כאשר אנו חושבים על טיפול פסיכולוגי לילדים צעירים, אנו נוטים לחשוב על טיפול פרטני בילד עצמו ו/או על הדרכת הורים אשר מסייעת להורים לקדם ולשפר את מצבו של הילד. עם זאת, אחת משיטות הטיפול הפסיכולוגי המתאימות לילדים, ובפרט לילדים בגיל הרך (גילאי 0-6) היא השיטה של טיפול דיאדי.
.jpg)
טיפול דיאדי הוא טיפול בו משתתפים ההורה והילד בו זמנית. בחלק מהמקרים, טיפול דיאדי יערך בין ילד להורה ספציפי ובמקרים אחרים ההורים ישתתפו במפגש לסירוגין. טיפול דיאדי יוצא מהנחה כי הקשר בין ההורה לילד, ובפרט בגילאי הינקות והילדות המוקדמת, ממלא תפקיד קריטי ביותר במצבו הרגשי של הילד. בהתאם, טיפול דיאדי מומלץ במקרים בהם יש חשד סביר כי איכות קשר ההורה-ילד אינה טובה דיה, ומשפיעה לרעה על מצבו הרגשי של הילד. טיפול דיאדי מתבצע בדרך כלל על ידי פסיכולוג קליני או, במקרה ומדובר בתינוק או פעוט עד גיל שש, על ידי פסיכולוג התפתחותי.
תינוקות: טיפול דיאדי עשוי להתאים במקרים בהם ההורה חווה קשיים רגשיים מול ילדו התינוק ו/או כאשר התינוק סובל מבעיות אשר אינן מוסברות על ידי גורמים רפואיים (למשל, בעיות אכילה וקושי בהשגת משקל תקין, בכי ועצבנות לא מובנים וכן הלאה).
ילדים מאומצים וילדי אומנה: ילדים מאומצים וילדי אומנה מגיעים פעמים רבות לקשר עם הוריהם המאמצים עם מטענים של חוסר אמון, חששות ונטייה לבדיקת גבולות לאור החוויות שקדמו לאימוץ. במקרים אלו עלול להיווצר קשר בעייתי וקשה עם ההורים המאמצים, גם אם אלו משקיעים מאמצים רבים בבניית קשר חיובי. בהתאם, במקרים אלו יש צורך לעתים בפנייה אל טיפול דיאדי. ילדים עם הפרעות התפתחותיות משמעותיות (אוטיזם, למשל) עשויים להציב להוריהם אתגרים משמעותיים ביותר בכל הנוגע ליצירת קשר רגשי משמעותי, ועל כן עשויים להיתרם מפנייה אל טיפול דיאדי.
קשיים בקשר ההורה-ילד: קשיים בקשרי הורה-ילד יכולים להיווצר לאו דווקא כאשר הילד או ההורה סובלים מבעיה ספציפית, אלא על רקע אינטראקציות או דינמיקות שליליות הנובעות מהמפגש הספציפי הנוצר בין מאפייניו של ילד מסוים לאלו של הורה מסוים. למשל, הורה ענייני, רציונלי ופרקטי אשר מסתדר נהדר עם שני הילדים הראשונים אך מתקשה לתקשר עם הבן הקטן, החולמני וה"מעופף". במצבים אלו עשויים להתקבע דפוסי תקשורת ומעגלי תגובה שליליים הפוגעים באיכות הקשר, ועל כן מומלץ לפנות במצבים אלו אל טיפול דיאדי.
טיפול דיאדי מכוון ליצירת מרחב להשגת הבנה מעמיקה יותר של הקשיים בקשר ההורה-ילד, ולהתנסות בזמן אמת בדפוסי תקשורת ואינטראקציה חדשים. במסגרת טיפול דיאדי, הילד וההורה מוזמנים להשתמש בחדר הטיפול ככל העולה על רוחם: לצייר, לשחק או לשוחח זה עם זה, כאשר המטפל מלווה את האינטראקציה באופן פעיל או כצופה מהצד. כך, המטפל יכול לצפות בזמן אמת באופי היחסים ולזהות מקומות בהם שינוי של ההורה את פרשנותו למצב או את תגובתו אליו יוכלו לשפר את האינטראקציה. לדוגמה, במסגרת טיפול דיאדי אם צעירה עשויה לגלות כי היא נוטה לפרש את מבטיה או מלמוליה של ביתה התינוקת כביטויים לחוסר שביעות רצון וכעדות לתפקודה הלקוי כאם. היא עשויה לזהות כי פירוש זה גורם לה להגיב שלא לצורך בחרדה אשר "מדביקה" גם את התינוקת בחוסר נוחות ואי שקט אשר מפורשים כחוסר שביעות רצון ו"האשמה" וחוזר חלילה. בדומה, במסגרת טיפול דיאדי המטפל יכול לזהות לאב עד כמה הוא ביקורתי כלפי בנו, וכיצד ביקורתיות זו מביאה להסתגרות מפניו. בחלק מהמקרים המפגשים המשותפים מלווים גם במפגשים פרטניים עם ההורה בהם המטפל יכול לסייע לו להבין את מקור תגובותיו הרגשיות לילד, לקבל הכוונה לגבי דפוסי תגובה יעילים יותר ולהבין יותר לעומק התנהגויות שונות של ילדו.
_2.jpg)
