הילד/ה בחרדה בזמן איום בטחוני: איך מתמודדים?

ד"ר מעין שורר

פחד וחרדה נורמטיביים: תגובה זמנית הצפויה לדעוך

פחד וחרדה במצבי סכנה הם רגשות נורמטיביים, שמטרתם להכין אותנו להתמודדות עם מצב האיום. במצב סכנה, נכנס גופנו למצב המכונה לחימה-בריחה-קיפאון (Fight, Flight, Freeze) – זה הוא מצב בו אנו נהיים דרוכים וממוקדים בסכנה.

במצב איום וסכנה, שרירי הגוף נמתחים, קצב הלב והנשימה מואצים והגוף נערך על מנת לאפשר התמודדות מיטבית עם המצב המאיים. לפיכך, תגובות כמו רעד, קושי לנשום או הרגשה שהלב דופק באופן מוגזם, הינן למעשה ביטויים לכך שגופנו התגייס להתמודדות.

אצל ילדים, תגובות החרדה הנורמטיביות יבואו לידי ביטוי במגוון דרכים, בהתאם לגיל הילד ולאופיו:

• ילדים בגיל הרך: אצל ילדים בגיל הרך החרדה הנורמטיבית עשויה להתבטא בהתקפי בכי וזעם, בקשיי שינה, בתלות יתר בהורים, היצמדות וקשיי פרידה.
• ילדים בגילאי ביה"ס היסודי: אצל ילדים בוגרים יותר אנו צפויים לראות דאגות ושאלות רבות על המצב, עצבנות ומתח, קשיי ריכוז, וניסיון להימנע מפעילויות או ממצבים שמעוררים בהם פחד.
• מתבגרים: גם אצל מתבגרים צפויות תגובות של דאגה, עצבנות ושאילת שאלות, אך בנוסף המתבגרים עשויים להסתגר יותר, להימנע משיח, או לבטא מחשבות שליליות על העולם ועל עצמם.

אחד הדברים החשובים שנוכל לעשות עבור הילד החווה פחד וחרדה טבעיים הוא לנרמל את החרדה ואת הביטויים שלה. כלומר, לאשר לילד שהמצב אכן מפחיד ושהתגובה שהוא חווה היא הגיונית, לגיטימית, ואפילו רצויה במידה מסוימת, מכיוון שהיא מכינה אותו להתמודדות טובה.

חשוב לומר לילד שזוהי תגובה זמנית, שמעידה על כך שהגוף נכנס ל"מצב חירום", והיא צפויה לדעוך כאשר נבין טוב יותר את המצב או כשהסכנה תחלוף.

איך לעזור לילד/ה להתמודד עם פחד וחרדה בזמן שהייה במרחב המוגן?

הרגעים בהם אנחנו שוהים במרחב המוגן הם מפחידים ביותר, גם עבורנו כהורים. ההפתעה וההפרה של השגרה הרגועה בה היינו רגע קודם, הצליל החזק של האזעקה, הריצה החפוזה אל המרחב המוגן, תגובת הבהלה של ההורים – כולם מפחידים מאד, בכל גיל שהוא. איך נוכל לעזור לילדינו ברגעים אלו?

לשמור על עצמנו רגועים ומווסתים רגשית ככל האפשר

נכון, גם אנחנו המבוגרים מפחדים, והילדים רואים זאת עלינו. אי אפשר להסתיר וזה בסדר. אפילו חשוב לומר שגם אנחנו מפחדים ודואגים. לצד זאת, חשוב שהתגובות הרגשיות שלנו יישארו מווסתות ככל האפשר. כלומר, שהילד יראה שלמרות הפחד, אנחנו לא מתפרקים, לא מפסיקים לתפקד ומצליחים להישאר דמות בטוחה שאפשר לסמוך ולהישען עליה.

