תקופת הגיל השלישי עברה בעשורים האחרונים שינוי דרמטי. כיום, הגיל השלישי אינו נתפס עוד כתקופה של פרישה הדרגתית מהחיים אלא להיפך: אנשים רבים הופכים תקופה זו, בה הם משוחררים ממחויבויות לטיפול בילדים או למקום העבודה, לתקופה של חופש, בילוי, למידה ואפילו יצירת מערכות יחסים חברתיות וזוגיות חדשות. לצד זאת, תפיסת הגיל השלישי כתקופה שאמורה להוות תקופת חיים משמעותית ובעלת ערך מגבירה גם את תשומת הלב לקשיים רגשיים העשויים להתעורר בתקופה זו. על רקע זה, יותר ויותר אנשים פונים אל פסיכותרפיה לגיל השלישי. מתי כדאי לפנות, ואיך עובד הטיפול?
בדומה לכל פנייה אל טיפול פסיכולוגי, פנייה אל פסיכותרפיה לגיל השלישי רלוונטית כאשר קיימת מצוקה נפשית אשר האדם חש כי הוא מתקשה להתמודד עמה באמצעות משאביו האישיים והסביבתיים. עם זאת, ניתן להצביע על מספר גורמים ספציפיים אשר אופייניים את הגיל השלישי ועשויים לעורר את הצורך בפנייה אל פסיכותרפיה לגיל השלישי.
דיכאון וחרדה: סימפטומים של דיכאון או חרדה שכיחים בכל שכבות הגיל, וכך גם בגיל השלישי. דיכאון וחרדה בגילאים אלו עשויים לפרוץ לראשונה בחייו של האדם, על רקע גורמים הקשורים לכניסה לגיל השלישי, או להוות המשך ישיר לקשיים מהם האדם סבל לאורך חייו. בכל אחד מהמקרים, מומלץ לפנות אל פסיכותרפיה לגיל השלישי.
בדידות: בשלבים שונים של הגיל השלישי עשויות להתעורר תחושות של בדידות הקשורות ביציאה לפנסיה, עזיבת אחרון הילדים את הבית, הצטמצמות המעגל החברתי עקב פטירה של מכרים וחברי משפחה וירידה במעורבות בפעילויות חברתיות שונות (למשל, מצב בו אדם עוזב מקום התנדבות בו היה פעיל לאורך שנים עקב תחושת מיצוי, אך מאבד עם העזיבה משאב חברתי יקר).
התאלמנות: אובדן בן זוג עלול להוות מקור מצוקה משמעותי עקב הגעגוע, הבדידות, אובדן הפרטנר לחיים ולפעילויות פנאי (מפגשי זוגות, נסיעות לחו"ל), והקשיים היומיומיים הכרוכים באובדן (עזרה בניהול משק הבית, הכנסות כספיות).
התמודדות עם שינויי הגיל: הכניסה לגיל השלישי מלווה לעתים בהתמודדות עם שינויים פיסיים, מוטוריים וקוגניטיביים - החל משינויים בהופעה החיצונית וברמת אנרגיה הגופנית ועד להתמודדות עם מגבלות פיסיות וקוגניטיביות משמעותיות (נכות, ירידה ביכולות קוגניטיביות כזיכרון וריכוז). ההתמודדות והקושי להשלים עם שינויי הגיל והשלכותיהם מלווה אצל חלק מהאנשים במצוקה נפשית משמעותית, המצריכה פנייה אל פסיכותרפיה לגיל השלישי. כמו כן, חלק מהאנשים חווים עם הכניסה אל הגיל השלישי מעין "חשבון נפש" הכרוך לא פעם בהתבוננות מכאיבה על מה שהוחמץ, מה שלא אפשרי עוד וכן הלאה.
יחסי הורים-ילדים: הגיל השלישי מאופיין פעמים רבות ביחסי הורים-ילדים נינוחים. בדרך כלל, בשלב זה של החיים הילדים כבר מנהלים חיים עצמאיים מחוץ לבית ומצב זה מביא לירידה בעימותים ובמתחים אשר אפיינו גילאים מוקדמים יותר. כמו כן, הולדת הנכדים מהווה לא פעם גורם מרכך ומקרב. עם זאת, במקרים מסוימים תקופה זו מאופיינת בקשיים המתעוררים דווקא לאור עצמאותם של הילדים שבגרו ("למה הם באים כל כך מעט?"), סביב פערי ציפיות לגבי מידת העזרה שמציע כל אחד מהצדדים (כמה בייביסיטר עושים לנכדים? כמה עוזרים כספית? כמה מבקרים ומסייעים להורה שהזדקן?) וכן הלאה. כאשר יחסי ההורה-ילד הופכים למקור משמעותי למתח ומצוקה, מומלץ לפנות אל פסיכותרפיה לגיל השלישי.
יחסים זוגיים בגיל השלישי: גם היחסים הזוגיים חווים פעמים רבות שינויים בגיל השלישי ועלולים להיקלע למשבר עקב היציאה לפנסיה המביאה עמה יותר 'שעות ביחד', עזיבת הילדים את הבית המשאירה את בני הזוג זה עם זה בלבד, פערים בציפיות לגבי תקופת הגיל השלישי (למשל, אחד מבני הזוג זקוק בעיקר למנוחה ורגיעה והשני זקוק לריבוי פעילויות ובילויים), שינויים ו/או פערים ברמת החשק המיני וכן הלאה. שינויים אלו עשויים להוות מקור לתחושות בדידות, אכזבה, החמצה ותסכול ובמקרים אלו ניתן לפנות אל פסיכותרפיה לגיל השלישי.
רבים מבני גיל השלישי חוששים לפנות אל פסיכותרפיה לגיל השלישי עקב ספקות לגבי האפשרות להשגת שינוי נפשי בגיל מאוחר, החזקה בסטיגמות לגבי פנייה אל טיפול פסיכולוגי וחשש (בדרך כלל בלתי מודע) מפני גילוי אמיתות נפשיות מכאיבות. למרות חששות אלו, מחקרים מצביעים על כך שאנשים הפונים אל פסיכותרפיה לגיל השלישי נתרמים ממנה ועשויים לחוות הקלה משמעותית סביב סימפטומים, קשיים רגשיים ומשברים איתם הם מתמודדים. המטפל המציע פסיכותרפיה לגיל השלישי ער לרגישויות והמאפיינים הייחודיים של קבוצת הגיל השלישי, ומיומנויותיו המקצועיות מאפשרות לו להציע טיפול המותאם לצרכיהם.
