טיפול פסיכולוגי בניצולי שואה: כיצד הטראומה משפיעה בזקנה?

צוות בטיפולנט

מצבם של חלק ניכר מניצולי (שורדי) השואה המזדקנים בישראל כיום הינו קשה; הם מתמודדים עם עוני, חוסר במוצרי מזון וחימום בסיסיים. כמו כן, נאלצים לעיתים קרובות שורדי השואה להתמודד עם בדידות וקשיים במציאת פתרון למטלות יומיומיות כקניות ונקיון הבית. לצד קשיים אלו, בהם מנסות עמותות פרטיות להיאבק, על רקע אי שביעות רצונן מתפקוד המדינה, מתמודדים רבים מהם עם קשיים רגשיים ופסיכולוגיים. במאמר זה נסקור את השפעות טראומת השואה והשלכותיה הייחודיות על תקופת הזקנה, ונצביע על משמעות הטיפול הפסיכולוגי דווקא בגילאים אלו.

"כמו פצצת אטום": השפעות טראומת השואה

"בדומה לפצצת אטום המפיצה קרינה רדיו-אקטיבית לטווחים רחוקים גם זמן רב לאחר התפוצצותה, זוועות השואה ממשיכות לזהם את כל מי שנחשף אליהן בדרך זו או אחרת", כך כותב נתן קלרמן במאמרו המתייחס להשפעותיה המתמשכות של השואה. למרות התקווה הלאומית להטמעות הניצולים בארץ ופתיחת דף חדש בחייהם, מרביתם לא שכחו ולא ישכחו לעולם את שעברו: את התלישות ואובדן משפחותיהם, את איום המוות ואת האירועים הטראומטיים אשר ליוו את מסע השרדותם.

מרבית ניצולי השואה הצליחו - לעיתים באופן מרשים ומפתיע - לשרוד את זוועות השואה לא רק מבחינה פיסית אלא גם מבחינה נפשית. ניצולים אלו עבדו, למדו, הקימו משפחות וחלקם לקחו חלק פעיל במלחמות ישראל ובמלחמות הפוליטיות על זכויות ניצולי השואה. יכולות אלו עוררו את סקרנותם של חוקרים רבים אשר תהו מה איפשר לאנשים אשר חוו טראומות ואובדנים אקוטיים כל כך להמשיך ולחיות. מחקרים בתחום זה הצביעו על גורמים שונים אשר תרמו ליצירת חוסן - אותה יכולת פסיכולוגית להתמודד עם מצבי לחץ ומשבר אקוטיים. בין גורמים אלו נמצאו גורמים חיצוניים כטיב הנסיבות הטראומטיות, גיל השורד בעת השואה, אובדן דמויות משמעותיות, וגורמים אישיותיים כגמישות, אסרטיביות ואינטליגנציה. כמו כן, רמת הסתגלותם של ניצולי שואה, ושל ילדים ניצולים בפרט, הושפעה מהתמיכה לה זכו בסביבה בה נקלטו לאחר המלחמה.

• צלקת ללא פצע: העברה
  בין-דורית של טראומת השואה

  
• אנשי מקצוע בתחום פסיכותרפיה
  לגיל השלישי

  
• כיצד מדברים עם ילדים
  על השואה?

  

למרות יכולות ההסתגלות הגבוהות, באופן לא מפתיע טראומת השואה הותירה את חותמה על מרבית הניצולים: ניצולים רבים התמודדו עם סימפטומים פוסט טראומטיים (חרדה, פלשבקים, סיוטים, דריכות יתר) וחלק גדול מהם הפכו פגיעים יותר לדיכאון וחרדה. ניצולים אשר עברו את השואה בגילאי הילדות המוקדמת נטו במיוחד לפתח הפרעות אישיותיות, מאחר ובמקרים רבים לא הספיקו לפתח את אישיותם בסביבה הורית תומכת ומוגנת. זאת, בניגוד לילדים ובוגרים אשר עברו את השואה בגיל מאוחר יותר, לאחר שאישיותם התגבשה בסביבה בטוחה ומוקפת דמויות משפחתיות תומכות וקרובות.

הזמן עושה את שלו? השפעות השואה בזקנה

האמירה המנחמת "הזמן עושה את שלו" שנויה במחלוקת בהתייחס לחוויותיהם של ניצולי שואה, אשר מתמודדים עם אתגרים ייחודיים בזקנתם. חלק מניצולים אלו, אשר הפגינו במהלך חייהם יכולות התמודדות והסתגלות יוצאות דופן ומרשימות, מתמודדים בזקנתם עם התרופפות של מנגנוני ההגנה אשר הקלו עליהם, עם אובדנים ועם תהליכי "סיכום חיים" מורכבים.