לא תמיד מדובר במשימה פשוטה עבורנו ולכן חשוב לנסות להרגיע את עצמנו (לקחת רגע, לנשום נשימות איטיות, לדבר עם עצמנו ולהזכיר לעצמנו שהילדים זקוקים לנו כרגע). אם שני ההורים נוכחים, חשוב שיעזרו אחד לשני להירגע (כל אחד והדרכים שמתאימות לו, כמו למשל חיבוק והחזקת היד, אמירות כמו "אני כאן בשבילך", בדיחות והומור, וכו').

חום, מגע ואמירות ש"מפעילות" את מערכת ההתקשרות

במצבי סכנה וחרדה, ילדים מתוכנתים לחפש עזרה, נחמה והרגעה מההורים, בהם הם בוטחים יותר מכל. בתגובה, מופעלת אצל ההורה מערכת ה-caregiving (הענקת טיפול ודאגה), אשר מנחה אותו להגיב בחום והגנה.

אולם, כאשר אנחנו ההורים מפוחדים מאד בעצמנו, אנו עשויים לפספס את סימני המצוקה של הילד ולהתקשות לזהות שהוא זקוק לנו. חיבוק, ליטוף, או אמירות של קשר ("אני כאן ביחד איתך", "אני לא הולכת", "אני דואגת למה שצריך", "אתה יכול לסמוך עלי") חשובות מאד ברגעים כאלו.

פעולות שמגבירות את תחושת השליטה והמסוגלות של הילד בתוך המרחב המוגן

כולנו זקוקים להרגשה שאנחנו בשליטה ושיש לנו יכולת כלשהי להשפיע על המצב. תחושות אלו נמצאו כתורמות להפחתה של חרדה. לכן, כדאי גם ברגעים של חוסר ודאות כמו אלו שאנו חווים במרחב המוגן, לתת לילד הרגשה של שליטה ומסוגלות בדרכים הבאות:

• למצוא לילד תפקיד פשוט וקל בזמן אזעקה (כמו לספור שכולם נמצאים או לשלוח הודעה לסבא וסבתא)
• מתן מידע מדויק ככל הניתן על מה שקורה כרגע (רצוי להסביר שעוד רגע נשמע את כיפת ברזל מיירטת ואחר כך נשאר עוד כמה דקות במרחב המוגן, לפני שנוכל לצאת ממנו)
• לכוון את הילד לדאוג למישהו אחר (בע"ח, אח קטן יותר, בובה וכדומה)
• בין האזעקות אפשר גם לתת לילד את התפקיד להכין את המרחב המוגן כך שיהיה נעים ונוח (למשל, להביא צעצועים, משחקים, ממתקים).

משחק, הנאה והומור

נכון, אלו פעולות ורגשות מאד לא טבעיים בזמן חרדה ופחד. למעשה, הם אפילו מנוגדים להם. יחד עם זאת, מחקרים מראים שמשחק, הנאה והומור הם כלים חזקים להפגת חרדה. אם נערכים לשהייה ארוכה במרחב המוגן, חשוב ומומלץ להביא משחקים, מוזיקה, או סרטונים. גם בשהייה קצרה, אפשר לשיר ביחד, להשתמש בהומור, או לשחק משחקי מילים.

• איך מתמודדים עם ילד שחזר הביתה מהעוטף? כלים למשפחה

  
• כלים ראשוניים להרגעה
  ותמיכה בזמן מלחמה

  
• התמודדות נפשית בזמן מלחמה -
  המדריך המלא

  

פחד וחרדה לאחר היציאה מן המרחב המוגן

ילדים רבים ימשיכו לחוות חרדה גם לאחר היציאה מהמרחב המוגן, ואף לאחר שמצב הסכנה חלף. אם הסיבה לפחד היא מחסור בידע או ניסיון חיים אשר עוזר להבין שהסכנה חלפה, ננסה שנית, מחוץ למרחב המוגן ובזמן רגוע יותר, לתווך את המציאות ולהסביר מדוע אנו סבורים שהסכנה כעת מאחורינו.

