20.10.22
טובה בוקסבאום
מהו "בית"? המושג מעורר אצל רובנו אסוציאציות של מקום מוכר שאמור לתת בטחון, הגנה, תחושת שייכות, גג למימוש הצרכים הבסיסיים שלנו, מקום לצאת ממנו ולחזור אליו, מקום שאנו חולקים עם אנשים ונשים שנעים לנו במחיצתם.
אם נרחיב אל מעבר למשמעות הקונקרטית של המושג, נוכל לראות כיצד הציפיות שלנו מהבית הפיזי מושלכות לא פעם גם כלפי מבנים מופשטים ורחבים יותר כמו מדינה, מולדת שלא פעם נכנה אותה בית לאומי, ומפלגה פוליטית. אנו מצפים כי גם הם, בדומה לבית הפרטי שלנו, יספקו לנו ביטחון, שייכות, ומענה לצרכים פיזיים וחברתיים שונים. לקראת הבחירות לכנסת ה-25, עולה השאלה עד כמה אנחנו מרגישים ומרגישות כאן בבית.
המפלגה כבית לערכים
את המפלגה עמה אנחנו מזדהים אנחנו יכולים לדמות לבית שהנו משכן לערכים, צרכים ורצונות שלנו, מבנה שדרכו אנחנו יכולים לדמות מהי המדינה האידיאלית שבה נרצה לחיות במידה והמפלגה שבה אנו בוחרים ובוחרות תנהל את המדינה. אם נמשיך עוד קצת בדימוי של "המפלגה כבית", תחושת ההשתייכות שלנו למפלגה כזו או אחרת תלויה בתשובות על שאלות שונות, הקשורות כולן לתכנון בית הערכים האידיאלי שלנו:
מה עובי הקירות החיצוניים של "הבית"? האם הוא מוקף גדרות? לאן פונים החלונות – מערבה? מזרחה? מהי החלוקה לחדרים ואיך "מרוהט" כל חדר? כיצד מרוהט החדר ה"הלאומי", "הדתי", "הכלכלי", "המעמדי", "המגדרי"? על אילו יסודות יושב הבית: מדינה דמוקרטית? דמוקרטית יהודית? יהודית? ובעיקר מי גר בבית: יהודים בלבד? ערבים בלבד? ערבים ויהודים? דתיים? חילוניים? דתיים וחילוניים? ואת מי איננו מעוניינים בשום פנים ואופן להכניס הביתה... שהרי אנשים שונים זה מזה בצרכי הבטחון שלהם ובסביבה האנושית שמעניקה להם בטחון או שמאיימת עליהם.
האלביתי: כשהמוכר הופך לזר
פרויד טבע בשנת 1919 את מושג ה"אלביתי" - אל-בית, מילה המכילה הן את הבית והן את שלילתו. בכך, ביקש לתאר את המתחולל בנפש כאשר הביתי, המוכר, המגן, מתערבב עם הלא מוכר, הזר והמאיים. פרויד אמנם ביקש לתאר תהליכים פנים-נפשיים, אך מאז המושג קיבל חיים משל עצמו ומושאל לאין סוף הקשרים תרבותיים, חברתיים, אמנותיים, פילוסופיים, ארכיטקטוניים, פוליטיים ועוד. המשותף להם היא התחושה המתעוררת באנשים ונשים כאשר המוכר והלא מוכר מתערבלים זה בזה או כאשר המוכר הופך לזר.
ה"אלביתי" הנו תרגום של Unheimliche, המושג בגרמנית שפרויד השתמש בו, כאשר ל-Heim שני מובנים: Heim – בית, וגם Heimat – מולדת. כך, המקור הגרמני של המילה מרמז על הקירבה בין הבית הקונקרטי הפרטי לבית המופשט החברתי או המדיני. כאשר אנחנו נשענים על רעיונותיו של פרויד באשר ל-Unheimliche, האם נוכל לשער מה מתחולל בנפשם של אנשים ונשים שביתם המוכר והבטוח הופך ל"אל-בית"? וכאשר המולדת הופכת ל"אל-מולדת"?
אכן, לא פעם דווקא בבית, באינטימיות שבין דייריו, מתרחשים הדברים המאיימים והמפחידים ביותר. אזי תחושות הביטחון הבסיסי המובנת מאליה מתערערת, משתלטת חרדה, המוכר הופך למאיים ומפחיד, העתיד לא וודאי, ותקווה הופכת לייאוש.
ישראל לקראת בחירות
בישראל 2022 ולקראת הבחירות החמישיות ב-3 שנים וחצי האחרונות יש כאלה שתחושת הבית הלאומי יציבה ורציפה עבורם, וכך גם השתייכותם המפלגתית, לאותה מפלגה שהבחירה בה תשמור להם על תחושת הבית.
אלא שבה בעת אזרחים ואזרחיות רבים ורבות אינם מרגישים שהמדינה, או אחת מהמפלגות הרצות לכנסת, מעניקה להם בית. האזרחים והאזרחיות הערבים חשים כך משום שמעולם לא התקבלו כבני בית לגיטימיים ושווי זכויות, וכי מעמדם הנו כשל דיירי משנה כאן. במובן זה, המשאלה למולדת שהיא בית מעולם לא התממשה עבורם בישראל.