אחד התהליכים הטבעיים בגיל השלישי הוא עריכת סיכום לא רשמי של החיים: איך נראו חיי? מה השגתי ומה איבדתי? היכן נכשלתי? באיזה אופן יכלו חיי להיות שונים? תהליכי סיכום אלו עשויים להיות מספקים ומלווים בתחושת סיפוק והישג, אך אצל ניצולי שואה עלולים להיות מלווים גם בהתעוררות מחודשת של זכרונות קשים ביותר, ובתחושת החמצה וכאב על מה ומי שאבד. המחשבות על החיים האחרים שיכלו להיות לולא השואה עשויות להיות מייסרות ומתסכלות, ולהביא לדיכאון, חרדה ואשמה. תהליך סיכום חיים זה מרופף פעמים רבות מנגנונים של הכחשה והדחקה בהם נעזר הניצול כדי להמשיך לתפקד למרות משא העבר הטראומטי. חלק מהניצולים חשים, לעיתים לראשונה בחייהם, דחף לחלוק את סיפורם עם משפחותיהם ובהתאם מתמודדים עם הזכרונות הקשים מנשוא. גם האובדנים אשר מלווים את תקופת הגיל השלישי, כהתאלמנות ואובדן מכרים, מגרים את פצעי העבר ומעוררים כאב על אובדנים מוקדמים יותר. כאשר האובדנים מביאים אף לבדידות ממשית, למשל במקרה של ניצולי שואה עריריים, תחושות ההחמצה גדלות ("לולא מה שעברתי בשואה ודאי הייתי מקים משפחה"), ואיתן גם רגשות של כאב, אשמה, אבל ואובדן.

חוויות ותחושות אלו עלולות להתבטא בסימפטומים גופניים, דיכאון, חרדות וסימפטומים טראומטיים גם אצל ניצולים מתפקדים ובעלי חוסן נפשי מרשים. לכן, לעיתים דווקא בתקופת חיים זו יש צורך ומשמעות לקבלת עזרה פסיכולוגית.

"עברתי את אושוויץ ובגלל שבר ברגל אני צריך פסיכולוג?!" - טיפול פסיכולוגי לניצולי שואה

האתגרים הייחודיים והקשיים הרגשיים הניצבים בפני ניצולי שואה קשישים מעלים את הצורך בקבלת עזרה מקצועית אך ניצולים רבים מתלבטים לגבי האפשרות להיעזר בטיפול נפשי. חלקם חוששים מפני הצפת יתר של זכרונות טראומטיים ("למה להיזכר בכל זה?!"), חלקם סקפטיים לגבי אפשרות השינוי ("את העבר אי אפשר לשנות - דיבורים לא יחזירו את אמא שלי") וחלקם, בדומה לרבים מבני דורם, חוששים מהסטיגמה הנלווית לטיפול פסיכולוגי וממשמעותה - מה זה אומר עלי שאני זקוק לטיפול? שמשהו לא בסדר איתי?

למרות חששות אלו, מצביעים מחקרים רבים על תרומתו המשמעותית של טיפול נפשי - פרטני, קבוצתי או משולב - להתמודדותם של ניצולי שואה. מחקרים מצביעים על הערך התרפויטי הטמון בעצם ההיזכרות, בעיבוד אירועי העבר ובשחזור הנראטיב של סיפור השואה האישי. אלו, כאשר הם נעשים בנוכחות מטפל תומך ואמפתי מחזקים את האפשרות לארגון מחדש של הסיפור האישי ושיכוך הכאב הנובע מרגשות אשמה, חרדה והחמצה. במקביל, מספק המטפל תמיכה וליווי בהתמודדויות יומיומיות כסימפטומים חרדתיים הפוגעים בתפקוד או ביכולת ליהנות מהחיים (למשל, פחד טיסה או פחד מזריקות המונע קבלת טיפולים רפואיים נחוצים), קשיים וקונפליקטים משפחתיים והתמודדויות תואמות גיל כאובדן יכולות פיסיות ואובדנים, אשר יכולים ללבוש משמעות אינטנסיבית במיוחד אצל ניצולים. בשנים האחרונות ניתן למצוא יותר ויותר מטפלים ופסיכולוגים שתחום התמחותם הינו בגיל זקנה, ובשורדי השואה בגילאים מתקדמים. פסיכולוגים קליניים גרונטולוגיים, למשל, עוברים התמחות והכשרה ממוקדת בגיל זה בעת לימודיהם.

מחקרים מעידים גם על תרומתם המשמעותית של השתתפות בטיפול קבוצתי ובמועדונים חברתיים אשר מאפשרים לניצולים לחלוק חוויות ולהיתמך זה על ידי זה.

לאתר עמך - המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה והדור השני: www.amcha.org

מקורות

טיפול נפשי בילדים ניצולי שואה/ ד"ר נתן דורסט, שיחות- כרך כ"ג, חוב' מס' /, נובמבר 2008.

 The long-term psychological effects and treatment of Holocaust trauma, Kellermann, Natan P. F. Journal of Loss and Trauma, Vol 6(3), Jul-Sep 2001, 197-218

 Challenges Associated with the Study of Resilience to Trauma in Holocaust Survivors, Ayalon, Liat, Journal of Loss and Trauma, Vol 10(4), Jul-Sep 2005, 347-358