עם זאת, ילדים אחרים ממשיכים לדאוג ולהיות דרוכים פשוט כי הם חוששים לחוות שוב את הבהלה וההפתעה שחוו בזמן האזעקה. מידה מסוימת של מתח ודריכות נותנות לנו תחושה מדומה שאנו מוכנים טוב יותר להפתעות שעלולות להגיע. אולם, המחיר של דריכות ממושכת הוא גבוה, כי היא אינה מאפשרת לחזור למצב רגוע ומווסת. לכן, נרצה לסייע לילדים החווים דריכות מוגברת וממושכת לעשות את המעבר חזרה אל ה"שגרה".

החזרה אל השגרה נותנת לילדים תחושת רציפות ומוכרות. כלומר, היא מייצרת תחושה שהעולם המוכר והידוע לא נעלם, אלא ממשיך להתקיים. במקביל, החזרה לתפקוד יכולה לשמר תחושת מסוגלות אצל הילד, אשר בעצמה מפחיתה חרדה. אז איך נעשה זאת?

• נעודד את ילדנו לצאת מהבית, להסתובב בחוץ או לבקר משפחה וחברים, באופן בטוח ומותאם למצב.
• נחזור עד כמה שניתן אל הרוטינות של הבית (חזרה לשינה כל אחד במיטתו, חזרה לרוטינות של ארוחות משותפות, הקפדה על שעות רחצה ושינה, מטלות בית, מטלות לימודיות, ועוד).
• כאשר אין אזעקות אפשר לשבת ולתכנן עם הילד היכן ישן הלילה, ולהרגיע אותו שאנחנו ההורים נדאג לשמוע את האזעקות גם בלילה.
• נרתום את הילדים לקחת חלק בפעילויות התנדבותיות שלנו המבוגרים ולעזור לאנשים שנפגעו (לתרום מזון לחיילים, בגדים לאנשים שביתם נפגע, וכד'). התחושה שהם תורמים ומשפיעים על המצב יכולה לתרום מאד להסתגלות הנפשית של ילדים.
• אצל ילדים שממשיכים לבטא חרדה עוצמתית, החזרה אל התפקוד והשיגרה עלולה להיות קשה יותר, ואף מלווה בהתנגדות. במצבים אלו, תהליך החזרה לתפקוד יהיה הדרגתי ואיטי יותר.

מתי חרדה אצל ילדים מצריכה פנייה להתייעצות מקצועית?

ילדים יכולים להדגים ביטויים שונים לחרדה גבוהה מן הרגיל במצב הנוכחי:

• ילד שאינו מצליח להפסיק לבכות
• ילד ששואל באופן חזרתי שאלות על המצב ולא מצליח להירגע מהתשובות
• ילד שאינו מצליח כלל לישון
• ילד שמאבד תאבון באופן קיצוני או מקיא
• ילד שאינו מוכן לצאת מהמרחב המוגן לאורך זמן רב

חשוב לדעת שלרוב אלו יהיו ילדים שמאז ומתמיד היו יותר רגישים או נוטים לחרדה, אך זו יכולה גם להיות תגובה של הילד שמושפעת או מועצמת על ידי התגובות של האנשים שסביבו.

במידה וילדכם או ילדתכם ממשיכים לחוות חרדה עוצמתית לאורך זמן, מומלץ לפנות לגורמי המקצוע. תוכלו להיעזר בצוות ביה"ס או ברופאי משפחה כדי לקבל הכוונה למרפאות בריאות הנפש לילדים ונוער, בהן עובדים פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומטפלים רגשיים שיוכלו לסייע לילדכם.

על הכותבת – ד"ר מעין שורר

פסיכולוגית קלינית מומחית-מדריכה ומרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה קלינית של המרכז האקדמי רופין. ניהלה בעבר, וכיום מדריכה מקצועית במרפאת פוסט טראומה של מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל.