כתות - הדרך לאושר או לשעבוד?

30.05.10

צוות בטיפולנט

ב-29.5.2010 התאבד בכלא שי אברהמוף, אשר נחשד בהנהגת הכת 'איתקה', אשר הטיפה לחינוך נוקשה ואלים של ילדים. בין אם החשדות נגדו נכונים ובין אם לאו, תופעת הכתות אינה תופעה חדשה בעולם בכלל ובישראל בפרט. כיום, פועלות בישראל עשרות כתות אשר מאוגדות בדרך כלל סביב אמונות דתיות ורוחניות, ומאופיינות באורח חיים ייחודי ובציות ללא תנאי למנהיגה הרוחני של הכת. מרבית הכתות אינן פועלות באופן בלתי חוקי ואינן גורמות לנזק או פגיעה בחברה, אך בני משפחותיהם של החברים בכת מעידים על אובדן הזהות וההרס העצמי הנלווים להצטרפות לכתות אלו. מה הם הגורמים להצטרפות לכת, כיצד פועלות כתות וכיצד ניתן לסייע לבן משפחה אשר מצטרף לכת?

"אושר וסיפוק רוחני? רק תעביר קודם את הכסף" - מבנה הכתות

בעבר, התייחס המונח 'כת' לקבוצה המאוגדת סביב אמונה דתית או פילוסופית, אך בימינו ספג המונח קונוטציה שלילית ומתייחס לכת כאל קבוצה סגורה המונהגת באופן טוטאלי על ידי מנהיג המכתיב באופן מלא את התנהלות חברי הקבוצה. במרבית המקרים יחרוג אורח חייה של הכת מהנורמות החברתיות המקובלות, וחלק ממניעי וכוונות המנהיג יוסתרו בכוונה תחילה מחברי הכת. המרכז הישראלי לנפגעי כתות מגדיר כת באופן הבא: "קבוצה פסאודו-רוחנית, או קבוצת לימוד רוחנית, המשעבדת את אנשיה. השעבוד הנו נפשי וכלכלי, לעתים אף מיני. לקבוצה יש מנהיג, הטוען שבידיו אמת אבסולוטית. בניגוד לדתות, בכתות אין מנגנוני ביקורת ופיקוח. אין "פירמידה", בה תיאוריה תיאולוגית אחת נסמכת על האחרת ואין כתובים בעלי מסורת כלשהי. המנהיג הוא האמת, האמת היא המנהיג ושני אלה אינם ניתנים להפרדה. כל הכתות, מושתתות על טכניקה כזו או אחרת, כגון מדיטציה, או דינאמיקה קבוצתית. מבלי שמבצעים את הטכניקה, לא ניתן להיות בכת. באמצעות טכניקות אלה, מועברים מסרים סמויים ומתבצעת שליטה בתודעה".

פרופ' מיכאל לנגון ופרופ' ג'נגה לאליק, המתמחים בחקר כתות, הצביעו על שילוב בין מספר קריטריונים אשר מאפיינים כתות.

אחד הקריטריונים המרכזיים הוא מרכזיות המנהיג אשר מכתיב את התנהלות החברים בכת, ודבריו אינם ניתנים לבקרה או ערעור. כך, לדוגמא, מנהיג הכת שי טובלי הנהיג אורח חיים של טבעונות וחילופי זוגות בקרב חברי הכת שחיו עמו. במקרים רבים יידרשו החברים בכת לבקש את רשות המנהיג לפני שיבצעו שינוי משמעותי בחייהם, כשינוי קריירה או נישואין. נסיונות לערער או להטיל ספק בהחלטות המנהיג יתקבלו בשלילה וגינוי, ואורח החיים עצמו יביא לדיכוי החשיבה העצמאית (שימוש בפורומים של גינוי עצמי ושגרה של מטלות מתישות ומשעממות).

אלמנט נוסף המאפיין כתות הוא הניתוק מאנשים שאינם חברים בכת. מנהיגי כתות מכוונים את החברים בכת לניתוק מבני משפחה ומכרים, בדרך כלל בטענה שקשרים אלו יפגעו במטרותיה הרוחניות של הכת. הניתוק יעשה באמצעות איסורים ישירים אך גם באמצעות "שטיפת מוח" והכוונה לתפיסת האנשים שאינם חברים בכת כעוינים ומסוכנים.

קריטריון משמעותי נוסף מתמקד ביעדי הכת. במרבית המקרים מטרות הכת יהיו בלתי מציאותיות (שלום עולמי, הארה או התגלות מובטחת), וחברי הכת ידרשו להשתתף בפעילויות המנוגדות לערכיהם "בשם המטרה הנעלה" (למשל, איסוף כספים במרמה או פעילות מינית כפויה). מטרות אלו יבואו על חשבון מטרות אישיות, שאיפות ותחומי עניין.

