כיצד לתווך לילדים את המצב הפוליטי-חברתי בישראל?

ד"ר אורטל בוחניק-אציל

בצל המחאה החברתית הסוערת, התקופה הנוכחית מאופיינת בפילוג ושיסוע משמעותיים בחברה הישראלית. לכך נלווה גם שיח דיכוטומי ומפוצל אשר השפעותיו על ילדים ונוער עשויות להיות מרחיקות לכת. בין היתר, מצב של חוסר יציבות מתמשך עלול להוביל למתח נפשי, חרדה ותחושת חוסר ביטחון. לכם ההורים כוח משמעותי לעזור לילדכם לצמצם את תחושת הדחק ולייצר תחושת מוגנות וחוסן.

מתי מומלץ לעשות שיחה עם הילדים על המצב?

כאשר מתרחשים במדינה בה אנו חיים אירועים גדולים ומתמשכים המשפיעים על חיינו, מומלץ למצוא את הדרך להכיר במתרחש מול הילדים. בדומה לכל משבר אחר או אירוע דחק, התעלמות אינה מקדמת בריאות נפשית.

לפיכך, לא משנה מה העמדה שלכם כלפי המחאה, כיוון שמדובר באירוע עם נוכחות – אי אפשר וגם לא צריך להתעלם ממנו. מה גם, שהנושא מזמן הזדמנות לשיחה על נושא משמעותי וחשוב עם הילדים. לכן, ההמלצה היא לעשות שיחה מותאמת גיל עם ילדים, בה ניתן להסביר, לפחות בקווים כלליים, את המתרחש כפי שאתם מבינים אותו.

אין גיל ספציפי מסוים שממנו רצוי לחשוף, אבל צריך לקחת בחשבון שילדים בכל הגילאים חשופים בצורה כזו או אחרת למה שמתרחש מסביבם. אם נבחר לא לדבר עמם, הם ככל הנראה יסיקו מסקנות לבד מחלקי שיחות שישמעו או מן הדמיון שלהם – מה שעלול לצייר תמונה הרבה יותר מבלבלת עבורם.

מה חשוב להגיד בשיחה וממה כדאי להימנע?

• פתחו בשאלה: לפני שנתחיל אנחנו המבוגרים לדבר, כדאי לשמוע מה הילדות והילדים שלנו שואלים וחושבים. מומלץ לפתוח את השיחה בשאלה פתוחה בסגנון "שמעת על ההפגנות שהיו לאחרונה? מה את/ה יודע/ת על כך?". לפי התשובות והתהיות שיעלו מהילדים, נדע איך להמשיך בשיחה.

• בלי הטפות – השתדלו לקיים דיאלוג: כלל חשוב לשיח עם ילדים באופן כללי, ובטח בנושאים כאלו מורכבים, הוא שנרצה להימנע מהטפות או הרצאות ארוכות. בכל גיל שהוא חשוב ליצר שיח משותף, שמאפשר דיאלוג בו הילדים לוקחים חלק, שואלים שאלות ומקבלים אוזן קשבת. עצם השיח הפתוח ינרמל ויפחית חרדה.

ישנן משפחות בהן ילדים וילדות חושבים אחרת מההורים (ההורים נגד המחאה והילדים בעד או להפך). החלק הכי חשוב זה קיום שיח, להשמיע דעות שונות ולאפשר לשוני להתקיים, לשאול שאלות ובעיקר לתת לגיטימציה לקיום של מגוון דעות במשפחה.

בגיל הרך (עד גיל 6)

• בלי מילים "מפוצצות": בגיל הרך חשוב לזכור שאין לילדים יכולת להבין מושגים מופשטים ולכן מילים כמו "זכות המחאה", "דמוקרטיה", "חקיקה" וכדומה, פשוט לא יהיו מובנים להם. נסו לשמור על השיחה בגובה העיניים.

• להסביר דרך דוגמאות קרובות לחייהם: סביב נושא המחאה אפשר לדבר בכלליות על הרצון להביע את עצמנו, על מה אפשר לעשות כשמרגישים שמשהו לא הוגן קורה וכדומה. ילדים צעירים מכירים בעצמם חוויות המלוות בחוסר שליטה וברצון להחליט על חייהם – וניתן להסביר להם את מה שקורה במדינה דרך חוויות אלו. למשל, לחבר לתחושת כעס שהרגישו בבית כשלא הסכימו עם החלטה הורית מסוימת. המטרה היא לחבר את ההתרחשות הפוליטית לחוויה מוכרת להם ולא לפרט יותר מדי פרטים טכניים.

