24.02.17
יעל לב - פסיכולוגית קלינית
כשנעה הגיעה לטיפול היא הרגישה שהחיים שלה אינם בשליטתה. כל יציאה מהבית ארכה כשעה, כיוון שהיא הייתה צריכה לבדוק שוב ושוב שהדוד מכובה, שהיא לא שכחה דבר בבית ושהדלת נעולה. היא הייתה עומדת ליד הדלת, מושכת שוב ושוב בידית, מסובבת שוב ושוב את המפתח ומסתכלת זמן ממושך בדלת עם המפתח בתוכה, מנסה לחרוט את המראה כדי לדעת שהיא נעלה. ובכל זאת הספק היה מציף, והדקות אחרי שהצליחה לצאת מהבית היו קשות. הקושי לא הסתכם ביציאה מהבית. שליחת הודעה בסלולרי, יציאה מהרכב, שליחת מייל בעבודה – כל פעולה הובילה לשרשרת בדיקות. היא ויתרה על מה שיכלה לוותר, מנסה לא לצאת אחרונה מהבית, מעדיפה לעיתים מקלחת במים קרים על פני הדלקת הדוד והתמודדות עם המחשבה הטורדנית שאולי לא כיבתה אותו. כל אספקט בחיים שלה נשלט על ידי הבדיקות והחששות הטורדניים.
נעה סובלת מהפרעה טורדנית כפייתית - OCD. זוהי הפרעה הכוללת שני חלקים: מחשבות טורדניות ופעולות כפייתיות. מחשבות טורדניות הן מחשבות חוזרות לא נעימות, שהאדם אינו מצליח לשלוט בהן ומופיעות בראשו שוב ושוב. פעולות כפייתיות הן פעולות שהאדם מרגיש שהוא חייב לעשות על מנת להפחית את המצוקה שהוא מרגיש כתוצאה מהמחשבות הלא נעימות, על אף שהוא יודע שהן לא הגיוניות או מופרזות. המחשבות הטורדניות והפעולות הכפייתיות נמשכות יותר משעה ביום, וגורמות מצוקה או פוגעות בחיי האדם.
אצל חלק מהאנשים ההפרעה ברורה מאוד ותואמת אחד לאחד את התיאור שפורט. אצל אחרים קיים שוני: למשל אין מחשבות טורדניות, אלא רק תחושה שהם חייבים לבצע פעולות בדרך מסוימת. במצבים אחרים, הכפייתיות מתבטאת במחשבה בלבד ולא בפעולה, או כמעט ואין פעולות חוזרות כיוון שהאדם נמנע כמיטב יכולתו מכל דבר המעורר את המצוקה.
טיפול ב-OCD
טיפול שנמצא במחקרים רבים כיעיל ביותר להתמודדות עם OCD הוא טיפול פסיכולוגי הנקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או באנגלית CBT) cognitive behavioral therapy). לעיתים די בטיפול זה, פעמים אחרות יש צורך בשילוב של CBT וטיפול תרופתי, על מנת להגיע לשיפור. מטרת טיפולים אלו אינה להעלים את ההפרעה, הדבר אינו אפשרי, כפי שלא נוכל להעלים נטייה להשמנה למשל, אך אפשר למזער את ההשפעה שלה ולהקטין מאוד את הסבל הנובע ממנה, כפי שאדם עם נטייה להשמנת יתר לא ישמין בהכרח אם ישמור על תזונה ואורח חיים מתאימים.
טיפול CBT ב-OCD
טיפול CBT הוא טיפול המסייע למטופל לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות הפוגעים בחייו. אופי הטיפול שונה מהפרעה להפרעה, כאשר בטיפול ב-OCD החלק המרכזי של הטיפול נקרא "חשיפה ומניעת תגובה טקסית". הרעיון שבבסיס טיפול זה פשוט: אנשים עם OCD חווים תחושות מאוד לא נעימות במצבים מסוימים (למשל מול אובייקטים מסוימים, תחושות או מחשבות), ומרגישים דחף עז לבצע פעולות חוזרות, הנקראות פעולות כפייתיות או טקסים, על מנת להפחית את המצוקה שהם חווים. ככל שהם מבצעים יותר טקסים, הם נהיים יותר תלויים בהם, והמצוקה שהם מרגישים אם אינם מבצעים את הטקסים גוברת.
הרעיון שבבסיס הטיפול בחשיפה ומניעת תגובה הוא שאילו היו מסכימים לחוות לאורך זמן את המצוקה בלי לבצע את הכפייתיות, המצוקה הייתה פוחתת מאליה, והם היו מבינים שאין צורך לבצע טקסים על מנת להפחית את המצוקה. אם היו מתמידים בכך לאורך זמן, ועושים זאת בכל המצבים שמובילים אותם לטקסים כיום, עוצמת ההפרעה הייתה פוחתת בהדרגה. כלומר, עוצמת המצוקה בתגובה למצבים המעוררים אותה הייתה פוחתת, וללא עיסוק בהם גם תדירות המחשבות הייתה פוחתת. הדבר דומה לעקיצת יתוש – אם לא נגרד את העקיצה, תחושת הגירוד תפחת בהדרגה, בעוד שאם נגרד, נרגיש ביתר שאת את הצורך לגרד.
כמובן שלא מדובר בעקיצת יתוש. תחושת הדחיפות לבצע את הפעולה והמצוקה שנגרמת אם לא מבצעים אותה הן עצומות, והן לא מופיעות רק במקרה נקודתי אחד אלא על כל צעד ושעל. ב-OCD חמור, המחשבות הטורדניות והטקסים יכולים ללוות את האדם מעל 8 שעות ביום, או פשוט להיות כל הזמן ברקע, גם כשהוא עוסק בדברים אחרים, כך שחלק ממחשבתו מוקדש כל הזמן ל"כיבוי שרפות". כמו כן, פעמים רבות קיימות אמונות הנוגעות למחשבות ולפעולות. למשל – אם חשבתי מחשבה מאיימת (למשל, שאבא שלי ימות מסרטן), הסיכוי שהיא תתממש גדול מאם לא הייתי חושב אותה, ולכן אני חייב לעשות טקס נטרול, גם אם בתוך תוכי אני יודע שאין בכך היגיון, כדי לא להסתכן בכך שהאסון יקרה. כשיש רציונאל למה לבצע את הטקס, או כשקיים מחיר גבוה לויתור עליו (למשל, ארגיש שכל הבית שלי מזוהם ולא אוכל להחזיר את המצב לקדמותו אם אכנס לביתי בלי טקס ניקיון), סביר שהאדם לא יהיה מוכן לוותר על כך מבלי לבצע עבודה משמעותית על אמונותיו או לבנות את הוויתור בצורה הדרגתית.
טיפול בחשיפה ומניעת תגובה מורכב משני חלקים
1. מניעת תגובה. בחלק זה האדם לומד תחילה לשים לב לטקסים: באיזה מצבים הוא מבצע את הטקסים? מהי רמת המצוקה שהוא מרגיש לפני ביצוע הטקס? מה האפקט של הטקס? וכן הלאה. הניטור נותן לו מידע על הטקסים, ומכניס אלמנט בחירה אצל אנשים שמבצעים את הטקסים באופן אוטומטי, מבלי לתת על כך את הדעת. בזכות המודעות לטקסים ניתן באמת לבחור אם לעשות את הטקס או לא. בהמשך הטיפול האדם מתחיל לדחות טקסים או לוותר עליהם, לפי תוכנית הפעולה שנבנית בטיפול.
2. חשיפה. בחלק זה של הטיפול המטופל לומד, בעזרת ותמיכת המטפל, לעורר באופן יזום את תחושת המצוקה ולהישאר עמה לאורך זמן, מבלי לבצע טקסים, עד שהמצוקה שוככת בהדרגה. החשיפה נעשית באופן הדרגתי, תחילה למצבים המעוררים במטופל מצוקה קלה עד בינונית, ולאחר שהוא רוכש ניסיון ואמונה ביכולתו להתמודד, הוא נחשף למצבים קשים יותר עבורו. החשיפות נעשות תחילה בפגישות, יחד עם המטפל, ובהמשך המטופל מתבקש לבצע אותן בין הפגישות, באופן ובתדירות שסוכמו יחד בפגישות. מטרת החשיפה היא לפתח "שרירים" מנטאליים, שיעזרו למטופל להתמודד עם מצבים בהם ה-OCD פעיל ביום-יום. מספר דוגמאות לחשיפה: נגיעה ממושכת בדברים שהאדם נמנע מלגעת בהם כיוון שמעוררים בו תחושת גועל, מבלי לבצע טקסי ניקיון לאחר מכן. יציאה מהירה מהבית תוך האזנה לקטע מוקלט בו הוא מדבר על כך שיתכן ושכח מכשיר חשמלי פועל ועל התוצאות הרות האסון שעלולות להיות לכך. הליכה ברחוב תוך הסתכלות על גברים נאים ומחשבה על כך שאולי אני נמשך אליהם ולכן אני הומוסקסואל.
שני החלקים - חשיפה מניעת תגובה נעשים בצורה שיטתית, תוך הגדרת משך הזמן והמצבים שיעשו בהם, וניטור שוטף של רמות המצוקה שהאדם מרגיש, על מנת שיראה במו עיניו כיצד המצוקה פוחתת כשהוא מתמודד עמה. כמו כן, קיים קשר בין המטפל למטופל גם בין הפגישות. דרך דיווחים בהם המטופל מעדכן על המשימות שביצע, ומקבל פידבק והנחיות לשינוי במידת הצורך. הצורה המובנית וההדרגתית בה הטיפול מתבצע, יחד עם התמיכה והעזרה בפתרון בעיות לאורך הדרך, מאפשרות למטופל להתמודד עם ההפרעה ולהפחית את השפעתה על חייו.
למידע נוסף אודות OCD
על המטפלת - יעל לב
יעל לב היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית.