כתות - הצלילה פנימה, הדרך הארוכה החוצה

בשנת 1995 פיזרו חברי כת גז רעיל ברכבת התחתית של טוקיו, וגרמו למותם של 12 איש ולפגיעה במאות אנשים נוספים; בשנות ה-70 התאבדו חבריהם של שתי כתות - התאבדויות אשר הסתיימו במותם של כאלף איש, ביניהם כמעט 300 ילדים ותינוקות אשר נרצחו על ידי חברי הכת.

אירועים קיצוניים אלו הם אמנם תוצאות קיצוניות ביותר של החברות בכת, אך גם כאשר אירועים מסוג זה אינם מתרחשים, גורמת אפילו חברות קצרת מועד בכת לנזקים פסיכולוגיים משמעותיים. אלו מתבטאים באובדן תחושת הזהות ושיקול הדעת, ולפגיעה ביכולות האינטלקטואליות, חוש ההומור והיכולת לקיים קשרים אינטימיים. כמו כן, עשויות להתפתח חרדות, פרנויות, תחושות אשמה ובושה קיצוניות, דיכאון ונטיות אובדניות. מדוע, אם כן, ממשיכים אנשים לנהות אחר כתות?

בעוד שבעבר נהוג היה לחשוב כי חברי כתות הם אנשים הסובלים מקשיים רגשיים, היום מוסכם על רבים מחוקרי הכתות כי גם אנשים נורמטיביים עשויים להצטרף לכתות בנסיבות חיים מסויימות. מרבית חברי הכתות הם צעירים בגילאי העשרים-שלושים, אקדמאיים, אשר מאופיינים בדרך כלל בביטחון עצמי נמוך, כמיהה עזה לחוויות רוחניות והשתייכות, אידיאליזם וסבלנות נמוכה לאמביוולנטיות. אנשים אלו פונים לכת מתוך חיפוש אחר סיפוק רוחני או בעקבות משבר קשה כגירושין. הכת מבטיחה לספק לחבריה סיפוק ושלווה רוחנית, תחושת שייכות ומעל לכל - תחושת משמעות אשר לא פעם נאבדת לאחר משבר, ובחיים האינדיווידואליסטיים המאפיינים את החברה המערבית. לאחר ההצטרפות לכת, משמשים אלמנטים ככריזמטיות המנהיג, לחץ קבוצתי ושטיפת מוח מתמשכת לחיזוק אחיזתה של הכת ולהגברת הפחד מפני העולם החיצוני. עזיבת הכת נתפסת כבלתי אפשרית מתוך חשש מגינוי הקבוצה ומהתמודדות עם העולם הריק שמחוץ לכת (כאמור, הכת מנתקת את האדם מקשרים ותחומי עניין קודמים) וכך גורמת להאדרה נוספת של הכת ולחיזוק התלות בה.

בהתאם למאפיינים אלו של כתות ושל מניעי ההצטרפות אליהן, לא פלא שהדרך החוצה קשה ביותר. במרבית המקרים חבר הכת עצמו אינו חש כל צורך להשתחרר מהכת (במיוחד בשלבים הראשוניים), ובני משפחתו הם המתמודדים עם עיקר המצוקה, עקב הנתק המתחיל להתקבע.

באופן לא מפתיע, התגובה הראשונית של בני משפחה להצטרפות של אחד מהם לכת היא ניסיון "לשכנע בהיגיון": להצביע בפני חבר הכת על שטיפת המוח ועל מחירי ההשתתפות בכת. אלא שלרוע המזל, נסיונות אלו לא רק שאינם מועילים אלא פעמים רבות אף מחריפים את הקרע ומחזקים את תחושת החבר בכת כי הוא מובן ומתקבל רק בקרב חברי הכת, ולא בקרב "שאר העולם". הפסיכולוג נחי אלון מציע במאמרו "כתות הרסניות: כיצד אפשר לסייע למצטרפים אליהן" כי באופן פרדוקסלי, יש להפגין קבלה של ההצטרפות לכת, לבקש מהחבר להסביר עליה ולכבד את רצונו. כאמור, עמדה של שכנוע או התנגדות תקיפה עשויים דווקא לחזק את הדבקות בכת, בעוד שעמדה של קבלה מחזקת את הקשר לעולם שמחוץ לכת ומעודדת את החבר בה לדבר בפתיחות גם על אלמנטים שליליים בה. כדי לחזק את הקשר לעולם החיצוני, ממליץ אלון לנסות להפגיש את חבר הכת עם אלמנטים ואנשים בקהילה אשר עשויים להוות מוקדי משיכה - התעקשות על הקשר גם אם בתנאיו של החבר בכת, הכנת מאכלים אהובים ושהייה במקומות מוכרים ואהובים. עם זאת, בדומה לאנשי מקצוע המתמחים בחקר כתות, מדגיש אלון כי הגשת סיוע לחבר בכת היא משימה קשה ומורכבת, ומומלץ לגשת אליה בליווי של איש מקצוע המתמחה בתחום.