17.08.23
גבי זקס
רוב הספורטאים או המבצעים (אלו שנדרשים להתחרות, להימדד או להיבחן במשהו) הפרפקציוניסטים למיניהם, אינם מודעים לכך שהם או ילדם פרפקציוניסטים. ואם כן, אז לרוב הם ממעיטים בהשפעות הפסיכולוגיות שלו על ביצועיהם ועל מצבם הנפשי.
חשוב לומר כי הצרות של פרפקציוניזם אינן נחלתם של ספורטאים וספורטאיות בלבד, אלא גם של אמנים, קרייריסטים, אקדמאים וכדומה. הכתבה לפניכם תתמקד בספורטאים, אך רלוונטית לכל תחום תחרותי או אנשים בעלי נטייה להישגיות יתר. נדבר על כמה המחירים האלו משמעותיים מתוך ניסיוני בעבודה כפסיכולוג ספורט וכפסיכולוג מטפל.
פרפקציוניזם הוא לא דבר חיובי?
אולי חלקכם תוהה לעצמו – מה בעצם הבעיה בלהיות פרפקציוניסט? לפרפקציוניזם יתרונות רבים, במיוחד בספורט התחרותי. לצד זאת, יותר ויותר מחקרים מוצאים כי קיים קשר חזק בין פרפקציוניזם גבוה או לא גמיש לפגיעה בבריאות הנפשית במגוון מדדים והיבטים. למשל, נמצא שפרפקציוניזם גבוה מקושר לסטרס ושחיקה, חרדה, דיכאון ודימוי עצמי נמוך, נטיות אובססיביות קומפולסיביות והפרעות אכילה.
באופן לא מפתיע, נראה כי פרפקציוניזם גבוה משפיע לרעה במיוחד על ילדים ובני נוער. כאשר מוסיפים את הלחצים המופעלים בספורט תחרותי, ברור שהסיכון הפסיכולוגי גובר מאוד. אכן, בדומה לאוכלוסייה הכללית בעשרים שנה האחרונות נראית מגמת עלייה מדאיגה בפרפקציוניזם אצל בני נוער העוסקים בספורט תחרותי.
סימנים לפגיעה אפשרית בבריאות הנפשית:
• דאגה או חרדה גבוהה לפני תחרויות.
• ביקורת עצמית מועצמת, התמקדות בכשלים ובטעויות ותחושה נשנית של "לא מספיק טוב", גם כשהביצועים טובים מאוד.
• קושי לחזור לתפקוד לאחר טעויות.
• ביטחון עצמי נמוך בתחרויות.
• השקעה יתרה באימונים ולעיתים אף אובססיביות לגביהם, למשל מחשבות חוזרות לגביהם, הוספת אימונים מעבר למסגרת הרגילה, התנגדות גדולה לפספס אימון, חשש מוגבר לאחר אליו.
• צורך נוקשה בסדר, ארגון והקפדה על שגרה סביב הספורט (לרבות תזונה) באופן שלעיתים נראה כאובססיבי, כלומר לעיתים הכול צריך להיות באותה הדרך ובאותו הסדר.
• נטייה להיפצע אם בגלל עומס היתר שהם שמים על עצמם או בגלל הסטרס והחרדה, במקרים רבים בגלל שניהם.
מדוע זה קורה?
שאיפה לשלמות
פרפקציוניסטים נוטים להציב לעצמם סטנדרטים גבוהים ביותר ולעיתים קרובות שואפים לשלמות, לכן הם תופסים את אי העמידה בסטנדרטים בחומרה רבה. חשיבתם נוטה להיות חשיבת ״שחור ולבן״ (מושלם או לא שווה). מכיוון שלרוב השלמות לא תושג, נוצרת חוויה מתמדת של כישלון.
מיקוד בשלילי
פרפקציוניסטים נוטים להתעלם מהדברים הטובים שהם עושים, ובמקום זאת מתמקדים בכשלים. כלפי כשלים אלו, שלאחרים יכולים להיראות לא משמעותיים, הם יגלו ביקורת נוקשה ולא אדפטיבית (מקדמת), כלומר כזו שפוגעת ביכולתם להתאושש ואינה מקדמת למידה ושיפור.
תגובה רגשית עזה לכישלון
לרוב טעות או כישלון במהלך המשחק, או לאחריו, ילווה בתחושות אכזבה קשה, אשמה או בושה. אך כאשר תחושות אלו מופיעות בעוצמה חזקה, לא מרפות ובשכיחות גבוהה, הן משפיעות לרעה על הביטחון העצמי ועל היכולת להתאושש מהכישלון.
