לרגל מצעד הגאווה: מיתוסים ועובדות על הקהילה הגאה

צוות בטיפולנט

בכל שנה מעורר קיומו של מצעד הגאווה מחלוקת המעלה על סדר היום סוגיות הנוגעות למידת הקבלה והתמיכה לה זוכה הקהילה הגאה בישראל. סוגיות אלו מתעוררות פעמים רבות על רקע חוסר ידע ומיתוסים שגויים בנוגע לאופי הקהילה - החל מתפיסת הנטייה הלהט"בית כ"הפרעה נפשית" ועד לאמונה כי חיים במשפחה חד מינית פוגעים בהתפתחותם התקינה של ילדי המשפחה. מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים מנסים לתת מענה אובייקטיבי לכמה ממיתוסים אלו.

מיתוס מספר 1: "לילדים לזוגות חד מיניים יש ילדות קשה יותר"

ילדים לזוגות חד מיניים מתמודדים החל מגיל צעיר עם הידיעה כי התא המשפחתי הבסיסי שלהם שונה מזה של מרבית חבריהם. במשך עשרים השנים האחרונות ניסו חוקרים רבים לבחון את השפעות התא המשפחתי החד מיני על התפתחותם הילדים. מחקר מקיף משנת 2006, אשר איגד נתונים אלו, מצביע על כך שהחיים במשפחות חד מיניות אינן משפיעים על התפתחות הילד ועל איכות חייו; הגורם המשפיע המרכזי ביותר היה איכות היחסים במשפחה והאינטראקציות היומיומיות בין חבריה. בדומה, נמצא כי ילדים לזוגות חד מיניים לא נבדלו מילדים לזוגות הטרוסקסואליים בהערכתם העצמית ובמדדים רגשיים נוספים.

במחקר בו נשאלו מבוגרים אשר גדלו במשפחות חד מיניות על השפעות ייחודיות של החיים במשפחות אלו, הצביעו המרואיינים על כך שפיתחו פתיחות מוגברת וסובלנות בנושאים הנוגעים למגדר ומיניות; חלקם הצביעו על קשיים במתן אמון וקישרו קשיים אלו ל'יציאה מהארון' פתאומית של הורה סטרייט, או להצקות והקנטות שחוו בנוגע לזוגיות החד מינית של הוריהם.   

• צפו עכשיו: על זהות להט"בית ויציאה מהארון

  
• 5 דרכים להפוך את העולם למקום ידידותי יותר לטרנסג'נדרים

  
• יציאה מהארון כהתמודדות
  משפחתית

  

מיתוס מספר 2: "חברי הקהילה הגאה סובלים מיותר הפרעות נפשיות"

עד שנת 1973 נחשבה ההומוסקסואליות עצמה להפרעה נפשית וקוטלגה ככזאת במדריך ההפרעות הפסיכיאטריות המקובל בארה"ב. בעקבות לחץ פוליטי אינטנסיבי שהופעל על ידי ארגונים שונים הוסרה ההומוסקסואליות מהמדריך, אך במשך שנים רבות נתפסה הקהילה הגאה כסובלת מהפרעות נפשיות רבות יותר ביחס לקהילה ההטרוסקסואלית.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך שלא קיים הבדל בבריאותם הנפשית של להט"בים והטרוסקסואלים. עם זאת, נמצא כי בני נוער להט"בים פגיעים יותר לקשיי הסתגלות וקשיים רגשיים. פגיעות זו אינה נובעת מהנטייה הלהט"בית עצמה או מבעיות נפשיות, אלא מהצורך להתמודד עם בחירה מורכבת אשר מלווה לא פעם בהיעדר תמיכה, סטיגמה חברתית שלילית וכן הלאה.

מיתוס מספר 3: "או שאתה הומו או שאתה סטרייט"

ההכרה בנטייה המינית ההומוסקסואלית היא חלק משמעותי מתהליך הקבלה העצמית וגיבוש הזהות האישית והמינית. יחד עם זאת, למרות שמרבית האנשים מגדירים עצמם כהומוסקסואל או הטרוסקסואלים, כבר בשנות ה-40 הוכח כי המיניות נמצאת על רצף ומשיכה לבני אותו המין שכיחה גם בקרב אנשים המגדירים עצמם כהטרוסקסואלים וחיים עם בני זוג בני המין השני. בשנת 1995, למשל, נערך סקר מקף בבריטניה, צרפת וארה"ב ובו נמצא כי כ-10% ממשתתפי הסקר נמשכו לבני אותו המין אך לא קיימו מגע מיני הומוסקסואלי; כ-18% חוו משיכה הומוסקסואלית ו/או מגע מיני עם בני אותו המין וכ-5% קיימו מגע מיני הומוסקסואלי בחמשת השנים שקדמו לקיום הסקר.

מיתוס מספר 4: "אין מערכות יחסים יציבות בקהילה הגאה"

האפשרות להקים ולשמר לאורך זמן תאים משפחתיים היא סוגיה רלוונטית בתקופתנו הן לזוגות הטרוסקסואלים והן לזוגות גאים - אחוז הגירושין הגבוה מצביע על הנטייה הכללית שלא להישאר בקשרים זוגיים בכל מחיר.

על אף שלא הוכח כי מערכות יחסים להט"ביות נוטות להיות פחות יציבות וממושכות, מסכימים אנשי מקצוע כי זוגות חד מיניים מתמודדים עם אתגרים וקשיים מהם פטורים זוגות הטרוסקסואליים. כך, למשל, מתמודדים זוגות חד מיניים עם קשיים כלכליים, משפטיים ורגשיים הנוגעים להבאת ילדים והיעדר קבלה ותמיכה מהסביבה החברתית והמשפחתית.

מחקרים אשר בחנו את הגורמים המשפיעים על איכותם של קשרים חד מיניים הצביעו על כך שגורם מרכזי הוא מידת השלמות עם הנטייה המינית: מערכות היחסים היו טובות יותר כאשר בני/בנות הזוג היו שלמים עם נטייתם המינית ולא התקיים פער משמעותי במידת השלמות של כל אחד מבני הזוג. כמו כן, מידת הקבלה והתמיכה המשפחתית-חברתית לה זכו בני הזוג נמצאה כמשפיעה על איכות הקשר ורמת שביעות הרצון ממנו. גורמים משמעותיים נוספים אשר תרמו לאיכות הקשר הזוגי היו גורמים זהים לגורמים התורמים לאיכותם של קשרים הטרוסקסואליים כתקשורת טובה ויכולת פתרון קונפליקטים.

למידע נוסף ורשימת אנשי מקצוע בתחום הטיפול לקהילה הגאה

מקורות

החיים, בורוד/ גיא שילה, הוצאת רסלינג, 2007.