טיפול בהורים מזדקנים: אתגרים ודרכי התמודדות

30.07.23

צוות בטיפולנט

הודות להתקדמות הרפואה אנו זוכים לשנים רבות יותר עם ההורים שלנו, כאשר לצידן גם שנים רבות יותר של ההתמודדות עם אתגרי הגיל – כגון כאבים פיזיים, התדרדרות קוגניטיבית, ירידה בראייה ובשמיעה, בדידות, וכן מחלות קשורות גיל כמו פרקינסון, אלצהיימר או דמנציה.

בשנים האחרונות עלתה המודעות לכך שהתארכותו של הגיל השלישי כרוכה גם במחיר נפשי כבד אשר מוטל על הילדים והילדות המלווים את הוריהם בתהליך הזקנה. הכתבה הבאה תתמקד באתגרים הרגשיים והנפשיים אשר כרוכים בטיפול בהורה מזדקן ובדרכי התמודדות עמם.

טיפול בהורה מזדקן – למה זה כל כך קשה?

האתגרים בטיפול בהורה מזדקן או חולה הם רבים, לרבות רפואיים, כלכליים וניהוליים, כך שלעיתים האתגרים הרגשיים של בן המשפחה המטפל נותרים מאחור בסדר העדיפויות. אלו הם חלק מן האתגרים הנפוצים בטיפול בהורה:

• סירוב ההורה להיתמך: בסוף החיים ההורה ניצב מול ההכרה כי הוא מאבד את עצמאותו, דבר אשר מעורר פחד רב, תחושת חוסר אונים וחשש להכביד על ילדיו. במצבים רבים, ההורה מסרב בתוקף לעזרה מבחוץ, כמו סיוע לו בבישול או בניקיון, הכנסת מטפל או מטפלת סיעודיים לביתו וכדומה, כך שילדו נותר חסר אונים וחסר כלים בנוגע לשאלה כיצד ניתן להקל על ההתמודדות הקשה של ההורה.

• תחושת אשמה מתמדת: הטיפול בהורה מזדקן מאופיינת בתחושת אשמה מתמדת סביב טיב הטיפול בהורה – האם אני יכול לעשות יותר? האם אני מקדיש מספיק זמן להורה? וכדומה. ככל שההורה פחות עצמאי ויותר זקוק לילדו, כך הילד המטפל עשוי לחוש יותר אשמה כאשר הוא מקדיש זמן למחויבויות אחרות בחייו כמו ילדים, קריירה וזוגיות, אך בעיקר כאשר מדובר במה שנחשב כ״מותרות״ כמו תחביבים או חופשות.

• חוויה מחודשת של קונפליקטים ביחסים: הצורך בקשר תדיר וקרוב יותר עם ההורה הנתמך, עשוי להציף קונפליקטים לא פתורים מן העבר בין הילד להורה או בין האחים. למשל, ילד אשר לאורך כל ילדותו נפגע מהשוואות בינו לבין אחיו, עלול לשוב לחוש כך כאשר ההורה משווה בין תדירות הביקורים של האחים. כאשר ההורה מזדקן או חולה, וקיימת סביבו דאגה רפואית או נפשית, לילד קשה יותר להתעמת מולו או להציב גבולות, כך שלעיתים הוא נותר לבדו מול תחושות לא פשוטות.

• התמודדות עם אבל ואובדן: תהליך ההזדקנות עשוי להפגיש את הילד עם הבנה כואבת כי הפרידה מן ההורה הולכת וקרבה. לפיכך, תהליך האבל עשוי להתחיל עוד טרם פטירת ההורה, כאשר ההורה מאבד את עצמאותו, תפקודים גופניים שונים, עצמאותו וזכרונו. מודל שלבי האבל של קובלר-רוס, אשר כולל שלבי התמודדות כמו כעס והכחשה, עשוי להסביר התנהגויות של הילד המטפל אשר לא תמיד מובנות בשעתן – הימנעות מלבקר את ההורה, כעס המופנה כלפי ההורה או הצוות המטפל, הכחשת מצבו הירוד של ההורה וכדומה.

איך לקבל החלטות בנוגע לטיפול בהורה?

קביעת החלטה רפואית או בנוגע למסגרת מתאימה עבור הורה אשר אינו יכול להחליט עבור עצמו, הינה אחת מן ההתמודדויות המאתגרות ביותר במצבים של טיפול בהורה מזדקן או חולה. לפניכם מספר שאלות אשר מטרתן לסייע בחשיבה על הנושא ולתת כיווני חשיבה בתהליך קבלת ההחלטות.

1. האם ההורה התבטא בעבר בנוגע לטיפול בו? האם הוא אמר משפטים כמו "אם אי פעם אהפוך לסיעודי, אז..״? האם ההורה הביע דעה כזו בקשר לאדם אחר שהיה קרוב אליו? למשל, משפטים כמו ״כל הכבוד לילדים של החברה שלי שפעלו כך..״.

2. כיצד ההורה קיבל החלטות עד כה? האם ההורה היה אדם שהקפיד לעשות הכול כדי לשמור על בריאות מרבית, או שהיה ממוקד יותר בלחיות את הרגע? האם רצה להיות בקרבת המשפחה או חשש להכביד עליהם?

3. מה אתם חושבים שנכון ביותר עבור ההורה והמשפחה? חשבו מה אתם הייתם בוחרים עבור עצמכם לו הייתם במצבו? עד כמה המשפחה יכולה לעמוד בכל אחת מן ההחלטות? מה הייתם מציעים לחבר או חברה אשר היו מצויים בדילמה זו?