לצידם, יש אזרחים ואזרחיות יהודים שחשים וחשות שביתם ומולדתם הפכו עבורם ל"אלביתי": ל"אל-בית" ול"אל-מולדת". רבים ורבות מרגישים שישראל נסחפת למחוזות פוליטיים וערכיים שזרים להם; שמושגי יסוד עליהם גדלו ולאורם חונכו מתערערים ואינם מעניקים יותר בסיס של ביטחון ויציבות, או חשים שהמדינה לה קיוו הולכת ומתרחקת מהם, וכי אין כיום בנמצא מפלגה היכולה להוות בית לערכים שלהם ולשמר תקווה לעתיד טוב יותר עבורם, עבור ילדיהם ועבור נכדיהם. לכך מצטרף משבר אמון עמוק בפוליטיקאים ובפוליטיקאיות, ועלייה של מנהיגות הנתפסת לא פעם כמונעת על ידי אינטרסים אישיים.
השפעות המציאות החברתית והפוליטית
הפסיכולוגיה בימינו מבינה כי למציאות החברתית והפוליטית לתוכה אנחנו נולדים, ובתוכה אנו חיים, ישנן השלכות מרחיקות לכת על הבריאות הנפשית שלנו, וכי בכוחה לחלחל לרבדי הנפש העמוקים ביותר. סביבה המאופיינת בתחושות חוסר ביטחון ואיום מתמשכים – שנוכל לתארן כ"אל-בית" ו"אל-מולדת" – משפיעה באופן ישיר ועקיף על החיים האישיים, הבין-אישיים והבין-דוריים. כך למשל, נוכל לשער שתחושתם של הורים כי הם אינם יכולים לסמוך על המדינה שתעניק לילדיהם הווה ועתיד בטוחים, משפיעה בהכרח על האווירה הרגשית והמשפחתית האופפת את ביתם, ובהמשך על התפתחותם וגדילתם של הילדים.
ברמת הפרט, תחושות האל-בית ואל-מולדת הן מצב מערער נפשית, המלווה בחרדה ובאובדן תקווה. אך אני מאמינה שהוא מזיק לנו גם כחברה. הוא מוביל לתחושות ניכור מהמדינה, דבר שאולי מסביר את התופעה ההולכת ומתרחבת של אזרחיות ואזרחים שמתלבטים ונוטים שלא להשתתף ולהצביע בבחירות, מה שמכרסם באחד היסודות המהותיים בדמוקרטיה של ישראל.
ממשבר לשינוי, מייאוש לעשייה
אלא שתקופות של אי שקט וערעור יכולות להוות גם בסיס לשינוי, לצמיחתם של רעיונות, לחיבורים מפתיעים בין כוחות חברתיים ופוליטיים ולהקמת מבנים חברתיים ופוליטיים חדשים ומבטיחים. כאלה שישכילו להעניק פירוש חדש ומרענן לערכים שאיבדו מהרלוונטיות שלהם בישראל 2022, יובילו לסיפוק צרכי בטחון והשתייכות של קבוצות שונות שכיום נאבקות אלו באלו, כך שיוכלו לדור תחת קורת גג אחת. מבנים אשר יתוו דרך לבניית מולדת שרבים ורבות יותר יוכלו למצוא בה את ביתם המשותף.
ובינתיים, מה בכוחנו לעשות על מנת שלא להישאר כלואים בתוך תחושות הייאוש והניכור? אני מאמינה הן מניסיוני האישי והן מהידע הפסיכולוגי שלי, שעשייה הינה המענה הנכון. כך למשל, פעילות בקרב הקהילה בה אנו חיים, התחברות לתנועה אזרחית המשקפת את הערכים שלנו, התנדבות למען מטרה החשובה לנו, או אפילו תרומה למטרה זו, כל אלו יכולים להגביר את מרכיב ה"בית" בתוך ה"אל-בית".
ולקראת בחירות 2022? לנסות ולמצוא מפלגה שהמצע שלה אולי לא מבטא את כל האידיאלים שלנו והחזון כיצד היינו רוצים לראות את ה"מולדת", אך היא טובה דיה, ולשלשל עבורה את הפתק לקלפי ב 1.11.22.
על הכותבת - טובה בוקסבאום
טובה בוקסבאום היא פסיכולוגית קלינית בכירה, פסיכואקטיביסטית, כותבת, מרצה ומעבירה סדנאות על הקשר שבין הפסיכולוגי לפוליטי, מתגוררת בכפר ורדים, בת זוג, אמא לשלושה, סבתא לחמישה.
מקורות
הרמן ת., עבני א., ( 2022 ) אחד מכל ארבעה ישראלים מתלבטים למי להצביע. המכון הישראלי לדמוקרטי. אוחזר ב-20 באוקטובר 2022 מתוך: https://www.idi.org.il/articles/45829
יגאל, י. (2017). על אימה ובית: מושג האלביתי. פסיכולוגיה עברית. אוחזר ב-20 באוקטובר 2022 מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3500
