15.03.20
צוות בטיפולנט
אם לא היה לנו די במגפת הקורונה המתפשטת והחרדה לבריאות המתלווה אליה, עכשיו מסגרות הלימוד נסגרו והורים וילדים רבים מתחילים לבלות את זמנם יחד בבית. הזעקה – "משעמם לי" גם היא סוג של "וירוס" אשר מכניס מתח נוסף לחייהן של משפחות רבות.
איפה הבעיה?
קושי לפנות לעולם הפנימי ולהיות עם עצמנו: חלק מאתנו, מבוגרים כמו גם ילדים, סובלים מקושי מתמשך להעסיק את עצמנו ולמצוא תחומי עניין. ילדים ומבוגרים אשר מתקשים למצוא עניין, יתקשו גם לפתח עיסוקים עצמאיים ותכניות פעולה בהם ישקעו מתוך עניין. יתרה מכך, הם עשויים גם להתקשות להתמסר לפעילויות המוצעות להם על ידי גורם חיצוני. אנשים אשר חווים קושי להיות עם עצמם, אשר להם יכולת פחותה למצוא עניין בעולם הפנימי ובעיסוקים שונים, עשויים לחוות קושי לפתח ריכוז וקשב סלקטיבי (קשור ליכולת להתמקד בפעולה לאורך זמן ולהסיח את הדעת מגירויים אחרים) ולכן ייתכן שגם יסבלו יותר מקושי למצוא עניין בחיים.
קושי להתאים את עצמנו למצבים שאין לנו בהם עניין בעצימות גבוהה: לעיתים המצב עצמו יכול לייצר חוסר עניין או מונע מהילדים ומאתנו למצוא בו עניין בצורה ובדרך שיתאימו לנו. עם זאת, פעילויות ומסגרות מסוימות דורשות מאתנו להסתגל לפעילויות שרמת העניין שלנו בהן אינה גבוהה. מי מאתנו שאינם מסוגלים שלא להיות מושקעים במשהו בעצימות גבוהה – יגיבו למצבים אלו ביתר שאת. אנשים עם קשיים בקשב ממושך (קשור ליכולת לשאת פעילות מונוטונית ו'משעממת') חשופים יותר לקושי זה. הם יכולים להיות עסוקים ושקועים מאד במשהו שמעניין אותם אך להגיב בצורה קשה לפעילויות שייצרו עבור חוויית שעמום.
גם דיכאון, חרדה, בדידות ומצוקה נפשית עשויים לתרום לקושי בפיתוח עניין בפעילויות ומצבים שונים, תוך שהם גורמים לתחושה רחבת היקף של שטיחות ושעמום.
"משעמם לי" - תלונות של ילדים על שעמום ומה הן עשויות לבטא?
שעמום מצבי: הפעילות אינה מעניינת את הילד ואינה מתאימה לו. חלק מהילדים יכולים להכיל מצבים כאלו לפרקי זמן משתנים ואילו אחרים יהיו רגישים למצבים כאלו במיוחד ויתקשו לשאת אותם לאורך זמן.
שעמום כתכונה: הילד מתקשה לפתח עניין בפעילויות בעקבות קושי לייצר עניין בעולמו הפנימי, צורך בריגוש תמידי וגבוה כחלק מתכונות אישיות, בעיות קשב שונות, קושי בוויסות חושי או רגשי, קשיי ריכוז או חרדה גבוהה.
תגובה לסגנון הורי הנוטה להפעלת יתר: במקרים מסוימים, הורים אשר חוששים ממצב בו הילד יהיה חסר עניין, פועלים יתר על המידה על מנת להעסיק אותו. אם מדובר בנטייה אינטנסיבית של ההורה, הדבר עלול לפגוע ביכולתו של הילד להעסיק את עצמו ולפתח תחומי עניין עצמאיים.
התמכרות למסכים: שהייה מרובה מדי מול מסכים, אשר מספקים על פי רוב גירויים מרגשים (צבעוניים ותזיזיתיים), יכולה להביא לכך שללא מסך הילד או הילדה לא ידעו להעסיק את עצמם.
