פסיכואנליזה יונגיאנית היא אחד מזרמי הפסיכואנליזה אשר התפצלו ממשנתו התיאורטית של יונג והתגבשו לכדי יצירת מודל טיפולי בעל מאפיינים מיוחדים. במובן זה, פסיכואנליזה יונגיאנית היא טיפול פסיכולוגי לכל דבר, והיא מתאימה לאנשים המתמודדים עם מגוון קשיים רגשיים שביניהם דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, דימוי עצמי נמוך, קשיים בתחום הבין אישי והזוגי, תחושות חוסר סיפוק ותקיעות וכן הלאה. בהתאם, אנשי המקצוע המציעים טיפול באמצעות פסיכואנליזה יונגיאנית הם אנשי מקצוע בעלי הכשרה טיפולית פורמלית: פסיכולוגים קליניים, פסיכיאטריים, פסיכותרפיסטים וכן הלאה.
לצד זאת, פסיכואנליזה יונגיאנית היא שיטת טיפול בעלת מאפיינים ייחודיים, המתבססים על הפסיכולוגיה היונגיאנית שפותחה על ידי יונג- תלמידו וממשיך דרכו של פרויד בראשית דרכו, ולאחר הקרע התיאורטי ביניהם, מייסד זרם הפסיכולוגיה היונגיאנית.
יונג הסכים לטענתו של פרויד בדבר קיומו של הלא מודע אך בניגוד אליו, הדגיש לא רק את המרכיבים האישיים החבויים בלא מודע (דחפים, קונפליקטים ואירועים מעברו האישי של המטופל), אלא גם את קיומם של רשמים נפשיים שמקורם בהיסטוריה האנושית הקולקטיבית. יונג הניח כי בנפש שוכנים ארכיטיפים- דפוסים הנמצאים בבסיס ההתנהגויות האינסטינקטיביות כתוצאה ב"זיכרונות" השמורים בזיכרון האנושי ועוברים מאדם לאדם באופן אוטומטי. ארכיטיפים אלו חוברים לניסיון החיים האישי שאנו צוברים מרגע לידתנו, ומעצבים את נפשנו ואת התנהגותנו. יונג תיאר מגוון ארכיטיפים הטבועים בנפש האנושית כאשר חלק מהמרכזיים בהם הם העצמי (ארכיטיפ מרכזי המייצג את הנטייה לצמיחה אישית), האנימה (החלק הנשי בנפש), האנימוס (החלק הגברי בנפש), הפרסונה (הצד האישיותי שמותאם לדרישות החברה ונחשף כלפי חוץ), והצל (ארכיטיפ המייצג את החלקים האישיותיים שאנו מבקשים להסתיר ולהדחיק מאחר ואינם תואמים את דרישות החברה). מתוך תפיסה זו פסיכואנליזה יונגיאנית התפתחה כגישה אשר בניגוד לפסיכולוגיה הקלאסית אינה מדגישה רק את השפעת ההיסטוריה האישית והקונפליקטים הנפשיים על חוויתו של האדם, אלא נוגעת בממדים תרבותיים, רוחניים וכלל-אנושיים.
מעבר למבנה הנפשי הייחודי אשר יונג תיאר, הוא הדגיש את תהליכי ההתפתחות אשר לטענתו אינם מסתיימים בגילאי הילדות אלא נמשכים לאורך כל החיים. בהתאם לתפיסה זו, פסיכואנליזה יונגיאנית היא גישה טיפולית אשר מקנה מקום רב לתהליכי צמיחה וגדילה אישיים. באופן ספציפי, פסיכואנליזה יונגיאנית מדגישה את התהליך המכונה תהליך אינדיווידואציה- תהליך אשר משמעו יצירת חיבור אינטגרטיבי ו"חלק" בין הארכיטיפים לבין האדם עצמו, כך שהארכיטיפים מוטמעים באישיותו באופן המתאים והנכון עבורו. למעשה, מדובר בתהליך של גיבוש ובניית זהות עצמאית המושתת על חיבור בין אישיותו של האדם הספציפי לבין הרכיבים האנושיים-תרבותיים הטבועים בו.
במסגרת פסיכואנליזה יונגיאנית המטפל שם לעצמו למטרה ללוות את המטופל בתהליך האינדיווידואציה, תוך הרחבת היכרותו עם רכיבים שונים בנפשו ושזירה שלהם אל תוך האישיות. במסגרת תהליך זה, פסיכואנליזה יונגיאנית תאפשר גם התמודדות עם קונפליקטים ו"התנגשויות" בין חלקי אישיות שונים. כך, למשל, במסגרת פסיכואנליזה יונגיאנית המטופל עשוי לגלות כי הדיכאון ותחושת חוסר המשמעות המלוות אותו קשורים בכך שמירב האנרגיות הנפשיות שלו מוקדשות לפיתוח "הפרסונה", על חשבון חלקים נפשיים אחרים. לחלופין, מטופל עשויה לגלות כי חלק ניכר מקשייו הבין אישיים נובעים מדחייתו את האנימה, החלקים הנפשיים הנשיים, וכי יכולות הנתפסות כ"נשיות" כמו אמפתיה, הקשבה וחמימות מאיימות עליו ולכן נדחות על ידו באופן הרסני המותיר אותו מבודד ביותר.
פסיכואנליזה יונגיאנית מציעה, אם כן, מודל טיפולי אשר ממוקד בתהליך של צמיחה אישית והרחבת המודעות לרבדי האישיות השונים. כחלק מתהליך זה, פסיכואנליזה יונגיאנית מדגישה את העבודה עם חלומות, דמיון, פנטזיות ויצירה מתוך תפיסה כי אמצעים אלו מקנים גישה להיבטים החבויים והפחות מוכרים וידועים של הנפש.
