כיצד לסייע לקשישים להתמודד עם בדידות במשבר הקורונה?

24.03.20

צוות בטיפולנט

הסיכון לתמותה מווירוס הקורונה גובר עם הגיל, ולכן בני משפחה וחברים מפחיתים בביקורים של אנשים מבוגרים, בין אם הם מתגוררים בבתי אבות ובין אם בביתם הפרטי. ההקפדה החדשה על מרחק פיזי עשויה לתרום למגפה קטלנית אחרת שמשתוללת בקרב קשישים – בידוד חברתי ובדידות. בידוד חברתי ובדידות אינם זהים. בידוד הוא מצב אובייקטיבי של חוסר באינטראקציות חברתיות, ואילו בדידות היא תחושה סובייקטיבית. אפשר להיות לבד אך לא להרגיש בודד. אבל גם בידוד חברתי וגם בדידות נמצאו קשורים למחלות לב, דמנציה ובעיות בריאות אחרות. למעשה, בידוד חברתי מגביר את הסיכוי למוות כמעט כמו עישון, עודף משקל ומחסור בפעילות גופנית (Holt-Lunstad, Robles, & Sbarra, 2017).

מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר?

כולם יכולים להרגיש בודדים, אבל קשישים נמצאים בסיכון גבוה יותר מפני שהם סובלים ממחלות כרוניות, שמיעה לקויה, והם בעלי סבירות גבוהה יותר לחיות לבד או לאבד חברים מבוגרים ובני משפחה. קשישים שסובלים מדיכאון או חרדה נמצאים בסיכון גבוה אף יותר לסבול מבידוד, וכך גם להטב״ים קשישים ומהגרים קשישים.

בזמן מגפת הקורונה, אנחנו רוצים להגן על קשישים מפני הוירוס, אך אנחנו מנתקים אותם ממה שכל כך נחוץ לרווחה שלהם – קשר אנושי.

הנה כמה דרכים בעזרתן פסיכולוגים יכולים לתווך על הפער הזה ולסייע לקשישים:

א. שמרו על קשר עם מטופלים: צרו קשר עם המטופלים המבוגרים שלכם ועדכנו אותם לגבי האופן שבו תוכלו לשמור איתם על קשר. אם הקליניקה שלכם עדיין פתוחה, וודאו שאתם מסבירים להם את הסיכונים הכרוכים בהגעה לשם.

ב. שקלו טיפולים מרחוק: אם המטופלים המבוגרים שלכם מתמצאים באמצעים מקוונים ניתן לקיים פגישות מקוונות. אם לא, שוחחו איתם בטלפון.

ג. עודדו מטופלים מבוגרים לשמור על קשר עם בני המשפחה והחברים שלהם: עודדו אותם להשתמש בשיחות וידאו, טלפון, או אפילו מכתבים וגלויות על מנת לשמור על קשר עם הקרובים שלהם.

ד. עודדו קשר בין דורי: עודדו את המטופלים הצעירים שלכם ליצור קשר עם הסבים והסבתות שלהם.

ה. עזרו למשפחות לשמור על בני המשפחה הקשישים שלהן: חשבו יחד על דרכים לעודד את הקשישים להישאר בבית. מסרים כמו: ״אנחנו דואגים לכם״ עשויים לעורר התנגדות, אבל ניתן למשל להציע שינצלו את הזמן כדי לכתוב את סיפור חייהם עבור הנכדים.