כיצד ניתן להתמודד עם בעיות התנהגות של חולה אלצהיימר?

ענבר לבקוביץ

מחלת אלצהיימר הינה מחלה ניוונית של המוח המאופיינת בקשיים רב תחומיים, ירידה בזיכרון, הפרעות התנהגות וכשל בתפקודי היום יום. בני הזוג והילדים מתמודדים עם שינויים ואתגרים רבים במהלך המחלה, כאשר אחד האתגרים המורכבים ביותר הוא ההתמודדות עם בעיות ההתנהגות של האדם החולה.

בעיות התנהגות

בעיות התנהגות אינן מתרחשות בקרב כל חולי אלצהיימר, אך הן שכיחות יותר עם התקדמות המחלה ופחות בשלביה הראשוניים.
בעיות ההתנהגות כוללות טווח רחב של התנהגויות - עקשנות, חזרתיות, שוטטות, הפרעות שינה, בעיות בתזונה, התנהגות בעלת אופי מיני ועוד. להתנהגות החולה השלכות על תחומי חיים רחבים ועל מערכת היחסים עם המטפלים בו, והיא מעוררת פעמים רבות חוסר אונים, בושה, אשמה ותסכול בקרב חולים ומטפלים כאחד.

זיהוי מקור בעיית ההתנהגות

בכדי להתמודד עם בעיות ההתנהגות מומלץ כי אנשי המקצוע בשיתוף המשפחה יערכו הערכה מקיפה שמטרתה לזהות את המקור להתנהגות - האם זו מגבלה פיזית, בעיה בריאותית, חרדה, תסכול, שעמום או תופעת לוואי תרופתית. לדוגמא: הפרעות בשינה מתרחשות בקרב 25%-55% מהחולים ויכולות לנבוע מהשפעות עצביות של המחלה, מבעיות בריאותיות, מתנאי הסביבה (תאורה, רעש, נגישות לחדר שינה), מהעדר שגרה, חוסר פעילות, דכאון, עצבנות.
בנוסף, ננסה להבין מה האיץ וזרז את ההתנהגות בעייתית. האם התעקשות של מטפל? טון דיבור כועס? הוראות מורכבות? (מומלץ טון שלו והוראות פשוטות). הבנת מקור הבעיה יכול לסייע לנו להקל על ההתמודדות עם בעיית ההתנהגות. למשל, במידה וזיהינו שהפרעות השינה נובעות מהעדר שגרה, חוסר פעילות, ננסה ליצור עבור החולה סדר יום קבוע עם פעילויות שונות, כך שבאופן טבעי הוא יהיה עייף בערב ושנתו תהיה רציפה.
במקביל, חשוב לנסות להתבונן במצב דרך עיניו של החולה ולא רק דרך העיניים שלנו. אנו חיים במציאות ברורה עם גבולות ברורים של זמן, מקום, מטלות. חולי אלצהיימר לרוב מתקשים להתמצא בזמן ולעיתים גם במרחב. בהתאם, הוראות מורכבות ומתסכלות עלולות להעלות את רמת החרדה ומתוך החרדה עלולה להגיע ההתנהגות התוקפנית וחסרת השקט. על רקע קשיים אלו ניתן לבחור במספר אמצעים ודרכי תקשורת על מנת לצמצם את הפרעות ההתנהגות.

• דיכאון בגיל השלישי

  
• התמודדות עם שינויי הגיל השלישי

  
• כיצד לבחור פסיכולוג?

  

התאמת הפעילות ומתן חיזוקים חיוביים

התאמה מקסימלית של הפעילויות ליכולת המטופל ומתן חיזוקים חיוביים יכולים לצמצם תסכולים והפרעות התנהגות הנלוות להם. לדוגמא: במקום לתת לחולה מטלה מתסכלת (לפתור סודוקו בדרגת קושי גבוהה), שעלולה לגרום לאגרסיביות, ניתן לו לחתוך סלט, למיין ברגים, לערוך שולחן, להשקות את הגינה ועוד. חשוב לתת לחולה פעילויות שמתאימות למצבו, ושתחושת המסוגלות והיצרנות שלו תהיה גבוהה. וכמובן, לתת לו חיזוק חיובי, " עזרת לי מאד שחתכת סלט", "הסלט שלך יצא טעים מאד", לחולים יש צורך מתמיד במילים מרגיעות, ליטוף, חיבוק, עידוד.