פגיעות בתפיסה והדימוי העצמי
ספורטאים פרפקציוניסטים, לתפיסתי, נוטים לחבר בין הכישלון לבין תפיסתם העצמית. כלומר, לחוות את הכישלון, לא ככישלון בביצוע או בתחרות נקודתית, אלא כביטוי ליכולותיהם כספורטאים, ואף כבני אדם. כלומר הכישלון, נוטה להיתפס על ידם כדבר שמגדיר אותם, או כמגלה או מבטא את מי שהם (לכן הבושה).
נוכחות נמוכה של חמלה עצמית
כאן אולי טמון הדבר הבעייתי ביותר בפרפקציוניזם. בפשטות, ניתן להגדיר חמלה כיכולת לסלוח לעצמך. החמלה העצמית תורמת ליכולת של הספורטאי לסלוח לעצמו על טעויות ולהמשיך בתחרות, וגם להתייחס באופן מכבד יותר כלפי עצמו, יותר קבלה (״זה היה סוף המשחק והשרירים כבר היו עייפים״) ופחות הענשה (״איזה לוזר אני!״). בנוסף, וחשוב במיוחד לפרפקציוניסטים, חמלה עוזרת לספורטאי להפריד בין הטעות לבין העצמי – כאמור בדיוק הפוך ממה שהם נוטים לעשות – ובכך לשמור על הדימוי והביטחון העצמי שלהם.
מעגל קסם שלילי: איך פרפקציוניזם עלול לפגוע בביצוע?
היכולת להתמודד עם טעויות וכישלונות על מנת להצליח בספורט תחרותי, ובכלל בחיים, היא קריטית. כאשר הספורטאי או הספורטאית מתקשים לעשות זאת, פעמים רבות נוצר סיכוי להיווצרות של מעגל קסם שלילי, מעגל של מצבים המובילים זה לזה ומחריפים תוצאה לא רצויה – במקרה זה, ירידה בביצועיו של הספורטאי.
מעגל הקסם השלילי פועל באופן הבא. לאורך זמן, המיקוד בשלילי והתחושה החוזרת של "אני לא טוב מספיק" שוחקת את הדימוי העצמי ומגבירה חרדה. החרדה המוגברת של הפרפקציוניסטי מפני כישלון או טעות, משפיעה לרעה על ביצועיו של הספורטאי או המבצע, ומובילה לירידה בביצועים, אשר מעצימים את אותו מעגל. אפרט כיצד בפועל הביצועים נפגעים:
1. חרדה גוברת: בעקבות החרדה, המטרה הופכת להיות הימנעות מטעויות. הדאגה החוזרת והנשנית מלטעות וההתמקדות בה מגבירה חרדה, ולכן פעמים רבות באמת אכן מייצרים טעויות, כך שנוצר מעגל קסם שלילי. מעבר לכך, העבודה הקשה וההשקעה הגבוהה שמאפיינת פרפקציוניסטים, מהווים גם דרך התמודדות עם החרדה. לכן, כשהספורטאי לא מתאמן (כתוצאה משחיקה או פציעה, כפי שאתאר בהמשך), הוא נשאר ללא המנגנון ההתמודדות העיקרי שלו. כך שרמות החרדה הגבוהות עשויות שוב לפגוע בביצועיו.
2. פציעות: הרצון המתמיד להשתפר, אשר כאמור יכול להיות מלווה בחרדה ובסטרס, גורם לספורטאים פרפקציוניסטים להתאמן יתר על המידה. העומס הפיזי שנוצר, במיוחד כשהוא משולב עם עומס נפשי, מגדיל באופן משמעותי את הסיכוי לפציעה. מניסיוני, לעיתים זו לא שאלה של אם, אלא מתי היא תגיע.
3. שחיקה: לאחר כישלונות חוזרים, ככל הנראה יחוו שחיקה נפשית. במצב זה הספורטאי מרגיש שהחיוניות והתשוקה לספורט ירדו, וישנו קושי לגייס אנרגיה להשקיע באימונים. לעיתים קרובות ישנם תחושת ייאוש, בלבול ואף דיכאון, על רקע תחושה של חוסר אונים לשנות את המצב ודימוי עצמי פגוע.