4. האם יש ברשותכם את כל המידע הנדרש להחלטה? מעבר לידע רפואי מהצוות המטפל, מקורות המידע יכולים להיות מגוונים, למשל משפחה עם התמודדות דומה, קבוצות תמיכה וקהילות של ילדים מטפלים בהורה ואנשי מקצוע.

5. כיצד המצב הרגשי משפיע על קבלת ההחלטות? נסו להבין את תפקיד הרגשות בקבלת ההחלטה. האם אחד מבני המשפחה מבטא קושי להשלים עם לכתו של ההורה? האם אחד מבני המשפחה חש אשמה על הטיפול בהורה עד כה וכעת רוצה ״להציל את המצב״?

6. כיצד לקחתם החלטות כמשפחה עד כה? כאשר אי ההסכמות בין בני המשפחה אינן באות לכדי פתרון, חשבו כיצד לקחתם החלטות בעבר כמשפחה.

איך מתמודדים לאורך זמן עם הטיפול בהורה?

שמרו על עצמכם מפני שחיקה

אחד העקרונות החשובים במצבים אלו הוא להסתכל על הטיפול בהורה מזדקן או חולה כאל 'ריצה למרחקים ארוכים'. כלומר, חשוב להציב גבולות בין הצרכים האישיים שלכם לבין צרכי ההורה, לקחת הפוגות למנוחה והטענת מצברים, ולהשקיע זמן בתחביבים, חופשות וכל דבר אחר אשר יתמוך ביכולת שלכם לטפל בהורה לאורך זמן וימנע שחיקה.

שחיקה במצבים אלו יכולה לבוא לידי ביטוי ברמה הגופנית, למשל בעייפות וחוסר אנרגיות, אך גם ברמה הרגשית, כמו למשל בירידה ביכולת לחוש אמפתיה ולהיות רגיש להורה. לפיכך, זכרו כי על מנת להמשיך להעניק טיפול מיטיב להורה, עליכם לדאוג גם לעצמכם.

תמכו בשינויים בהדרגתיות

קשה להורה המזדקן להפוך ביום אחד מאדם עצמאי לאדם נתמך. התחילו לדבר על נושאים אלו עם ההורה עוד טרם הצורך עולה באופן דחוף ומיידי – הגדירו יחד עמו מתי יגיע השלב שבו הוא יזדקק לטיפול סיעודי, לעבור לבית מוגן, למנות אפוטרופוס וכדומה. בהמשך, עזרו לו לבצע שינויים קטנים והדרגתיים אשר יקדמו את ההבנה כי הוא זקוק לתמיכה ועזרה.

הימנעו מלהגיע לבד לביקורים

פעמים רבות האחים מטפלים ותומכים בהורה בנפרד, במעין מתכונת של ״משמרות״, על מנת שההורה יהיה כמה שפחות לבד. לצד זאת, כדאי לקחת בחשבון גם את המעמסה הרגשית של בן המשפחה מול ההורה במצבים קשים בהם הוא אינו בן שיח, אינו זוכר את הילד, מצוי בדיכאון וכדומה. נוכחותם של בני המשפחה נוספים עשוי לתמוך בילד המטפל על ידי הסחת דעת, הומור, שיתוף ברגשות ומחשבות אשר עולים במפגש.

הימנעו משמירת סודות בנוגע למצבו של ההורה

שמירת סודות מחברים ובני משפחה עשויה להוביל לבידוד של הילד המטפל בהוריו, להפחתת מקורות התמיכה שלו ולהוסיף מתח נפשי אשר כרוך בהסתרה. מומלץ לשתף גם את הנכדים והנכדות, כל אחד לפי גילו ויכולתו. למשל, ניתן לתת להם משימות קטנות על מנת לסייע להם לקחת חלק בתהליך הפרידה, כמו לצייר ציור, לסדר את התרופות, להקריא לסבא ספר וכדומה.

אל תתמודדו לבד מול מצבו הנפשי של ההורה

בגיל השלישי ישנה נטייה להשלים עם מצבים נפשיים כמו מצוקה נפשית מול כאבים כרוניים, דיכאון או רצונו של ההורה לסיים את חייו, ולראותם כמצב אינהרנטי ובלתי נמנע בזקנה. עם זאת, גם במצבים אלו ניתן להיעזר ולפנות לאנשי מקצוע עבור פסיכותרפיה לגיל השלישי או טיפול תרופתי. כאשר המצב הרגשי של ההורה ישתפר, הדבר יקל גם על הילד אשר אין בידיו כלים על מנת לתמוך בהורה במצבים נפשיים כאלו.

היו ערניים למצבכם הנפשי

מחקרים מראים כי טיפול בהורה מזדקן ונזקק לאורך זמן עלול להוביל למצב רוח ירוד, פגיעה בתפקוד ואף לדיכאון. בנוסף, כאמור, יחד עם הטיפול האינטנסיבי בהורה עשויים להעלות קונפליקטים לא פתורים ביחסים עמו, וכן התמודדות נפשית עם אובדן ההורה כאשר הוא לאט לאט מאבד מרכיבים מהותיים בתפקודו, זהותו ותפקידו כהורה. במצבים אלו, לעיתים פנייה לטיפול פסיכולוגי היא הכרחית על מנת שהילד יוכל להמשיך בטיפול בהורה, וכן כדי למנוע התדרדרות נפשית.