בעצב תלדי בנים – על לחץ והתמודדות בטיפולי הפוריות

רותי קצבורג-קדוש

טיפולי פוריות הינם גורם מעורר לחץ הן עבור נשים והן עבור גברים. למה?

משום שהם משפיעים על כל תחומי החיים והופכים לסוג של אובססיה.

בהיבט האישי – לעיתים קרובות עולה תחושת כישלון אישי: מה לא בסדר אצלי? איזו מין אישה אני אם איני מסוגלת להרות. האמנם יתכן שאני גבר שאינו מסוגל להפרות את זוגתו? מה זה אומר עלי?

בהיבט הזוגי – החלום של זוגיות שתוביל למשפחה על פי תכנון, נגוז. מה שהוא בעיקרו אינטימי, שייך לכם ותלוי ברצונכם, הופך בשל הצורך בטיפול, לא רק לעניין הדורש תזמון, אלא גם צריך להיות מדווח לגורמים החיצוניים לקשר הזוגי. יתרה מכך, קיום יחסים אינטימיים על פי לוח זמנים מוגדר עלול לפגוע בספונטניות עד כדי קשיים בתפקוד, תסכול והימנעות.

בהיבט המשפחתי – הקושי עלול ליצור תחושת חוסר נוחות בזמן השהייה עם המשפחה המורחבת ואף לפגוע ברצון להיפגש עם בני המשפחה. המשפחה המורחבת "לוחצת"? האחים או אחיות הצעירים שנישאו אחריכם כבר הפכו להורים, ואתם? – אז אולי נוותר על החתונה של בת הדוד כי קשה עם המבטים או ניסע לחו"ל לחגים כדי לא להתערבב בהמולה המשפחתית.

בהיבט החברתי – תחושת בדידות וחוסר הבנה של הסביבה. כל החברות בהריון או אחרי לידה. מי בכלל יכול להבין את המצב שאנחנו נמצאים בו, מי רוצה לשמוע? – הרגשה כי החברים לא יודעים מה לומר לי.

בהיבט המקצועי – עמימות באשר למשך התהליך ותוצאותיו עלולה לפגוע בקבלת החלטות מקצועיות. האם זה זמן נכון ללמוד עכשיו? איך אצליח להתמודד עם הבוס ועם המשימות בעבודה, אולי אוותר על קידום? על הגשמת החלום המקצועי?

• הורות לאחר טיפולי פוריות

  
• מיניות במהלך טיפולי פוריות

  
• חופשת לידה מושלמת, או שלא?

  

מחקרים רבים שנעשו בארץ ובעולם, במשך למעלה משלושה עשורים, אודות היבטים רגשיים של הנזקקים לשימוש בטכנולוגיות הולדה, מראים בוודאות שטיפולי פוריות הינם באופן מובהק אירוע מעורר דחק. בנוסף, נמצא כי נשים בטיפולי הפריה מאופיינות במיקוד שליטה פנימי בענייני בריאות (כלומר, הן מאמינות כי יש להן שליטה על בריאותן) אך עם זאת, נמצאה בקרבן רמת מצוקה גבוהה. למרות הטכנולוגיות המתקדמות, הטיפולים המוצעים כיום כרוכים בהתמודדות נפשית מורכבת משום שהם תובעניים, קשים ופוגעים בשגרת החיים. המטופלים עוברים תהליכים נפשיים המקבילים להתמודדות עם אבל ואובדן. תגובות נפשיות נפוצות לטיפולי פוריות הן: כעס, דיכאון, אשמה, תסכול ועצב.

הדחק הייחודי לטיפולי הפריון, נובע משלושה מרכיבים:

1. האינטנסיביות של התהליך: טיפול רפואי יומיומי לפרק זמן מסוים, פרוטוקולים מורכבים, טיפולים חודרניים.

2. כישלון והצלחה ("רכבת הרים"): ציפיות נאיביות להצלחה מהירה, העדר מוכנות להתמודד עם כישלונות, או עם הצלחות חלקיות.

3. סוגיות אתיות בקבלת החלטות: איזה סוג טיפול לקבל ואם בכלל, תרומת ביצית – כן, תרומת זרע - לא, או להיפך.

נמצא כי תמיכה נפשית לאורך כל התהליך, עשויה להעלות את תחושת ה-well being של המתמודדים, להקל על הלחץ ולהוריד את רמת החרדה. זו התובנה שעומדת מאחורי המלצות החוקרים לכלול איש מקצוע מתחום הייעוץ הנפשי בתוך הצוות הרב מקצועי של יחידות הפריון (גילאי-גנור, 2015).

5 עצות שעשויות לסייע במהלך תקופת הטיפולים

1. אל תשאו בנטל אשמה
אין זו אשמתכם שמצאתם את עצמכם בטיפולי פוריות. הסיבות, בין אם זו בעיה אצל הגבר או בעיה אצל האישה – אינן באשמתכם ואינן בשליטתכם. אומנם הבעיות הפיזיות לא בשליטתכם, אבל התגובות להן בהחלט כן. אשמה והאשמה קיימים באופן טבעי, אך הם כאשר הם מוסתרים הם עלולים להקשות על התהליך המשותף. דברו על זה ביניכם. חזקו בכך את תחושת השותפות. אל תשכחו שבטרם בחרתם להיות משפחה – בחרתם זה בזה. היצמדו אל הבחירה הזו.

