חדשות מהשדה: חלימה של אנשים הסובלים מדיכאון

צוות בטיפולנט

מצבי דיכאון, ודיכאון קליני בפרט, מזוהים עם הפרעות בדפוסי השינה כאינסומניה והיפר-סומניה. מספר מחקרים התמקדו גם בדפוסי החלימה המזוהים עם מצבי דיכאון וזיהו מספר מאפיינים ייחודיים הנוגעים לדפוסי ותכני החלימה של אנשים הסובלים ממצבים דכאוניים.

Barrett& Loeffler (1992) אשר השוו בין חלומותיהן של סטודנטיות מדוכאות לחלומותיהן של סטודנטיות אשר לא סבלו מדיכאון מצאו מספר הבדלים. נשים מדוכאות דיווחו על חלומות מעטים וקצרים יותר, הפגינו רמות נמוכות יותר של כעס בחלומותיהן ודיווחו על הימצאן של פחות דמויות, ובפרט דמויות של זרים, בחלומות. החוקרים ראו ממצאים אלו כתואמים את התיאוריה לפיה מצבי דיכאון מאופיינים במשיכת הקתקסיס מאובייקטים חיצוניים ודבקותו באופן תלותי באובייקטים של העבר.

Bilici et al (2002) בחנו את רמת החרדה בחלומותיהם של נבדקים הסובלים מדיכאון קליני, ומצאו כי רמת החרדה בחלומותיהם של נבדקים אשר סבלו מדיכאון קליני המלווה בקווים מלנכוליים היתה גבוהה יותר מרמת החרדה בקרב אנשים עם דיכאון קליני ללא קווים מלנכוליים ובקרב נבדקים שאינם סובלים מדיכאון.

ממצאים אלו, אשר מעידים על קיומו של קשר בין חווית החלימה לבין חווית הדיכאון, תואמים באופן מסוים את ממצאיהם של Agargün et al. (1998) אשר עסקו בקשר בין סיוטי לילה לבין אובדנות בקרב אנשים הסובלים מדיכאון קליני. החוקרים מצאו כי נבדקים הסובלים מדיכאון קליני ומדווחים על ריבוי סיוטי לילה היו בעלי מדדי אובדנות גבוהים יותר, כאשר נטייה זו היתה חזקה במיוחד בקרב נשים. לטענת החוקרים הקשר בין נטייה אובדנית בדיכאון לבין סיוטי לילה אינו ברור באופן מלא, כאשר מספר אלמנטים יכולים להסביר אותו. בין אלמנטים אלו החוקרים מצביעים על הפגיעה בויסות רמות הסרוטונין אשר משפיעה על מצב הרוח, מידת הנטייה האובדנית וויסות השינה. כמו כן, החוקרים מציעים כי הסיוטים, אשר קשורים בהחמרת הדיכאון והנטייה האובדנית, מבטאים את הפגיעה האפקטיבית-קוגניטיבית הנלווית למצבי דיכאון קשים או לחלופין - מבטאים ניסיון נפשי בלתי מודע לעיבוד מצב הדיכאון הקשה באמצעות החלימה.

• דיכאון זה אופי? על הקשר בין
  תכונות אישיות לדיכאון

  
• טיפול בדיכאון, איך לעשות
  את זה נכון?

  
• צפו עכשיו: התמודדות עם
  הפרעות שינה

  

ממצא מעניין נוסף העוסק בהשפעות העיבוד הרגשי בחלימה על הדיכאון הוא מחקרן של (Kron& Brosh (2003 אשר עסק בקשר בין חלימה במהלך ההיריון לבין התפתחותו של דיכאון אחרי לידה. החוקרות ראיינו נשים בטרימסטר האחרון להיריון וסיווגו את חלומותיהן כ'מזוכיסטיים' או 'לא מזוכיסטיים' בהתאם לקיומם או היעדרם של אלמנטים כייצוג עצמי שלילי של החולמת, כישלון שלה, פגיעה פיסית או לא פיסית, נטישה שלה וכן הלאה. בשבועות שלאחר הלידה, החוקרות ראיינו את אותן נשים ובחנו את קיומם של סימפטומים של דיכאון אחרי לידה. החוקרות מצאו כי נשים אשר לא סבלו מדיכאון אחרי לידה דיווחו על אחוז גבוה יותר של חלומות מזוכיסטיים מאשר חלומות לא מזוכיסטיים, בעוד שנשים שדיווחו על מיעוט חלומות מזוכיסטיים הפגינו יותר סימפטומים של דיכאון אחרי לידה. החוקרות מציעות שני הסברים מרכזיים לממצאים אלו.

לטענתן, חלומות מזוכיסטיים במהלך ההיריון מבטאים את תהליך העיבוד הרגשי של החרדה והפחד הטבעיים המתעוררים סביב ההיריון, ועל כן מהווים תהליך של הכנה רגשית לקשיים של האמהות. בהתאם, נשים אשר דיכאו והשתיקו את חששותיהם ותחושותיהן הלא נעימות סביב ההיריון היו פגיעות יותר להתפתחותו של דיכאון אחרי לידה.

ההסבר השני שהחוקרות מציעות מבוסס על המודל של O'Hara et al's (1991) אשר מציע כי דיכאון אחרי לידה פורץ כאשר אישה עם פגיעות לדיכאון חווה אירוע חיים מלחיץ. כלומר, על פי מודל זה הנטייה הדכאונית תפרוץ רק לאחר הלידה, והחוקרות מציעות כי נשים אשר אינן חולמות במהלך ההיריון חלומות בלתי נעימים יחוו התפרצות של החרדה והדיכאון רק לאחר הלידה, במקום במינונים מתונים יותר במהלך ההיריון. 

מקורות