4. מחשבות על פרישה: לעיתים קרובות יעלו גם מחשבות פרישה, אשר מוסיפות לבלבול, לחרדה ולמצוקה הנפשית. מדוע? מפני שלרוב, לספורטאי הפרפקציוניסט הספורט הוא כל עולמו. ובמונחים פסיכולוגיים נאמר שהוא ממלא את צרכיו הפסיכולוגיים הבסיסיים – צורך בזהות (מי אני אם לא ספורטאי? האם אני אחד שפורש כשקשה?), צורך בתחושת מסוגלת ובדימוי עצמי חיובי, וצורך בשייכות (האם החברים הספורטאים שלי יישארו?). צרכים אלו חשובים לכל אדם, אך בפרט לילדים ומתבגרים.
איך טיפול יכול לסייע לפרפקציוניסט?
במקרים רבים, ספורטאים פרפקציוניסטים ימנעו מלבטא את רגשותיהם, דבר שמוביל לשימור המצוקה או להעמקתה. אצל חלק, אם המצוקה מתמשכת, או לפני תחרות חשובה, עשוי אף להופיע התקף חרדה, כביטוי למתח הנפשי שהצטבר. פעמים רבות התקף החרדה הוא זה שמביא את הספורטאי לטיפול, אך זאת לאחר סבל ארוך ומיותר. תקוותי היא שכתבה זו תסייע לחלקם לפנות מוקדם יותר.
בטיפול ניתן לשבור את מעגל הקסם השלילי ולעזור רבות לספורטאים פרפקציוניסטים, ובאופן בר קיימא. למען האמת, ניסיוני הרב עם ספורטאים פרפקציוניסטים הראה לי שמקרים רבים הם הלקוחות שנוטים להיתרם הכי הרבה מהתהליך, ובמהירות מפתיעה. באופן אירוני, הם נתרמים מטיפול דווקא בגלל הפרפקציוניזם, המוטיבציה הגבוהה שהם נוטים לגלות בתהליך, גישתם הרצינית והאחראית, נכונותם ויכולתם ללמוד וליישם את הידע והכלים שיש לפסיכולוגיה של הספורט להציע.
חשוב לזכור שלפרפקציוניזם בספורט יתרונות רבים. ואכן, רבים מן הספורטאים המובילים בעולם מתאפיינים בפרפקציוניזם גבוה. אך ככל הנראה, לאחר תהליך ארוך של גיבוש דימויים העצמי, ולאחר שלמדו לרתום את כוחות הפרפקציוניזם תוך עקיפת החולשות. בטיפול נרצה לחזק את ביטחונם העצמי, להגמיש ולשנות את הגישה לכישלונות, וללמדם לתעל את הכוחות האדירים שהפרפקציוניזם מספק.
על הכותב – גבי זקס
גבי זקס הוא פסיכולוג חינוכי מומחה, מתמחה בטיפול פסיכולוגי בילדים ונוער, עוסק באופן נרחב בתחום פסיכולוגיית הספורט.
מקורות
Bardone-Cone, A. M., Wonderlich, S. A., Frost, R. O., Bulik, C. M., Mitchell, J. E., Uppala, S., & Simonich, H. (2007). Perfectionism and eating disorders: Current status and future directions. Clinical Psychology Review, 27(3), 384-405
Curran, T., & Hill, A. P. (2019). Perfectionism Is Increasing over Time: A Meta-Analysis of Birth Cohort Differences from 1989 to 2016. Psychological Bulletin, 145, 410-429
Frost, R. O., & Steketee, G. (1997). Perfectionism in obsessive-compulsive disorder patients. Behaviour Research and Therapy, 35(4), 291-296
Hill, A. P., & Curran, T. (2016). Multidimensional perfectionism and burnout: A meta-analysis. Personality and Social Psychology Review, 20(3), 269-288
Rice, K. G., & Preusser, K. J. (2002). The Adaptive/Maladaptive Perfectionism Scale. Measurement and Evaluation in Counseling and Development, 35(4), 210-222
Shafran, R., Cooper, Z., & Fairburn, C. G. (2002). Clinical perfectionism: A cognitive-behavioural analysis. Behaviour Research and Therapy, 40(7), 773-791
Stoeber, J., & Otto, K. (2006). Positive conceptions of perfectionism: Approaches, evidence, challenges. Personality and Social Psychology Review, 10(4), 295-319
Walton, C.C., Rice, S., Hutter, R.I., Currie, A., Reardon, C.L., & Purcell, R. (2021). Mental health in youth athletes: A clinical review. Advances in Psychiatry and Behavioral Health, 1(1), 119–133
