12.07.20
לימור כתב-רוט
הגוזל הקטן שלכם עומד להיכנס לראשונה לגן או למשפחתון? איזו התרגשות. יחד עם ההתרגשות מופיעים לרוב גם לחץ, חששות והרבה שאלות. במחזור החיים של כל משפחה קיימים כמה משברים נורמטיביים, ביניהם צאתו של צאצא למסגרת חינוכית מחוץ למשפחה, מחוץ לבית. השתלבותו של ילד בפעוטון או בגן כרוכה בשינויים רבים, הן תקציביים והן ארגוניים בסדר היום המשפחתי. השינוי החשוב מכל, שיש לפתח מודעות אליו, הוא קשיי הפרידה ההדדיים של הילד והוריו.
מעבר לגן – מבחינת הילד
עבור הילד, הכניסה לגן כוללת שני תהליכים: פרידה מההורים ומהבית והסתגלות לגן. כניסה לגן ילדים היא לרוב שלב התפתחותי קשה ומאתגר בחיי הילד אך יחד עם זאת מרבית מהילדים מתגברים על הקושי ומפתחים דרכי התמודדות חדשים.
הסיבות לקושי סביב המעבר לגן עשויות להתעורר בשל מספר היבטים:
● חרדת נטישה וזרים שמופיעה בגיל 6-12 חודשים, מתחילה להתמתן בהדרגה לאחר גיל 16 חודשים ובדרך כלל מתפוגגת בגיל שנתיים כאשר היכולת לקביעות אובייקט מתפתחת והילד לומד לדעת שההורה תמיד חוזר לקחתו.
● חוסר אונים בתחומים בהם הילד עדיין אינו עצמאי (מבחינת הטיפול בגופו, יכולת הדיבור) והכורח להיות תלוי במבוגר זר ולהתקשר אליו כמקור ביטחון חלופי.
● בגיל הרך קיימת חוסר בשלות במושגי זמן, מרחק והפיכות. קשה להסביר לילד מתי ילך ויחזור לגן, ושעוד כמה שעות שוב יחזור הביתה. הבנה חלקית זו יכולה לעורר חרדה אצל חלק מהילדים.
● אובדן המעמד של ילד יחיד והצורך לחלוק עם ילדים רבים את דמות המחנך ואת המשאבים.
● הבדלים אישיותיים אשר משפיעים על מהירות ההסתגלות לשינויים.
למרות קשיים אלו, כניסה לגן אשר נערכת בצורה טובה מהווה אבן דרך להתפתחות ולצמיחה בהיבטים שונים. הילד יפנים שלמרות הקושי הוא מסוגל להתמודד ולהתגבר, ילמד לתפקד בסביבה שונה מזו של הבית המוכר ואפילו ליהנות – תהליך שיפתח את עצמאותו ויכולתו להסתגל ללא תלות בבני המשפחה הקרובים לו.
מעבר לגן – מבחינת ההורה
הפרידה הראשונה מהילד היא תהליך מורכב עבור ההורים אשר לרוב מלווה בקונפליקט פנימי, ולעתים גם בין בני הזוג, סביב ההחלטה האם לשלוח את הילד למסגרת כבר בשלב זה. חלק מהקושי טמון בחוויה הרגשית הטבעית והעוצמתית לפיה הילד מהווה מעין הסתעפות של ההורה, חלק ממנו. ככל שהילד צעיר יותר, הקושי לבסס נפרדות בין ההורה לילד רב יותר. חוויה רגשית זו עלולה להגביר חרדה ורגשות אשם כאשר הילד נפרד לראשונה מהוריו. מול חווית הפרידה מתעוררים שאלות וחששות נורמטיביים: מי יטפל בילדי? האם הוא יקבל את המענה המתאים לו? כיצד אדע האם הוא רגוע? האם הבכי שלו מעיד על מצוקה או רק מעיד על המידה בה הוא קשור אלי?
אז איך אתם ההורים יכולים להקל על הגוזלים?
● הסבירו על הפרידה מהבית קרוב ככל האפשר למועד הכניסה לגן. חשוב להסביר כי הפרידה מההורים הכרחית מפני שההורים הולכים לעבודה וכל הילדים הולכים לגן/מעון. אפשר להביא או להכין ביחד חפץ מהבית ולהראותו לילדים האחרים בגן, ואפשר כמובן להביא את חפץ המעבר של הילד: במחקר נמצא שהבאת חפץ אישי מהבית תורמת לפרידה קלה והשתלבות טובה בגן.
● ספרו לילדכם על דמויות הגננות או המטפלות שישמרו עליהם ויטפלו בהם לאורך היום.
● קבלו את מצוקת ילדכם והמנעו ממתן הוראות כמו "תהיה ילד טוב" או "תהיה גדול ואל תבכה".
● קחו בחשבון שקושי נורמטיבי בתהליך הקליטה בגן עשוי לעורר תגובות רגשיות והתנהגותיות גם בבית, וכי תגובות אלו אינן מעידות על מצוקה חריגה או על כך שהילד סובל בגן. תגובות של בכי רב, הצמדות להורה אחה"צ, ירידה בתיאבון, כעס כלפי ההורים, התפרצויות זעם, קושי להתחלק במשחקים עם האחים, התעוררויות מרובות בלילה ועוד הן תגובות טבעיות בחודש הראשון למעבר.
● על ההסתגלות להיעשות בצורה הדרגתית בהתאם ליכולות הילד וליכולות ההורים. מוטב להתאים את קצב הפרידה לקצב של הילד ולהשהות את הפרידה המלאה עד שהילד ישתלב בפעילות בגן. אחד הסימנים לכך הוא עיסוק מופחת בשמירת קשר עין עם ההורה ושקיעה בפעילות.
● בסמוך לפרידה הבהירו לילדכם שאתם עומדים ללכת, והזכירו את השגחת הגננת ואת המפגש המחודש בתום היום. אין להעלם לילד בלי הסבר וללא פרידה ישירה – העלמות כזאת חוסכת בכי בטווח הקרוב אך פוגעת באמון ומקשה על הפרידה בהמשך. טקס פרידה קבוע מאד חשוב ובפרט לתינוקות שאינן מדברים. הטקס יכול לכלול חיבוק גדול, הפרחת נשיקות, התבוננות בחלון, ליווי לשער וכו', כאשר רצוי לשלב בטקס מרכיבים של מגע גופני. כשמחליטים להפרד מהילד, יש להקפיד על פרידה קצרה ועניינית גם אם הילד בוכה. יש לתת אמון בצוות הגן ולאפשר לו להתמודד.
● בעת הכניסה לגן רצוי מאוד, במידת האפשר, שלא לערוך שינויים משמעותיים נוספים בחיי הילד כגמילה מהנקה או ממוצץ וכן הלאה.
בהצלחה לכולם!
על המטפלת - לימור כתב-רוט
פסיכולוגית חינוכית מומחית. טל: 054-2355510, [email protected]
