23.09.12
צוות בטיפולנט
יום כיפור, המסמל את יום חשבון הנפש ובקשת הסליחה, הוא יום מצוין ל"בדק בית" גם של הקשר הזוגי - על מה סלחנו ועל מה לא נסלח לעולם? מה תפקיד הסליחה בזוגיות ומה מאפשר לנו או מונע מאיתנו לסלוח לבן או בת הזוג שפגעו בנו?
לסלוח או לא לסלוח, זאת השאלה
מערכת היחסים הזוגית היא אחד התחומים בהם נושא הסליחה והיכולת לסלוח משמעותי במיוחד. הזוגיות עומדת במרכז חייהם של מרבית האנשים הבוגרים, וכולנו מגיעים לקשר הזוגי עמוסים בחוויות עבר מקשרים קודמים, בציפיות ובתקוות לכך ש"הפעם זה יהיה אחרת". בהתאם, עוצמת הפגיעה, העלבון והזעם שלנו כאשר אנחנו מתאכזבים או נפגעים במסגרת קשר זוגי היא גבוהה וקשה במיוחד, ובמיוחד כאשר מדובר בפגיעות משמעותיות אשר מערערות את האמון והביטחון שלנו בבן/בת הזוג.
במצבים אלו של אכזבה ועלבון אנו ניצבים בפני דילמה פנימית עמוקה אשר במרבית המקרים אינה נמצאת בשליטתינו ולא תמיד אף במודעותינו: האם לסלוח, להניח שניתן לשקם את האמון ולהמשיך את הקשר הזוגי, או להשאיר את העלבון והפגיעה ערים וחיים? באופן אידיאלי, דילמה זו נפתרת באופן המאזן בין שמירה על האינטרסים האישיים ("אני לא מוכנה שיתייחסו אלי ככה/ שכך תראה הזוגיות שלי") לבין הבנה כי מידה מסוימת של אכזבה ותסכול הם חלק אינטגרלי מכל מערכת יחסים, וכי בן הזוג לעולם לא יוכל לענות על הצרכים והציפיות במלואם. בפועל, במקרים רבים דילמה זו אינה זוכה לפתרון אידילי ומאוזן, וזוגות רבים מתייסרים ומנהלים מאבקים ממושכים על רקע פגיעות, טעויות ועלבונות עבר.
מה מאפשר לנו לסלוח לבן או בת הזוג?
השפעת היכולת לסלוח על האפשרות להמשיך ולקיים את הזוגיות מובנת מאליה. אך מה מאפשר לנו או מונע מאיתנו לסלוח לבן/בת הזוג? אפשרות זו קשורה בחלקה לגורמים הקשורים בבן הזוג, חלקם בנו עצמנו וחלקם באינטראקציה הזוגית.
רבים יתייחסו למידת הכנות של ההתנצלות והצער של בן/בת הזוג כאלמנט המשפיע באופן משמעותי על נכונותם לסלוח. כאשר בקשת הסיחה נתפסת כריקה מתוכן, כאמצעי להשגת "שקט תעשייתי" או כאקט מניפולטיבי שמטרתו למוסס את האחריות למעשה שנעשה - הסליחה לא תתקבל וחווית העוול לא תתרכך. דוגמאות קלאסיות למצב מסוג זה הם מצבים של בגידות או פגיעות אשר חוזרות ונשנות למרות הצער והחרטה ה"אמיתיים" שמובעים שוב ושוב, או התנצלויות ושינויים התנהגותיים נקודתיים וקונקרטיים בלבד, אשר אינם מעידים על הפנמה ממשית של צער וחרטה.