2. לימדו את החומר
ידע נותן כוח ומפחית חרדה. בעבור רבים מאיתנו זו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצבי חוסר ודאות, אך, בשביל זה צריך להשקיע בלמידה. קיימים אינספור אתרים בהם תוכלו לרכוש ידע רב, אולם לא תמיד הוא רלוונטי עבורכם. הכתובת הראשונה והאמינה היא הרופא המטפל שלכם. הכינו את רשימת השאלות המטרידות אתכם ואל תהססו לשאול אותו. אל תילחצו מכל מילה ארוכה ולא מוכרת שהרופא אומר לכם. מותר וצריך לשאול אותו כל דבר שאינו מובן לכם. עם זאת, גם הקבוצות והדיונים הרבים באינטרנט עשויים להוות בשבילכם מקור לעידוד, תמיכה נפשית ודרך לחלוק ניסיון משותף.

3. היו צוות
זוהי כנראה אחת התקופות המאתגרות שתעברו בחיים, ולכן חשוב לעבור אותה יחד, כזוג, כי ביחד אתם יותר חזקים. זה לא אומר שאתם צריכים להרגיש את אותו הדבר באותו הזמן ולחוות את כל רגשותיכם יחד, אבל זה כן אומר להשקיע מאמץ לטובת הזוגיות. לשמור על התחביבים המשותפים שלכם, להישאר בקשר עם החברים, להקפיד על זמן איכות. אפילו לקבל החלטה על זמן מוגדר שבו לא מדברים ולא עוסקים בטיפולים. תחלקו ביניכם את המטלות שאפשר לחלוק ותהפכו את כל התהליך לעבודת צוות שאתם עושים יחד. רק ככה תוכלו להישאר חזקים כיחידה אחת. זה חשוב מאוד בהתמודדות עם האתגרים שתקופת הטיפולים מביאה עמה ובוודאי חשוב לעתיד שלכם ביחד כמשפחה.

4. היו "בעלי הבית" על הקצב
טיפולי פוריות הם כמו מרוץ מרתון. מסע ארוך שדורש חלוקה נבונה של הכוחות. משרד הבריאות וקופות החולים קבעו את הכללים באשר למספר הטיפולים ולוח הזמנים, אך זה לא אומר שאתם מוכרחים לעמוד בקצב המוכתב. מותר וכדאי לכם לבדוק כל אחד עם עצמו ושניכם ביחד כזוג: האם מתאים לנו עכשיו לעשות הפסקה ולצאת לחופשה שחלמנו עליה בחו"ל? האם נכון לי פיזית ונפשית לדחות את הטיפול בחודש כדי להתאושש? האם לא היה כדאי שנחזור, ולו לזמן מוגבל, לשגרת חיים נטולת טיפולים? – כן, מותר. אפילו רצוי. אתם בעלי הבית על התהליך. אין לכם אפשרות לשלוט בתוצאותיו, אבל אתם כן יכולים לקבוע את הקצב. בנוסף, נסו לחשוב על תכנית אלטרנטיבית במידה והטיפול לא יצליח ושתפו בתכנית זו את הצוות המטפל.

5. קבלו ליווי מאיש מקצוע
ישנם מטפלים שעובדים ספציפית בתחום הפוריות. הם מלווים זוגות לאורך התהליך ומעניקים להם את התמיכה הנפשית לה הם כל כך זקוקים כדי לעבור את התהליך בדרך הטובה ביותר. ליווי על ידי איש מקצוע יכול להפוך את החוויה מלא נעימה לנסבלת. משך הטיפול והליווי הנפשי יכול להיות קצר או ממושך. הליווי מורכב מהדרכה, פסיכותרפיה אישית או זוגית וכולל בתוכו שימוש בטכניקות הרפיה ודמיון מודרך להפחתת מתח וחרדה. בבסיס הטיפול הנפשי עומדת ההבנה שבני אדם חשים ומתנהגים בהתאם לסיפור אותו הם מספרים לעצמם על אישיותם והתנסויותיהם. המשמעות שניתנת לאירועים היא זו שמשפיעה על ההתנהגות והרגש, ולא האירוע עצמו. אפשר וצריך לספר את סיפור אתגר הפוריות תוך הדגשה של ערכים כמו: זוגיות, בחירה, יוזמה, התמודדות והחזרת שליטה.

על המטפלת - רותי קצבורג-קדוש, msw

רותי קצבורג-קדוש היא עובדת סוציאלית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.

מקורות

בירמן, צ. , סוסקולני ח., גרינשפן ד., לאופר, נ. שנקר, י. ,( 1991 ). מצב נפשי וחברתי של נשים בטיפול הפריה חוץ גופית. חברה ורווחה , יב'1 44-55

גילאי-גנור, ח.(2015), ייעוץ נפשי למטופלי פוריות. אתר פסיכולוגיה עברית

Grennfeld D.A. Does Psychological Support and Cuonseling Reduce the stress Experienced by Couples Involved iv Assisted Reproductive Technology?. Journal of Assisted Reproduction and Genetics. 1997; 14 no. 4 186-188