04.07.16
צוות בטיפולנט
אנו מסתכלים בדרך כלל על כעס כעל רגש שלילי; זהו רגש שלא נעים לחוות כאדם הכועס וגם לא בצד של מי שכועסים עליו, הוא נחשב לעיתים כחייתי, ראשוני, לא מקובל בסיטואציות מסוימות ואפילו הרסני. כעס מתעורר כתגובה לאירועים שליליים כגון דחק, איום, סכסוך, תסכול, כישלון, חוסר צדק, דיכוי חברתי, פחד ובגידה. עם ולמרות כל זאת, למעשה, כעס הוא אחד הרגשות המורכבים והיעילים ביותר מתוך מגוון הרגשות האנושיים, והוא בהחלט יכול לסייע לנו להתגבר על מכשולים ולשמור על עצמנו. מתוך כך, כעס הוא בעל תפקיד הישרדותי חשוב.
חברות שונות בעולם מתייחסות לכעס בצורה שונה, כאשר ישנן חברות בהן ביטויי כעס כלפי האחר נחשבים ללא מקובלים לחלוטין, בעוד בחברות אחרות ביטויי כעס קולניים ואף תוקפניים נחשבים למקובלים ביותר ואף מצופים במצבים מסוימים.
אז האם לכעס יש גם חלקים חיוביים? נראה כי אף על פי שכעס מלווה בתחושות קשות ולא נעימות, אינו מקובל חברתית תמיד ועלול להסתיים בתוקפנות, הוא בהחלט יכול לשחק תפקיד פסיכולוגי וחברתי חיובי – הוא מאפשר לנו להביע את התחושות הקשות שלנו ובמקביל מניע לפעולה. לעומת רגשות "שליליים" אחרים כמו ייאוש ועצב, כעס טומן בחובו עוצמות מוטיבציוניות אדירות – כעס גורם לאנשים בכל יום לתקן עוולות, להביע מחאה, לשמור על עצמם ועל משפחתם, להשיג הישגים אישיים וחברתיים ועוד.
כאשר אדם כועס, זהו סימן לכך שאכפת לו, שהוא מאמין שהמצב יכול להשתנות, שהוא רואה אור בקצה המנהרה. לכן, כאשר אדם חש כעס על דבר מה שהיה רוצה לשנות – כדאי לעיתים למצוא דרך להביע את הכעס באופן מתאים.
עם זאת, ביטויו של הכעס באופן התואם את המצב החברתי אינו פשוט כל כך תמיד, והוא אולי לב הקושי הגדול ביותר בכל הנוגע לכעס. מחד, כעס הוא רגש עוצמתי ביותר ובאנשים רבים עולה החשש שאם יתנו דרור מלא לתחושת הכעס ויבטא אותן, הם עלולים לפעול באופן תוקפני, לפגוע באחר ואף להתדרדר לאלימות.
מאידך, דיכוי כעס ואי מתן ביטוי לכעס עלול ליצור כמה בעיות – ראשית - לעיתים קרובות הדיכוי אינו עובד. במקרים כאלו ייתכנו התפרצויות זעם, כאשר הכעס יגיע לרמה בלתי נסבלת ויגרום להתפרצות, כשבדרך כלל ההתפרצות תתרחש בתוך מערכות היחסים הקרובות והמשמעותיות ביותר, שנתפסות לעיתים קרובות כמקום לגיטימי, כביכול, לביטוי הכעס והמתחים שנצברו גם מחוץ למערכות יחסים אלו. מצב נוסף בו הדיכוי אינו עובד, הינו כאשר הניסיון לדיכוי הכעס מוביל לביטוי פאסיבי-אגרסיבי של הכעס, כלומר לביטוי עקיף של הכעס מבלי לבטא אותו בישירות ולהגיב על העניין שהכעיס מלכתחילה. התנהגות פאסיבית-אגרסיבית יוצרת מצב בו מחד בדרך כלל לא נוצר שינוי במצב, ומאידך האדם הכועס מתנהל באגרסיביות כלפי הסביבה שלו. כאשר אדם מדכא את הכעס שלו ואינו מביע את התחושות, הוא מוותר על הדלק לשינוי המצב שהכעיס אותו, ועלול להפסיד בשל כך הישגים שיכל להשיג. לבסוף, כאשר כעס מדוכא, הוא לעיתים מופנה כלפי העצמי ועלול להוביל, כאשר הוא אינו מקבל ביטוי חיצוני באופן תדיר, ללחץ דם גבוה, בעיות לב, פגיעה עצמית, כאבים פסיכוסומטיים וכן דיכאון.
אנשים שונים מתמודדים באופן שונה עם הכעס שלהם ומבטאים אותו באופן שונה, כאשר דרך הביטוי בדרך כלל מעוצבת כבר בילדות המוקדמת ונוטה להישאר קבועה. עם זאת, כל אדם יכול לשנות את אופן ההתמודדות שלו עם הכעס בתהליך של עבודה מודעת, לעיתים קרובות כחלק מתהליך טיפול נפשי, ולהפוך את הכעס מרגש מפחיד, מודחק או הרסני, לרגש מועיל שניתן להשתמש בו בצורה שתקדם את המטרות האישיות. על מנת לעשות זאת יש לזכור את הפוטנציאל העצום שטומן בחובו הכעס מחד, ומאידך ללמוד, בתהליך מורכב, לקחת בעלות על הכעס וללמוד להביע אותו באופן מתאים.