עם זאת, חלק מבני הזוג שנפגעו מתקשים לסלוח גם כאשר הסליחה והחרטה נתפסות ככנות ואמיתיות. בחלק גדול ממקרים אלו הסיבה לכך היא הפער בין המעשה עליו מתנצלים לבין משמעות המעשה, כאשר אחד מבני הזוג או שניהם יחושו כי עוצמת הכעס והעלבון אינם פרופורציונליים למעשה שנעשה. דוגמא לכך היא שיכחה של יום הולדת או יום נישואין אשר מלווים את בני הזוג לאורך שנים למרות ההתנצלות הכנה וה"פיצוי" של מתן תשומת לב רבה בימי הולדת ונישואין אחרים. במקרים אלו, ניתן לזהות פעמים רבות כי העוול הספיציפי שנעשה מסמל תחושות קשות ועמוקות הרבה יותר, ועל כן ההתנצלות הנקודתית אינה מביאה לשינוי תחושתי ממשי. כך, לדוגמא, שכחת יום הולדת עשויה לסמן עבור בן הזוג שיום הולדתו נשכח חוסר אכפתיות וזלזול אשר מאפיינים את הזוגיות בין כה וכה, כך שחוסר היכולת לסלוח מתייחס למעשה לאכזבה ועלבון עמוקים הרבה יותר משנראה על פני השטח. יש לציין כי בחלק מהמקרים עוצמת העלבון והזעם אינה קשורה רק בחוויות הקשורות במערכת היחסים הספיציפית אלא גם בחוויות עבר מוקדמות הרבה יותר. למשל, כאשר בן הזוג שיום הולדתו נשכח התמודד בילדותו עם הורות מזניחה ואדישה לצרכיו, שכחה של יום הולדת על ידי בת זוג ממנה יש ציפייה "לא להיות כמו אמא שלי" - היא בעלת משמעות קשה ומכאיבה במיוחד, וכך מצטמצמת היכולת לסלוח.
מלבד לגורמים אלו, כדאי לשים לב גם להשפעות העמדה הלא-סולחת על האינטרקאציה הזוגית. לעיתים, באופן מודע או בלתי מודע, ההתבצרות בעמדה הלא-סולחת מלווה ברווחים משניים כנקמה בבן הזוג או קבלת יחס טוב יותר כל עוד הוא מרגיש אשמה. לדוגמא, בת זוג שמגלה כי בן זוגה מביע אכפתיות, עניין ותשומת לב רק כאשר הוא חש אשם על התפרצות הזעם שלו עשויה, גם אם לא במודע, לסרב לסלוח כדי לשמר את תחושת האשמה המלווה ביחס חיובי.
כמו כן, בחלק מהמקרים הכעס והעלבון מבן הזוג מהווים אפיק תקשורת המחיה את מערכת היחסים הקרה והמנותקת: כך, לדוגמא, זוגיות שחוקה המאופיינת בחוסר תקשורת והיעדר מגע רגשי עשויה "להתעורר לחיים" סביב קונפליקטים ומשברים, כאשר חוסר היכולת לסלוח משמר ומקבע את מצב הקונפליקט המכאיב אך מלא החיים והחיוניות.
סליחה, איך ממשיכים מפה הלאה?
בהיעדר יכולת לסלוח ולשקם את האמון שנפגע, האפשרות להמשיך בחיים זוגיים מספקים הולכת ומצטמצמת. לכן, במצבים של טינה, עלבון וכעס מתמשך מומלץ לפנות לסיוע פסיכולוגי אשר יאפשר עיבוד של העוול, התגובה אליו והשפעותיו על הזוגיות. זוגות רבים כלואים במערכת יחסים בה האשמה, הטינה והזעם תופסים מקום מרכזי, והעבודה הטיפולית מסייעת בעריכת בחירה חופשית ומודעת יותר בין השלמה עם העוול וסליחה עליו, לבין ויתור על מערכת היחסים מתוך הבנה שלא תתאפשר סליחה אמיתית. בהקשר זה יש לציין כי המטרה הטיפולית הניצבת בפני חלק מבני/בנות הזוג אינה הרחבה של היכולת לסלוח אלא דווקא הרחבה של היכולת לא לסלוח: כך, לדוגמא, בני זוג סלחניים אשר נותנים לגיטימציה לפגיעה בהם עשויים ללמוד לעמוד על שלהם ובכך להתחזק, להציב גבולות לבן/בת הזוג ולהשתחרר מדפוס היחסים המאופיין ביחסי פוגע-נפגע הרוויים באשמה, זעם ופגיעה.
חשוב לומר גם כי הבחירה בין טיפול פרטני לבין טיפול זוגי סביב נושא הסליחות בזוגיות אינה חד משמעית. זוגות רבים עשויים להיתרם מטיפול זוגי שיסייע בעיבוד הרגשות ושיפור דפוסי התקשורת והאינטראקציה, אך כאשר לאחד מבני הזוג אין מוטיבציה לטיפול ו/או כאשר נראה כי הקושי לסלוח הוא עמוק ועוצמותיו לא ברורות - טיפול פרטני יכול לסייע גם הוא בצורה משמעותית. במקרים רבים, טיפול פרטני יביא לשינוי בהתנהגותו של המטופל אשר יביא, בתורו, גם לשינוי באינטראקציה הזוגית ולהעלאת המוטיבציה של בן הזוג לקבלת עזרה ופנייה לטיפול זוגי.