הסוואה לתחושות שליליות אחרות: "משעמם לי" הוא לפעמים גם ביטוי לחוסר יכולת (במיוחד במקרה של ילדים צעירים) או חוסר רצון (במיוחד במקרה של מתבגרים) להביע במילים את התחושות הרגשיות שלהם. במקום לבטא חרדה, עלבון, פחד או מצוקה – ילדים ובני נוער נוטים להשתמש בקוד "משעמם לי" אשר מאותת על הנושא באופן סמוי.
מה עושים?
שעמום מצבי: אם ילד עירני ואקטיבי מתחיל לפתע להתלונן באופן קבוע על שעמום, כאשר במקביל לכך נראים סימנים כמו מצב רוח ירוד או רגזני, אובדן תיאבון וקשיי שינה, ייתכן, למשל, כי מדובר בתסמינים של דיכאון של הילדות. חשוב לנסות להבין מה קורה לו, מה הוא מרגיש ומה עובר עליו ולתמוך בו בהתמודדותו. חשוב לשקף עבורו במילים כי אתם חווים אותו במצוקה ולשקף עבורו רגשות. כך למשל תוכלו להציע: "אני מרגישה שמשהו מטריד אותך ומפריע לך להתרכז, אולי זה קשור לריב עם ורד או אולי למשהו שקרה בבית או משהו אחר?". חשוב לשים לב במיוחד לגורמי מתח ודחק בחיי הילד אשר יכולים להביא למצוקה רגשית ולדבר עימו עליהם ועל השפעותיהם. כמו כן, הורים יכולים לשתף ברגשות המורכבים שלהם במצבים שונים – מה שיעודד את הילדים לשתף גם הם ברגשותיהם. במקרים בהם המצב לא משתפר, חשוב להתייעץ עם הצוות החינוכי הרלוונטי או עם אנשי טיפול.
שעמום כתכונה: אם הילדה או הילד נוטים להשתעמם באופן מתמשך וקבוע – חשוב לסייע להם לייצר תחומי עניין ותעסוקה כיוון שהם לא יוכלו לעשות זאת לבד ללא תמיכה מדורגת. לדוגמא, חשוב להנחות את הילד לחשוב מה האפשרויות העומדות בפניו (מה אתה רוצה לעשות? אתה רוצה להזמין חבר? מה יהיה לך מעניין לעשות?) ולא למהר להציע לו לראות טלוויזיה או להעסיק אותו בעצמנו. פיתוח יכולתו של הילד להעסיק את עצמו חשובה ביותר: היות שמצבי שעמום וחוסר עניין הם לעיתים הבסיס לפיתוח חשיבה יצירתית (למשל, ילד המשתעמם בהמתנה לרופא ומתחיל להמציא סיפורים). לפיכך, חשוב לכל אדם לפגוש אותם ולצמוח מתוכם. כמו כן, בתור הורים, חשוב להיות פתוחים לסוגים שונים של פעילויות שהילד רוצה לעשות מבלי לצמצם מדי את טווח הפעילויות שנחשבות לגיטימיות.
שעמום בבית הספר: כאשר הילד מתלונן באופן קבוע על שעמום, חשוב לבדוק האם ה"משעמם לי" למעשה מכסה על חוסר התאמה בין יכולותיו של התלמיד לחומר הלימודי. פער זה עשוי להתעורר במקרה של תלמידים מחוננים אשר רמת הלימוד נמוכה מדי עבורם ועל כן הם מאבדים עניין, או לחלופין, כאשר הילד מתקשה בלימודים ומנסה להסוות את הקושי בטענה ש"זה פשוט לא מעניין אותי". כמו כן, כדאי לשים לב האם השעמום נובע מקשיי קשב וריכוז אשר מקשים על הילד להתמיד לאורך זמן במשימות הלימודיות. בכל המקרים הללו, חשוב לפעול באופן שיאפשר הגברה של עניין על ידי:
• תיווך החומר הנלמד באמצעות הוראה פרטנית ומשימות אישיות.
• העמקת הקשר בין המורה לילד ובין ההורים למורה לשיפור החיבור ללמידה.
• תשומת לב של ההורים לנעשה בבית הספר וסיוע לילדים להשתלב.
• מציאת נושאי לימוד שיעניינו את הילד או הילדה המשתעממים.