תיווך

אמצעי נוסף למניעת בעיות ההתנהגות הוא תיווך - מטלות שנשמעות פשוטות עבורנו, עלולות להיות מורכבות עבור חולי אלצהיימר. החולה אינו מבין את המשימה או שהוא חושש שלא יצליח לבצע אותה. בעיות של אגרסיביות והתנגדות שכיחות בקרב 40%-60% מחולי אלצהיימר ומאד מקשות על חיי היום יום של החולה והמטפל. דוגמא: "לך תתקלח" - יכולה להיות הוראה מורכבת מדי, כי פעולה זו דורשת שלבים שונים (להתפשט, לגשת למקלחת, לכוון מים, להסתבן, להתנגב, להתלבש). אם בנוסף החולה מרגיש לחץ כלפיו - "למה לא התקלחת כבר?!" - רמת החרדה וההתנגדות שלו עשויות לעלות ואיתן גם ההתנהגות התוקפנית. בתיווך, נפרוט את המטלה לחלקים, נסייע לחולה ונעודד אותו. אפשר ללכת איתו לכיוון המקלחת, לכוון ולעזור, "קודם נוריד את החולצה", "כל הכבוד", אפשר לספר בינתיים חוויות טובות, לשיר לו שיר אהוב, להפוך את הסיטואציה לחוויה נעימה ולא לחוויה של כפיה. אם ההתנגדות קשה במיוחד אפשר לנסות שוב בשעה אחרת. חשוב לזכור שברחצה יש גם מרכיב רגשי מאחר וזוהי פעולה אינטימית. לכן, במידה וההתנגדות נמשכת כדאי לבחון את האפשרות לקבלת סיוע במקלחת מאדם אחר אולי מישהו אחר יכול לקלח את החולה או לחשוב על דרכים אחרות לביצוע המקלחת (ישיבה, עם בגדים בהתחלה).

הסחת דעת

ניתן להתמודד עם חלק מבעיות ההתנהגות באמצעות הסחת דעת, הסבת תשומת ליבו של החולה לדבר מה אחר, בכדי למנוע את ההתנהגות הבלתי רצויה או בכדי לא להחריף אותה. לדוגמא, אחד הדברים שקשים למטפלים זו התנהגות חזרתית, כאשר החולה שואל שוב ושוב את אותה שאלה, מבצע שוב ושוב את אותה פעולה. אם זו לא פעולה שמפריעה אפשר לתת לו להמשיך, אך אם קשה למטפל לשאת זאת, אפשר להסיח את דעתו. "תודה רבה ששאלת, רציתי לספר לך שהנכד התקשר..." כמו כן, אפשר לשבת ולהקשיב יחד למוסיקה, לקפל מפיות, לצאת לצעדה משותפת, להסיח את דעתו מהשאלה או הפעולה. ניתן גם להשתמש ב"פינוקים" שונים, היעילים כהסחת דעת, "אתה לא צריך לדאוג בקשר לתור לרופא, בוא נלך לאכול עוגה במטבח". הפינוקים יכולים לשמש גם כשוחד, "בוא נלך להתקלח, ואחר כך נשב במטבח לאכול עוגה".

זיהוי הפירוש להתנהגות

הפרשנות של המטפל העיקרי משמעותית מאד להבנת ההתנהגות של החולה. חשוב להבין כי ההתנהגות הינה חלק מהמחלה ובלתי נתונה לשליטת החולה. לעיתים קיימת פרשנות מוטעית, בה המטפל חושב שהחולה מתנהג באופנים מסוימים בשביל להרגיז אותו או מתוך עצלות. במקרים אלו כדאי לחזק את הידע, ההבנה והתפיסה לגבי המחלה.
לדוגמא, חשוב לדעת שהפרעות פסיכוטיות, דלוזיות והלוצינציות, מתרחשות בקרב 25%-45% מהחולים. כחלק מדלוזיות ומחשבות שווא החולה טוען כי גונבים ממנו, בוגדים בו, נוטשים אותו. לעיתים מטפלים נעלבים, מתגוננים, או מתעמתים עם החולה: "לא גנבתי, אף פעם לא לקחתי כסף מההורים שלך". חשוב להבין שאלו התנהגויות שאינן בשליטת החולה ולא נועדו לפגוע במטפל. במקום זה כדאי לנסות מסרים מרגיעים - "אני פה איתך, אני רואה שאתה חרד, אני כאן, בוא נטייל...".

