21.04.20
ד"ר שרון זיו ביימן
אין ספק, שהבידוד והריחוק החברתיים, שנגזרו על רבים בימי סגר הקורונה, שבשו מנגנונים חברתיים ובינאישיים המסייעים להתמודדות עם אבל ואובדן. טקסי הפרידה, מנהגי האבלות והזיכרון שובשו. רבים נותרו לבד עם הכאב. אין מספיק ערוצים להביע כאב, לדבר את האובדן, להיזכר ולחוות מחדש את הזיכרונות והרגשות. ההערכה היא כי הדבר יביא להגברה של תגובת אבל מתמשך. גם אנשים שעברו שכול בעבר צפויים לחוות התעוררות מחודשת של תגובות אבל וכאב קשה להכלה.
המלצות אנשי המקצוע הם:
• להיות מודעים למצב הסיכון. עצם היכולת לומר לעצמנו: "קשה לי עכשיו, אני עובר תהליך קשה ומכביד מאד להיות בו לבד", "גם אם אני מרגיש בסדר וחזק, עובר עליי משהו קשה וחשוב שאשים לב לעצמי".
• לפנות לעזרה מקצועית כדי לדבר ולעבד, גם אם לא עולה צורך בעזרה מעשית. עוזר לדבר ולעבד. חשוב לפנות לאנשי מקצוע ולדבר על האבל והאובדן. חשוב לדבר את האובדן, הכאב, הזיכרונות, האירועים, המחשבות. אל תוותרו על זה.
• להגביר אינטראקציות חברתיות דרך מפגשי אונליין ושיחות טלפון. חשוב ליזום שיח ומגעים.
• ליזום אזכרות, שיח דרך מערכות לשיח אונליין.
• לתכנן אזכרות ומפגשי עיבוד לימים בהם ניתן יהיה להיפגש חברתית. אפשר כבר לקבוע תאריכים אפילו אם נזיז אותם אחר כך.
לכל תרבות יש טקסים ומנהגי אבלות משלה. בין אם לשבת שבעה, לאכול ארוחה יחד או לשיר שירי ג׳אז בסגנון ניו-אורלינס - המשותף לכל המנהגים הוא חיבור חברתי. בעידן וירוס הקורונה, הריחוק החברתי משבש את המסורות הללו. אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודדות עם אבל היא להימצא עם הקרובים ולהתאבל יחדיו. כעת, אנחנו עלולים להתמודד עם אבל לבד, בלי יכולת לקבל תמיכה קרובה מחברים ומשפחה. עלינו למצוא דרכים חדשות לכבד את המתים ולהיפרד מהם.
לפספס את הרגעים האחרונים
הפרידה מאדם אהוב מתחילה לעיתים קרובות לפני הלוויה. עבור אנשים רבים, הימים והשעות האחרונים של אהובם משמעותיים ביותר. בדרך כלל, אנחנו יכולים להחזיק להם את היד, להגיד משהו משמעותי, לשוחח על הקשר. כשאנחנו יכולים לעשות זאת, זה מרכך את המהלומה של האובדן. אבל עם ההנחיות לגבי בידוד ושמירת מרחק בבתי החולים, הרבה אנשים מפספסים את ההזדמנות להיפרד. יש אנשים שמנסים למלא את החלל הזה באמצעות שבעה וירטואלית, אבל טכנולוגיה אינה תחליף מושלם לחיבוק במציאות. קרבה פיזית לחברים ולמתאבלים אחרים עוזרת לגוף לייצר הורמונים כמו אוקסיטוצין, דופמין וסרוטונין, שגורמים לנו תחושה טובה. כשאנשים לא יכולים להיות קרובים לאהוביהם ברגעים אלו, הם עשויים לחוות אובדן מעורפל, שאין בו סגירת מעגל, ומותיר אותם בתחושה של חוסר וודאות ותסכול.
תגובת אבל מתמשכת
הנסיבות הקשות האלו מגבירות את הסיכוי לפתח תגובת אבל מתמשכת. לפי ה-DSM V, תגובת אבל מתמשכת נמשכת לפחות 12 חודשים, והיא נבדלת מדיכאון. תגובת אבל מתמשכת מפריעה לתפקוד הנורמלי והיא מתאפיינת בעצבות, געגועים בלתי פוסקים לאדם שמת וחוסר קבלה של האובדן. ללא טיפול, קיים סיכון לשימוש בחומרים ממכרים, הפרעות שינה, פגמים במערכת החיסונית ואובדנות. גורמי הסיכון לפיתוח ההפרעה כוללים ריחוק חברתי, חרדה, התקשרות לא בטוחה, ואובדן פתאומי או בלתי מוסבר. לכן, הנסיבות הנוכחיות בצל וירוס הקורונה מגבירות את הסיכוי לפתח את תגובת אבל מתמשכת.
הזדמנות לפסיכולוגיה
דיכאון וחרדה עשויים להופיע לצד אבל מתמשך. תרופות עשויות לסייע בהתמודדות עם הסימפטומים האלו, אבל הטיפול היעיל ביותר עבור תגובת אבל מתמשכת הוא פסיכותרפיה. על אף שפסיכותרפיה הוכחה כיעילה ביותר לטיפול באבל, הנושא הזה לא זוכה למספיק תשומת לב בהכשרת פסיכולוגים. לאחר שתסתיים מגפת וירוס הקורונה, יותר ויותר מטפלים יצטרכו לעסוק באבל ואובדן. זה יהיה אתגר גדול עבור העוסקים במקצוע, אבל זו גם הזדמנות אדירה לעזור לאלו המתמודדים עם הסבל הזה.
מקורות
סיכום מאמר שפורסם ב-American Psychological Association ועובד לפרסום על-ידי נועה ביימן
Grief and COVID-19: Saying goodbye in the age of physical distancing
www.apa.org/topics/covid-19/grief-distance