בגיל בית הספר

• לא חייבים להסכים ולא חייבות להיות לכם כל התשובות: בגילאים בהם יש חשיפה לחדשות, לרשתות החברתיות ולהפגנות, גדל הסיכוי שילדים יפתחו עמדה, תחושה או דעה מסוימת כלפי המצב, גם אם באופן ראשוני ביותר. לכן, בגילאים הבוגרים יותר יש מקום לפרט קצת יותר ולהתכונן לשאלות קשות, אך זכרו – החלק הכי משמעותי זה עצם קיום השיח, לזמן אתכם ואת הילדים להקשיב, גם אם לא מסכימים וגם אם אין תשובות להכל.

• לוקחים את הילד/ה להפגנה? שמרו על מוגנות וצרו מרחב לעיבוד: במידה והולכים להפגנות, רצוי להכין את הילדות והילדים למה הולכים לראות. כדאי להסביר שהרצון להשמיע את הקול באופן חזק עלולה לעורר כעס בין שני הצדדים וייתכן ויהיו חשופים לאנשים כועסים. חשוב להרגיע ולהסביר מה עושים אם מרגישים פחד בהפגנה – הולכים כמשפחה, מתרחקים מאלימות וההורים מגנים ושומרים. שמירה על מוגנות הילדים (פיזית ורגשית) היא חשובה מאוד ואולי החשובה ביותר. רצוי שהילדות והילדים ילכו בקבוצות ועם מבוגר שילווה אותם ויסביר ממה להתרחק ואיך לשמור על עצמם. אחרי החשיפה חשוב לייצר שיח נוסף עם הילדים – איך הרגישו? מה הבינו שקרה? על מה כולם מחו? מטרת העיבוד לאפשר לכלל הרגשות והשאלות לצוף, לאפשר מתן תוקף ולגיטימציה למגוון התחושות שעולות וחשיבה על דרכי התמודדות להפחתת מתח וחרדה.

• פסיכולוגיה של מחאה: על מוטיבציה ומאבקים חברתיים

  
• איך לדבר עם ילדים על
  פיגועים וטרור?

  
• יש למי לפנות: עזרה נפשית ראשונית ומיידית

  

המצב מעורר אצל הילד חרדה – מה ניתן לעשות?

לפני שעוזרים לילדים, חשוב לעזור לנו ההורים. התקופה הנוכחית מלאת קיטוב, אגרסיות ותחושה של כאוס, וכל אלו עלולים לערער גם אותנו המבוגרים ולגרום לנו לתחושות של פחד, בלבול ועצב. הדרך הראשונה לעזור לילדים זה לעזור לעצמנו.

לכן, נסו לחשוב מה עוזר לכם להירגע? אולי לדבר על המצב ולחלוק מחשבות עם אחרים? אולי דווקא לצאת לטבע ולהתרענן מן המצב? חשוב שנדע לזהות את הצרכים שלנו ואת מה ששומר עלינו, כדי שנוכל לווסת את התחושות הקשות ולהיות פנויים להגיש עזרה לילדינו.

מעבר לפעולות אשר יעזרו לכם עצמכם להירגע, חשוב כמה שיותר לשמור עבור הילדים על שגרה. למרות התחושה שקיימת כרגע במדינה של מצב חירום, חשוב מאוד להמשיך לקיים מפגשים משפחתיים וחברתיים, לשמור על שגרה ביתית וקהילתית, ולקחת חלק בכל מה שמרכיב את השגרה בימי חול ומייצר משמעות עבור המשפחה.

אם ילדכם חווה מתח, חשוב עוד יותר לקיים איתו שיחה שתאפשר עיבוד לדעות ומחשבות שונות, כמו גם תצמצם את הפחד והחרדה הנובעות מבלבול וחוסר הבנה. במידה והלחץ והחרדה גוברים, מקמו את עצמכם כשומרים ומגנים על הילדים ונסו לייצר עבורם מרחק מהתחושה הכללית במדינה. כמובן, במידת הצורך, אל תהססו לפנות לפסיכולוגיות ופסיכולוגים בקהילה לקבלת ייעוץ נוסף.

על הכותבת – ד"ר אורטל בוחניק אציל

פסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי חינוכי התפתחותי ברמת גן ומרצה במרכז האקדמי רופין.