ההיפנוזה, יסייע המהפנט למטופל לצאת בהדרגה ממצב התודעה ההיפנוטי ולחזור למצב הערנות הסטנדרטי.
מעבר לארבעת השלבים הללו, מטפלים רבים אשר עושים שימוש בהיפנוזה כוללים בטיפול טכניקות של היפנוזה עצמית במטרה לסייע למטופלים גם מחוץ למפגשים הטיפוליים. למשל, מטפלים עשויים ללמד את מטופליהם להיכנס ולצאת ממצבים היפנוטיים בכוחות עצמם על מנת להתמודד עם כאב, מתח וחרדה כאשר אלה מופיעים במהלך היום-יום. לעיתים נעשה שימוש גם בהקלטות מוכנות מראש המסייעות למטופלים להיכנס למצב של היפנוזה עצמית.
אחת התפיסות הנפוצות לגבי טכניקת הטיפול בהיפנוזה היא כי לא ניתן להפנט כל אחד. תפיסה זו נכונה בחלקה, היות ומהפנטים מוסמכים רבים טוענים כי כמעט כל מטופל אשר מעוניין בכך, יצליח להיכנס למצב תודעה היפנוטי ולהיתרם מהטיפול במידה מסוימת; אך מידת ההשפעה של הטיפול והקלות בה יכנס המטופל למצב ההיפנוטי תלויים במידת הסוגסטיביות שלו. כלומר, המידה בה מסוגל המטופל לשקוע במצב התודעה ההיפנוטי ולקבל רעיונות ותכנים חיצוניים. מעניין לציין כי במחקרי מוח נמצאו הבדלים בדפוסי הפעילות המוחית בין אנשים המגיבים היטב להיפנוזה לבין כאלה שלא. היכולת להיכנס למצב התודעה ההיפנוטי מבוססת על שלושה מרכיבים:
1. יכולת שקיעה: זו היא המידה בה המטופל מסוגל להשהות את תשומת הלב לגירויים סביבתיים ולהתמקד בגירוי, תוכן, רעיון או זיכרון יחיד. יכולת השקיעה אומנם מושפעת מהתנאים הסביבתיים (למשל, רעשי רקע או הסחות דעת אחרות), אך היא קשורה גם במאפיינים אינדיבידואליים של האדם. למשל, ניתן לשער כי אדם אשר מתקשה לתת אמון באחר, בעל נטייה לדריכות או מוסחות הדעת, עלול להתקשות יותר בכניסה למצב ההיפנוטי ביחס לאדם אשר נוטה לסמוך על האחר ובעל יכולת ריכוז גבוהה.
2. יכולת דיסוציאטיבית: זו היא המידה בה המטופל מסוגל להתנתק באופן זמני מאלמנטים מודעים הנוגעים לזהותו, תפיסותיו, זיכרונותיו ותגובותיו המוטוריות. למשל, סביר כי אדם אשר מסוגל להרפות מזהותו כ"אדם חולה שסובל מכאבים" יצליח להיתרם מטכניקת ההיפנוזה ויחווה הקלה בכאבים במידה רבה יותר ביחס לאדם אשר יתקשה להרפות מאלמנטים בזהותו הקשורים למצבו הרפואי.
3. נטייה לסוגסטיביות: נכונותו הבסיסית של האדם להשהות את סגנון החשיבה הביקורתי ולהגיב באופן פתוח ובלתי שיפוטי לרעיונות חדשים.
לצד היבטים אלו, חשוב להדגיש כי ללא מוטיבציה ורצון כנה של המטופל להיעזר בטכניקה ההיפנוטית, לא ניתן יהיה להגיע למצב של היפנוזה. למשל, אדם אשר מגיע לטיפול על מנת להיגמל מעישון בעקבות לחץ מצד בני משפחתו, עלול להתקשות להיכנס למצב של היפנוזה אם קיימת התנגדות כלשהי לקבלת מסרים התומכים בהפסקת העישון. לעומת זאת, סביר כי אדם אשר הגיע בכוחות עצמו להחלטה כי ברצונו להפסיק לעשן, יהיה פתוח יותר לקבלת מסרים התומכים בכך.