בניית שגרה יומית מותאמת

חלק מבעיות ההתנהגות קשורות בשגרת היום והתעסוקה של החולה. אדם שאינו חולה אלצהיימר מעסיק את עצמו בקלות, אך חולי אלצהיימר צריכים מישהו נוסף שיניע אותם לתעסוקה ולפעילות. צרכים לא מסופקים ושעמום גורמים לאפתיה, עצבנות ואי שקט, לכן חשוב להקפיד על שגרת יום ותעסוקה הכוללים פעילות חברתית, מלאכת יד, מוסיקה, משחקים ועוד.
מטפלים מזהים עם הזמן, ברגישותם, את הגורמים המקשים במיוחד על בן משפחתם ומחמירים את ההתנהגות הבעייתית. גורמים אלו עשויים להיות גורמים סביבתיים (עודף גירויים, רעש, שינוי טמפרטורה קיצוניים), צרכים (רעב, צמא, עייפות), סימפטומים בריאותיים (חום, כאב, קשיי בליעה) ועוד.

תקשורת חיובית

תקשורת טובה של המטפל העיקרי עם החולה כוללת דיבור איטי ונינוח כאשר המטפל יושב ממול החולה ולא מעליו (כדי לא לאיים), ושפת גופו משדרת נינוחות ולא כעס ולחץ. במקרים בהם החולה מתווכח ומתרגז, חשוב לדעת כי אין לחולים את היכולת להזדהות עם שתי העמדות בוויכוח, ולכן עימותים והסברים שכלתניים מורכבים לא יעזרו, אלא רק יאיימו ויחמירו את העימות. במקרים של ויכוחים ומריבות כדאי לנסות הסחת דעת, תעסוקה ושפת גוף רגועה.
על המטפל מוטל עומס רגשי, פיזי וכלכלי רב והשחיקה של המטפלים גבוהה מאד, לכן כדאי למטפלים בחולי אלצהיימר לדאוג לעצמם, אם באמצעות קבוצות תמיכה ואם באמצעות טיפול פרטני. קיימים מחקרים המעידים על קשר בין רמות שחיקה גבוהות של המטפל ובין התנהגות אגרסיבית של החולה. גם המטפל זקוק לתמיכה, אוורור והיוועצות. חשוב לשתף את הרופא המלווה בקשיים, מאחר ולחלק מהבעיות קיימים פתרונות תרופתיים. בנוסף, כדאי לשתף את בני המשפחה בכדי לבנות מערך טיפול יעיל ובעיקר - לא להיות לבד!

לסיכום:

1. מומלץ לבצע הערכה מקיפה שמטרתה להבין את המקור להתנהגות על ידי ניתוח מקרים, תצפיות, שיחות עם החולה ודיאלוג עם המשפחה.

2. ננסה להבין מה היווה זרז להתנהגות הבעייתית.

3. ננסה להתבונן דרך עיניו של החולה, ולא רק דרך העיניים שלנו.

4. נחתור להתאמה מקסימלית במתן הפעילויות ולמתן חיזוקים חיוביים.

5. נשתמש בתיווך, נפרוט את המטלה לחלקים, נסייע לחולה ונעודד אותו.

6. נשתמש בהסחת דעת, הסבת תשומת ליבו של החולה לדבר מה אחר בכדי למנוע את ההתנהגות הבלתי רצויה או בכדי לא להחריף אותה.

7. הפרשנות של המטפל העיקרי משמעותית מאד להבנת ההתנהגות, חשוב להבין כי ההתנהגות הינה חלק מהמחלה ובלתי נתונה לשליטת החולה.

8. צרכים לא מסופקים ושעמום גורמים לאפתיה, עצבנות ואי שקט, ולכן חשוב להקפיד על שגרת יום ותעסוקה.

9. חשוב להקפיד גם על אופן התקשורת הבלתי מילולית עם החולה (שפת גוף, טון דיבור).

10. במקרים של ויכוחים ומריבות כדאי לנסות הסחת דעת, תעסוקה ושפת גוף רגועה.

11. חלק מבעיות ההתנהגות ניתן להפחית באמצעות טיפול תרופתי.

על המטפלת - ענבר לבקוביץ

ענבר לבקוביץ היא טנטולוגית-מומחית בתחומי אובדן ואבל, גרנטולוגית ומנחת קבוצות.
www.inbarlev.co.il