11.09.13
צוות בטיפולנט
יוגב, חייל משוחרר, מאובחן כסובל מהפרעה פוסט טראומטית בעקבות מבצע צבאי בו השתתף אשר במהלכו הוא עצמו נפצע באורח בינוני ואילו שניים מחבריו לפלוגה נהרגו. הוא סובל מפלשבקים, מעצבנות מוגברת ומקשיי שינה אך כאשר הוא פונה לטיפול פסיכולוגי, הוא מדגיש שהדבר המכאיב ביותר עבורו הוא רגשות האשמה על כך שבעת הפעילות הצבאים התמהמה אחרי חבריו שנהרגו, ולא זינק אל הקרב יחד איתם.
ארנית, אם צעירה בשנות ה-30 לחייה, פונה לטיפול על רקע תחושות חוסר ערך, חרדה ועיסוק מוגזם במשקל אשר התגברו לדבריה מאז הלידה, אחריה נותרה מלאה ולא הצליחה לחזור למשקל היעד שהציבה לעצמה. היא מתארת ספירה דקדקנית של קלוריות ושעות שלמות של מה שהיא מכנה "הלקאה עצמית" לאחר שאכלה יותר משהתכוונה.
בשני סיפורים אלו, השונים כל כך ממבט ראשון, בולטת חוסר יכולתם של המטופלים לסלוח לעצמם. חוסר היכולת לסלוח מלווה ברגשות אשמה קשים, התבוננות עצמית ביקורתית וקושי להתפנות לקשרים, סיטואציות והתפתחויות בחיי היום יום. למרות שסליחה נתפסת על ידי רבים מאיתנו כאירוע בין אישי המתרחש בין צד פוגע לצד נפגע, לא פעם אחד האתגרים הקשים ביותר הוא דווקא סליחה לעצמנו.
סליחה, חמלה עצמית ואשמה
המילה הטובה שלא נתנו לבן/בת הזוג, הנזיפה שלא ממש הגיעה לילד, הכסף שהוצאנו למרות שנשבענו לחסוך החודש, הטלפון שלא הרמנו לסבתא או דודה ערירית, האחריות שגלגלנו על עובד אחר... עם יד על הלב: כמה מאיתנו לא חטאו לאחרונה באף אחת מה"עבירות" האלו? כל אחד מאיתנו סוחב על גבו מטען של טעויות, החמצות ופגיעות באחרים וצריך להתמודד עמם בדרך זו או אחרת.
בקצה האחד של ציר ההתמודדות עם פגיעות באחרים עומדת חוסר היכולת לחוש אמפתיה וחרטה. אנשים אלו תמיד יחוו את האחרים כאשמים, יתלו את התנהגותם בנסיבות ואפילו יכפרו באופן מוחלט בכך שמעשיהם פוגעים וגורמים סבל לאחרים. בקצה השני של הציר מצויים האנשים הטובעים באשמה ואינם מסוגלים לסלוח לעצמם ובהם נדון בחלק הבא.
באמצע הרצף מצויים האנשים אשר מצליחים להחזיק בעמדה מאוזנת המשלבת בין הכרה בכך שפגעו באחר או שלא עמדו בציפיותיהם כלפי עצמם, לבין יכולת לסלוח לעצמם ולא לדון עצמם באופן ביקורתי והרסני יתר על המידה. אנשים אלו יהיו פעמים רבות בעלי יכולת של חמלה עצמית.
פרדס (2013), במאמרה "כולנו זקוקים לחסד": על חמלה עצמית מצטטת את מחקריה של Neff, חוקרת אשר עסקה בנושא של חמלה עצמית. Neff, כפי שמצטטת אותה פרדס, מצאה כי חמלה מורכבת משלושה מרכיבים מרכזיים: גישה סובלנית למצוקותינו ופגמינו, הכרה באנושיותנו ובכך שכוחותינו מוגבלים, ומודעות מאוזנת לרגשותינו אשר מאפשרת להתייחס אליהם ללא התעלמות וללא הזדהות יתר. פרדס סוקרת במאמרה מקבץ רחב של מחקרים אשר עסקו בנושא של חמלה עצמית ומצביעה על כך שיכולת של חמלה עצמית קשורה בהיבטים שונים של בריאות ורווחה נפשית שביניהם הפחתת פסיכופתולוגיה, חוסן נפשי, יכולת לוויסות רגשות שליליים, מוטיבציה לשינוי ועוד.
מדוע קשה לנו לסלוח לעצמנו?
לצד המחקר התומך בתרומתה של חמלה עצמית לרווחה הנפשית, רבים מאיתנו יכולים להעיד על ההקלה שאנו חווים כאשר אנו מצליחים להתייחס לטעויות וקשיים שלנו באופן חומל ולא הרסני, לעומת הפעמים בהם אנו מלקים את עצמנו ונכלאים בלופ של רגשות אשמה. מדוע, אם כך, כל כך קשה לנו לשלוח לעצמנו?
אחד הגורמים לקושי לסלוח לעצמנו הוא הקושי לוותר על עמדת הכול-יכולות. כאשר אנו סולחים לעצמנו אנחנו בעצם אומרים: "טעיתי. כוחותיי, יכולותיי או משאביי היו מוגבלים בנקודה זו ולא יכולתי לנהוג כפי שהייתי צריך". לעומת זאת, כאשר אנחנו ממשיכים לייסר את עצמנו ולתהות 'מה היה קורה אם ואילו', אנו משמרים את אשליית הכל יכולות: אילו רק הייתי עושה או אומר קצת אחרת - הכל היה שונה. לכן, אנשים בעלי נטייה של פרפקציוניזם או בעלי קושי להכיר במגבלותיהם וחולשותיהם נוטים פעמים רבות שלא לסלוח לעצמם.
קבוצה אחרת של אנשים המתקשים לסלוח לעצמם הם אנשים אשר פיתחו סופר אגו או מצפון נוקשה. פעמים רבות אנשים אלו מזדהים באופן עמוק עם ציפיות או ערכים הוריים אשר הוויתור עליהם, או אפילו הגמשתם, נחווית כבגידה בהורה או נטישה על ידו. כך, למשל, ילד שחש כי הוא מאבד את אהבת ההורה בכל פעם שהוא "ילד רע" עשוי להתפתח למבוגר אשר מתייסר ולא יכול לסלוח לעצמו על איחור לעבודה, קניית מתנה לא מוצלחת לבנו או חוסר קשב לחבר.
בחלק מהמקרים, חוסר היכולת של אדם לסלוח לעצמו קשור באשמה מוקדמת ועמוקה יותר אשר מתעוררת בתגובה לאירועים בהווה - אך שורשיה נעוצים בעבר. כך, לדוגמא, רבות מהנשים שנפגעו מינית בילדותן לוקחות על עצמן באופן בלתי מודע את אשמתו של הפוגע ("אני פיתית אותו"; "כנראה רציתי את זה אם לא התלוננתי מיד"), והופכות פגיעות ביותר לתחושות אשמה והיעדר יכולת של סליחה עצמית בבגרותן.
כלומר, קושי משמעותי לסלוח לעצמנו, תחושת אשמה כרונית ונטיית יתר להלקאה עצמית הם פעמים רבות ביטוי לקונפליקטים וקשיים רגשיים בלתי פתורים. במצבים אלו טיפול נפשי יכול לסייע באופן משמעותי: פסיכותרפיה היא הזדמנות ייחודית להתבונן לעומק על הגורמים לחוסר היכולת לסליחה עצמית, לפתח חמלה עצמית ולהבחין בין לקיחת אחריות לבין הלקאה עצמית.
